העומסים במתחמי החיסונים
אזרחי ישראל ממשיכים לפקוד את מרכזי החיסון בכל רחבי הארץ ומבצע החיסונים מפני קורונה ממשיך להתרחב, כשברקע קופות החולים הודיעו שגם בני 35 ומעלה יכולים להתחסן. אלא שבינתיים יש מי שנותר מאחור: אוכלוסיית מרותקי הבית, שמונה כ-115 אלף איש - בהם ניצולי שואה רבים - נותרה ללא מענה או צפי לקבלת החיסון המיוחל.
זיסל יבלונסקי בת ה-98 היא ניצולת שואה ומרותקת בית שמתניידת רק בכיסא גלגלים. כבר שנים שהיא לא יצאה מביתה. גם היא, כמו רבים ממרותקי הבית, טרם קיבלה את החיסון נגד קורונה. בנה, אבי יבלונסקי, מסביר כי אין אפשרות להעביר את אמו מביתה לצורך החיסון: "היא לא יכולה ללכת. היא מתנהלת רק עם כיסא גלגלים ומנוף שמרים ומושיב אותה.
"אם יגיעו מתנדבים לקחת אותה - לא אסכים. זה כרוך בלטלטל אותה במדרגות, לפנות באמבולנס ולהחזיר אותה", הוא הוסיף. "היא לא במצב לעשות את זה וזה גם מסכן אותה בחשיפה לנגיף". לדברי הבן, הוא ניסה למצוא פתרון פעמיים עבור אמו - אך ללא הועיל.
"זו פשוט קטסטרופה", אמר יבלונסקי. "זה שבכל פעם במשרד הבריאות אומרים ׳שבוע הבא, שבוע הבא׳ זו בושה. זה פשוט לעשות מהם צחוק. אם זה היה מישהו מהמשפחה של מקבלי ההחלטות, זה לא היה קורה. זו אישה שגידלה חמישה ילדים ויש לה כבר נינים. כולם משרתים בצבא ותורמים את חלקם. מזלזלים באנשים האלה. היו צריכים לדאוג לחסן אותם. כמו ששולחים אחות לחיסון שפעת או לביקורות אחרות, כך אפשר לשלוח אחות לחסן לקורונה".
"אתמול בית החולים וולפסון הציעו לשלוח צוות כדי לחסן עובדים במפעל", המשיך הבן. "אז אם הם יכולים לחסן עובדים במפעל, יכולים להתארגן ולחסן את האנשים האלה. זה לא סיפור גדול אבל זה פשוט לא מעניין אף אחד ואין מי שיצעק בשבילם".
"להוציא את אמא מהבית זה לסכן את חייה"
דבורה פילינגר בת ה-87 מקריית חיים נמנית גם היא עם אוכלוסיית מרותקי הבית וטרם קיבלה את החיסון לקורונה. בתה, אהובה ולטמן, סיפרה על מצבה של האם: "בשנה האחרונה מצבה הגופני מאוד הידרדר והיא בקושי הולכת. לפני שלושה שבועות היא נפלה בבית וגילו לה שלושה שברים בעמוד השדרה ואנחנו חוששים לטלטל אותה כי היא יכולה להפוך להיות משותקת. בשבילנו להוציא אותה מהבית זה לא פשוט ואני לא רוצה לסכן את החיים שלה".
בשל התפשטות הנגיף, בני משפחתה של פילינגר נמנעים מלבקר אותה מחשש שתידבק. "היחידות שנכנסות זו אני ואחותי", אומרת אהובה ולטמן, בתה של דבורה. "היא מאוד עצובה מתחושת הבדידות. כואב הלב לראות את אמא שלנו במצב כזה ואין לנו איך לעזור. אני חושבת שאם היא תתחסן נוכל לבקר אותה יותר וזה מאוד ישמח אותה וישפר את מצב הרוח שלה. ברגע שהיא תתחסן, לכולם יהיה שקט נפשי. אנחנו דואגים לה".
על התנהלות משרד הבריאות אמרה ולטמן: "זה מאוד מעצבן אותי. כעסתי כשחיכינו לחיסונים של מודרנה ואז העבירו לחיילים. מישהו צריך להילחם בשבילם. אני לא מבינה בלוגיסטיקה, אבל כן היה אפשר להתארגן ולעשות דברים ולעבור עם אמבולנס מקורר. כשעושים השתלות מעבירים איברים, אז למה אי אפשר להעביר חיסונים? אם הם רוצים, אפשר להגיע לירח אבל אולי כנראה לא אכפת להם מספיק. יהיה להם אכפת רק כשחלילה יקרה משהו ואז יתחילו לרוץ ויגידו שהיה מחדל. זו הזנחה וחוסר כבוד למבוגרים".
"מבקרים את אמא פחות ופחות, קשה לה בבית"
בתיה היא בתה של ניצולת שואה בת 87 המרותקת לביתה. גם היא טרם התחסנה: "אמי בקושי הולכת ומתניידת בכיסא גלגלים. היא יוצאת מהבית לעתים רחוקות מאוד וזה מסובך. בתקופת הקורונה היא כמעט לא יוצאת מהבית". לדבריה, היא ניסתה ליצור קשר עם קופת החולים כדי לקבוע תור לחיסון עבור אמה ושאלה אם ניתן לחסנה בבית: "אמרו לי להוציא אותה מהבית להתחסן כי אין אפשרות להגיע אליה. הבנתי שיש בעיה עם תנאי ההקפאה של החיסון. משרד הבריאות היה צריך לעשות עבודה יותר יסודית. אי אפשר לטרטר אותם".
גם בתיה מספרת על הביקורים שפחתו בעקבות החשש שאמה תידבק בנגיף ועל תחושת הבדידות הקשה: "אנחנו באים אליה פחות ופחות בגלל הקורונה ומצב הרוח שלה לא טוב. קשה לה שהיא כל כך הרבה זמן בבית. אם אפשר היה לקחת אותה החוצה, זה כבר היה משפר את מצב הרוח שלה. לנסוע אליה זה בעייתי כי גם לא מרשים להתרחק מהבית ויש חשש גם להדביק אותה".
מירב כהן, לשעבר השרה לשוויון חברתי וגמלאים, אמרה כי "סוגיית החיסון של מרותקי הבית מלווה אותנו כבר שבועות ממושכים. עוד בטרם סיימתי את תפקידי קיימנו במועצה הציבורית שלנו במשרד לשוויון חברתי דיון על המצב של המבוגרים שהם מרותקי בית ועל הקושי להגיע אליהם ולחסנם.
"על מנת לא להרפות מהסוגייה הדחופה והחשובה הזו ולקדם פתרונות במהירות האפשרית, ביום שני נקיים דיון ציבורי בזום בנושא הזה ונבקש תשובות מנציגי משרד הבריאות בעניין זה. לא נרפה מהעניין עד שהוא יבוא על פתרונו".
