1 צפייה בגלריה
מצעד חמאס ברצועת עזה. ארכיון
מצעד חמאס ברצועת עזה. ארכיון
מצעד חמאס ברצועת עזה. ארכיון
(צילום: EPA)
חוק גודווין נדרש במקרה הזה כבר בפתיחה: המפלגה הנאצית עלתה לשלטון בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 אחרי השתתפותה בבחירות דמוקרטיות לפרלמנט הגרמני. קצת יותר מ-70 שנה אחר כך זכתה תנועת חמאס ברוב גדול בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית והפכה למפלגה הגדולה ברשות. אין כאן כמובן השוואה מלאה, רק תזכורת לשתי תנועות המוכרות מאוד לציבור הישראלי, שניצלו כל אחת בתורה את הדמוקרטיה כדי להחריב אותה.
בשטח שבו שולט חמאס בעשור וחצי האחרונים הוא מכונן דיקטטורה דתית רצחנית ששוללת זכויות אדם בסיסיות. אלה לא רק ההגבלות של חופש הביטוי, הכלכלה, הדת והתנועה. רק לאחרונה הוציא נשיא בית המשפט השרעי העליון בעזה, השייח ד"ר חוסיין אל ג'וג'ו, חוזר הלכתי שאוסר על "נשים בתולות או שהיו נשואות", לנהוג ברכב ללא קבלת אישור האפוטרופוס שלהן (אב, אח או בן משפחה קרוב אחר).
חלק מהותי וחשוב בדמוקרטיה הוא ביסוס היכולת שלה להגן על עצמה מפני גופים החותרים תחתיה ומשתמשים בנקודות התורפה שלה ככלי לחיסולה. זו הסיבה שוועדת הבחירות בישראל יכולה לפסול מועמדים (רשימת "כך", למשל), בדומה לגופים מקבילים הקיימים בכל דמוקרטיה מתפקדת בעולם.
על ישראל להשתמש בכלל האמצעים הדיפלומטיים העומדים לרשותה על מנת ולייצר מכבש לחץ בינלאומי על הרשות לפסול את חמאס. אחרת כולנו – פלסטינים ויהודים - נשלם את המחיר
האופציה שחמאס תתמודד בבחירות הצפויות ברשות הפלסטינית בחודש הבא – ויותר מזה הקולות הישראלים הקוראים לאפשר זאת – מבטאים גם חוסר הבנה בסיסי של מהות הדמוקרטיה, אך בעיקר מתכונת לשחזור ההיסטוריה הלא רחוקה והעקובה מדם.
יחסו של חמאס לדמוקרטיה אינו שונה מזה של המפלגה הנאצית. בדומה לגרמניה טרום מלחמת העולם השנייה, גם הוא נבנה על עוני, בורות וייאוש מהמצב הקיים, וגם הוא מהווה סכנה לביטחון האזור שסביבו. גם עבורו, פעולות טרור והפחדה כלפי אזרחיו, הלאמת רכוש, מעצרים של מתנגדיו ורצח ללא משפט – הם אמצעי משילות לגיטימיים.
השקר או הנאיביות שלפיהם השתתפות חמאס בבחירות היא לא עניינה של ישראל, ושמדובר ב"נושא פנים-פלסטיני", משקפים ראייה קצרת אופקים ומסוכנת שמבקשת לאטום את דלת היציאה לחצר האחורית, תוך התעלמות מכמות המזיקים והרעלים הנערמים והולכים בכניסה הקדמית.
ד"ר עוז גוטרמןד"ר עוז גוטרמןאלי ארגמן
ארגוני זכויות האדם בישראל חייבים להתאגד ולהתנגד לשיתוף של חמאס בבחירות ברשות הפלסטינית, כפי שלמרבה הצער הם לא עשו במהלך שלטונו כשרמס באגרסיביות ערכי זכויות אדם, כאשר ירה במפגינים, כשהוציא להורג מתנגדי משטר או חשודים בסיוע לישראל, כשהשתמש באזרחים כמגינים אנושיים וכמובן כשירה על אוכלוסייה אזרחית.
לממשלת ישראל אסור להיכנע ולאמץ את קונספציית הכסילות הבלתי דמוקרטית שקוראת לאפשר למפלגה פאשיסטית רצחנית להתמודד בבחירות. על ישראל להשתמש בכלל האמצעים הדיפלומטיים הרבים העומדים לרשותה על מנת ולייצר מכבש לחץ בינלאומי על הרשות לפסול את חמאס. אחרת כולנו – פלסטינים ויהודים, נשים וגברים - נשלם את המחיר.
  • ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומרצה באוניברסיטת בר אילן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com