2 צפייה בגלריה
אריה דרעי יעקב ליצמן משה גפני
אריה דרעי יעקב ליצמן משה גפני
אריה דרעי, יעקב ליצמן ומשה גפני
(אוהד צויגנברג, אלכס קולומויסקי, גיל יוחנן)
למערכת הבחירות הזאת דווקא היה כל מה שצריך כדי לסדר מחדש את החיילים על הלוח: אלטרנטיבה לעומתית לבנימין נתניהו מימין בדמות גדעון סער, זליגה חרדית "החוצה" ופוטנציאל לישראל ביתנו שניצלה היטב את צלילתה של המנייה החרדית. אביגדור ליברמן נראה בדרך לגרוף את הרווחים מהמכירה בחסר של המנייה הזאת, ואילו החרדים, שמשכו אש בחודשים האחרונים, היו אמורים להיות המפסידים הגדולים מרוחות השינוי.
המפלגות החרדיות התמודדו בביתן פנימה עם מגוון רחב של איומים: נסיגת קולות משמעותית לטובת מפלגת הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ', אדישות של מצביעים בשל אכזבתם מהתנהלותן של המפלגות החרדיות במהלך משבר הקורונה, והשינוי באופן מסע הבחירות, שלא כלל הפעם עצרות-ענק בהשתתפות גדולי המנהיגות החרדית.
השפעתם של כל אלה התבטאה, באופן די ברור, באלפי קולות שהחליטו לנטוש את המפלגות החרדיות לטובת אלטרנטיבות אחרות. נהוג ליחס זאת לתהליך עומק פנים-חרדי שקורא תיגר על הממסד, אבל לפני שממהרים להסיק מסקנות חשוב לזכור שלא מדובר בתופעה חדשה. כבר שנים ארוכות שקיימת זליגת קולות חרדים, וכבר זמן רב שהמונח "האביב החרדי" שגור בפיהם של פרשנים למיניהם בהתייחס לדריכה האלקטורלית במקום של יהדות התורה חרף הגידול הטבעי באוכלוסייתה. הפעם, בשל רצף הבחירות התכוף והמאפיינים הייחודיים, התופעה ניכרת על פני השטח בעוצמה ובהיקף משמעותיים יותר.
אמנם הציונות הדתית ומפלגות נוספות הרוויחו קולות של חרדים שאותתו לנציגות הפוליטית שלהם כי אינם מצביעים שבויים, אבל התוצאות מלמדות ששינויים מרחיקי לכת שייכים בעיקר למחנות אחרים
אבל חרף הקולות הנעלמים, ש"ס ויהדות התורה הוכיחו גם הפעם שהן מהוות גורם משמעותי בתפיסת הזהות החרדית. קשה לנצח זהות. אמנם הציונות הדתית ומפלגות נוספות הרוויחו קולות של חרדים שאותתו לנציגות הפוליטית שלהם כי אינם מצביעים שבויים, אבל התוצאות נכון לעכשיו מלמדות ששינויים מרחיקי לכת שייכים בעיקר למחנות אחרים - אלה שרוצים שינוי (לפי ספירת הקולות העדכנית, ש"ס ויהדות התורה נשארות, שוב, על 9 מנדטים ו-7 מנדטים בהתאמה).
במקרה החרדי, שיעורי ההצבעה בכל זאת גבוהים יחסית ומפת המנדטים לא חוותה מפלה טראומתית על אף המכשולים הרבים שנערמו בדרכה. זו תוצאה של שייכות וחיבור לזהות החרדית, שכנראה נותרה חזקה ויציבה למרות הכל.
ייתכן שחלק משימור כוחן הפוליטי של המפלגות החרדיות נזקף גם לזכותו של ליברמן, הקמפיינר שעשה עבורן עבודה נהדרת וטובה יותר מכל אסטרטג פוליטי. הוא לא רק מנע נטישה של אחרים שהיו עלולים להצטרף לאלה שהצביעו למפלגות אחרות, אלא גרם לרבים ליהנות – ולא רק לצאת ידי חובה – מהכנסת פתקי ההצבעה למעטפה.
יש שראו בפתק ההצבעה שלהם הבעת מחאה אישית, שקטה אך עוצמתית, נגד הפוליטיקאי שקידש את השנאה והשיסוי נגדם. הם הרגישו כמי שנוטלים חלק פעיל בהתנגדות למה שהוא מייצג.
כאמור, זה לא שהבעיות אינן קיימות, והזליגה המסוימת של קולות חרדיים ממפלגות הבית היה צפוי מראש. אבל אלה שחששו מרעידת אדמה וירידה דרסטית בהצבעה, שתשפיע באופן משמעותי על היקף המנדטים של המפלגות הללו, התבדו, למורת רוחם של גורמים מבית ומחוץ.
יעקב פלבינסקייעקב פלבינסקי
דווקא תקופת הקורונה, שנראתה כזו שתצליח להזיז את הלוחות הטקטוניים של המפלגות החרדיות, התבררה בדיעבד גם כיצרנית של לכידות וחיזוק החיבור הזהותי. חודשי המגפה המחישו לחרדים רבים שלא משנה היכן הם מתגוררים, מהי הכנסתם הממוצעת או רמת השכלתם – כולם יחידה אחת שהוצבה כלוח מטרה להטחת האשמות. חרדים עובדים, בדיוק כמו אלה שבחרו בחיי תורה, זכו ליחס שלילי, וגם שומרי הנחיות הקורונה סבלו מתדמית של מפגעים בודדים בפוטנציה.
כשהתחושות הללו התנקזו למקום אחד בנקודת זמן אחת, הן גברו ברוב המקרים על ההתלבטויות האחרות. אלה היו בחירות לשם שינוי. זה רק שהתוצאה נראית כרגע ללא שינוי.
  • יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פרסום ראשוני: 08:24 , 25.03.21