ביקור במתחם הקורונה התת-קרקעי ברמב"ם
(צילום: שמיר אלבז)
שלוש קומות מפרידות בין האדישות והשלווה ברחוב לחולי הקורונה שנאבקים על חייהם במתחם התת-קרקעי בבית החולים רמב"ם. ביקור במחלקות הקורונה שנפתחו בחניון מציג תמונה לא פשוטה: "המצב של החולים בגל הנוכחי מתדרדר די מהר. לא פעם, חצי שעה אחרי שחולה מגיע כבר צריך להנשים ולהרדים אותו".
כ-20 דונם בקומה מינוס שלוש של החניון בבית החולים רמב"ם מוקדשים לטובת מתחם הטיפול בחולי קורונה. שלוש מחלקות קורונה עם 770 עמדות אשפוז הוקמו במקום, 100 מהמיטות היו השבוע מאוישות – התפוסה הגבוהה ביותר של המחלקה מאז תחילת המגפה.
חלק מהמטופלים יושבים וצופים בטלוויזיה, חלק הולכים, מדברים כמעט כרגיל, אבל הרוב מרותקים למיטות מחוסרי הכרה. 60 מהחולים השבוע הוגדרו במצב קשה, 24 מהם מונשמים, אחוזי ההחלמה לא גבוהים במחלקת הקורונה.
דורון מייזר מקריית ים הוא כבר בן בית במחלקה. הוא נדבק בקורונה, שוחרר לביתו, אבל חזר למחלקה אחרי שרמת החמצן בגוף ירדה בגלל בעיות רפואיות נוספות שהוא סובל מהן.
הוא נדבק בקורונה, יחד עם בניו וכלתו, ככל הנראה מלקוח שהגיע לקונדיטוריית "עידית" המשפחתית. "אני לא יודע להגיד מי זה היה. לאורך כל התקופה, סגר ראשון וסגר שני, שמרנו על עצמנו בעסק, כל הזמן עם מסכות. אבל כמה שאתה שומר, פתאום יש קטע קטן שאתה נופל בין הכיסאות".
למרות שהמחלקה ממוקמת בתוך החניון התת-קרקעי, מייזר מרוצה. "אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא היה לנו כאן את בית החולים הזה. יש פה ביטחון, תנאים טובים, דואגים לנו – הכל בסדר".
כמה מיטות ליד נמצא ציון סטחי מקריית אתא, שמאמין שנדבק מבן משפחה. לפני כשבועיים הוא החל לחוש ברע כשחזר הביתה מהקניות. "העליתי את הדברים ולא הרגשתי טוב, לא הצלחתי לנשום ונזרקתי על המיטה. לא עלה לי הכיוון של הקורונה, כי היו לי מדי פעם בעיות עם הריאות.
"בשבת לא הצלחתי לקום או לזוז, אבל ביום ראשון הלכתי לעבוד. כשחזרתי שוב נזרקתי על המיטה", סיפר. "ביום שני בערב כבר הזמינו לי אמבולנס. הייתי משותק, לא יכולתי לזוז בכלל. ב-01:00 בלילה פינו אותי לרמב"ם, אחרי שבדיקת הקורונה חזרה חיובית הביאו אותי לפה".
6 צפייה בגלריה
סטחי. "אני בדרך להשתחרר, אם הייתה מלונית באזור הצפון הייתי הולך אליה"
(צילום: שמיר אלבז)
עכשיו הוא כבר מרגיש הרבה יותר טוב וצפוי להשתחרר בקרוב. "אני הולך, אני מתפקד – ברוך ה'. אמרו לי שייתכן שהיום אני אלך הביתה. אם הייתה מלונית באזור הצפון הייתי הולך למלונית, אבל אני בדרך להשתחרר".
"המצב של החולים בגל הזה מתדרדר די מהר"
כבר כמעט שנה שהצוותים הרפואיים מתמודדים עם המגפה, ומהשבוע גם עם משמרות של 12 שעות. "המצב עכשיו הרבה יותר קשה מהגל הראשון והשני", אמרה הידא גדיר, אחות במחלקת כתר ג' שנמצאת עם חולי הקורונה מאז יולי. "בכל גל זה קשה יותר, עכשיו אנחנו רואים חולים הרבה יותר צעירים, רובם בני 50-70, חלקם פחות, והמצב שלהם הרבה יותר קשה".
"אנחנו רואים בגל הזה שהמצב של החולים מתדרדר די מהר", הוסיפה. "החולה יכול לבוא, אתה מדבר איתו ואיזה חצי שעה אחרי זה הוא מתדרדר וצריך להנשים ולהרדים אותו. זה קורה הרבה".
בבית החולים שוקלים בימים אלה לפתוח מחלקת אשפוז קורונה חדשה במתחם התת-קרקעי, בנוסף לארבע המחלקות שכבר פועלות במקום – שתי מחלקות אזרחיות, מחלקה צבאית ומחלקת טיפול נמרץ קורונה.
התחושות בקרב אנשי הצוות הרפואי קשות, וההתמודדות לא פשוטה. "זה לא קל לראות את האנשים מונשמים, להם קשה שאין את המגע של המשפחות, ולנו קשה שאין תקשורת עם החולה, כי הרוב אצלנו מונשמים ומורדמים".
"קשה לראות אותם ככה, מתמודדים עם מחלה מאוד קשה, כי כל אחד זה עולם ומלואו", שיתפה גדיר. "הרוב אצלנו לתקופה ארוכה מאוד, יש אנשים שהיו פה חודש. יש הצלחות, אבל לצד זה יש גם הרבה כישלונות לצערנו".
6 צפייה בגלריה
צוותי הרפואה במתחם התת-קרקעי בפעולה. "הרוב אצלנו לתקופה ארוכה מאוד. יש הצלחת, אבל יש גם הרבה כישלונות לצערנו"
( צילום: דוברות רמב"ם)
דוגמה נוספת לחומרת המצב היא הפתיחה המחודשת של מחלקת הקורונה הצבאית במתחם ביום שני השבוע. אחד ממנהלי המחלקה הוא סרן ד"ר עמנואל סיראט, שבשגרה אחראי על מערך הרפואה בבסיסי הטירונים של צה"ל. הוא כבר היה בעבר בכמה משלחות סיוע למוקדי אסון בעולם, אבל הפעם המשימה משמעותית יותר עבורו, כי היא בבית.
"אין ספק שזה אירוע ענקי, היסטורי וזו זכות להשתתף בו ולתמוך ולעזור. עסקנו בעבר בסיוע הומניטרי, בהמון המון מקרים, אבל אף פעם לא בבית. לא יצא לנו לתמוך ולטפל באוכלוסייה באזור הבית", אמר. "כרופא זו הזדמנות, זה מדהים, זו באמת חוויה מדהימה. כאיש צבא – נקראנו לדגל. באנו לעשות משימה ואנחנו עושים אותה בצורה הטובה ביותר".
הקושי בעבודה במחלקת הקורונה משפיעה לא מעט על החיילים שמשרתים בה. "יש איתנו חובשים שבדרך כלל לא משרתים במתאר אשפוזי. הייתה כאן חולה מאוד מבוגרת שלצערנו נפטרה, והייתה חובשת שליוותה אותה יד ביד בימים האחרונים שלה. אני זוכר שבסוף אחרי שהיא נפטרה החובשת פרצה בבכי כי היא נקשרה אליה ברמה שאתה לא פוגש בעולם הרפואה הציבורית".
אם יש משהו שמצליח להוציא את הצוותים הרפואיים משלוותם זו המחשבה על האנשים שעדיין מאמינים שהקורונה היא המצאה ולא שומרים על ההנחיות. "הם צריכים לבוא ולראות שהקורונה קיימת, היא בינינו", אמרה גדיר. "אנחנו מתמודדים איתה וזה קשה. זו מחלה שמתנהגת מאוד שונה בין חולה וחולה, אנחנו לא מכירים אותה, עדיין לומדים אותה, ובכל פעם משהו חדש מתגלה".
בינתיים הצוותים הרפואיים מחכים שהציבור יתחסן והמגפה תדעך. "זה מה שאנחנו מחכים לו, לסיים את הדבר הזה", סיכם סרן סיראט. "אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות פה. כולנו רוצים שהדבר הזה ייגמר ונוכל לחזור לחיים הרגילים שלנו".
