הישראלים רוכבים יותר על אופניים, בעיקר מאז החל משבר הקורונה – וכך גם בני ה-65 ומעלה, שמשתמשים באופניים חשמליים וקורקינטים באופן תדיר יותר. ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים (רלב"ד), מציינים שמדובר בקבוצת סיכון, ושהם נפגעים יותר בתאונות.
למשה, בן 71 מרמת גן, יש רישיון על אופנוע. לאחרונה הוא החליף אותו באופניים חשמליים, גם משיקולי גיל. "הבנתי שמהירות התגובה יורדת ושצריך כלי שנוסע לאט יותר. בשביל להמשיך להנות מהנכדים, צריך לוותר על דברים מסוימים". הוא לא צריך לדווש באופן פיזי ומגיע באמצעות האופניים לכל מקום ללא חיפוש חניה: "אין סיבה להזיז את הרכב. שלוש שעות נסיעה של סידורים נהפכו לשעה אחת".
"בגלל שרכבתי על אופנוע מגיל 16, אני יודע להיזהר על הכביש", הוא מעיד. "ברמת גן בה אני מתגורר ובגבעתיים שבה אני עובד, כמעט ואין שבילי אופניים, ובכביש יש חוקים אחרים. אני לא נוסע בשוליים – רק במרכז הכביש, כדי שלא יחתכו אותי, כפי שקורה פעמים רבות".
דני בן מנחם בן ה-78 מתנייד באופניים רגילים. "האופניים החשמליים נגנבו לי ומאז חזרתי לרגילים, ואני לא מתחרט משום שאני אוהב להרגיש את העבודה הפיזית. אני נוסע אך ורק על שבילים ואם אין שביל, למרות שזה אסור, אני מעדיף לנסוע במדרכה או בדרך אחרת גם אם היא ארוכה יותר".
לפי נתוני הרלב"ד ב-2020 נהרגו שישה בני אדם בני 65 ומעלה כרוכבי אופניים חשמליים. בארבע השנים שקדמו לה נהרגו 8 בני אדם בקבוצת גיל זו, 89 נפצעו קשה. בשנת 2016 נפצעו קשה 13 בני אדם, בשנת 2019 מספר הפצועים קשה כבר טיפס ל-33.
במחקר של הרשות נכתב כי "ניתן להסיק בזהירות כי חשיפת בני קבוצת הגיל לכלים הזעירים גדלה, ובשנתיים האחרונות התרחבה גם לקורקינטים חשמליים. תופעה זו מתרחבת גם לחברה הערבית: מתחילת 2018 נהרגו 3 רוכבי אופניים חשמליים בקבוצה זו, ורוכב אחד נפצע קשה".
מרדף משטרתי אחרי רוכב אופניים חשמליים שנהג ללא קסדה וחצה באור אדום בירושלים
(צילום: משטרת ישראל)
בישראל לא נערך מחקר מקיף על פגיעות האוכלוסייה המבוגרת בשימוש בכלים אלו, אך בשוויץ ובדנמרק נמצא כי רוב רוכבי האופניים החשמליים שנהרגו בשנים האחרונות הם בני 65 ומעלה. בהולנד, דנמרק ושוויץ האוכלוסייה שמשתמשת באופניים חשמליים מבוגרת יותר מזו שמשתמשת באופניים רגילים.
מהמחקרים בעולם עולה שהפגיעות הגבוהה של גילים אלה נובעת מגורמי הסיכון הייחודיים להם. החוקרים מדגישים שעיקר גורמי הסיכון הקשורים בהזדקנות מופיעים בעיקר אחרי גיל 75 אך חלקם עוד קודם לכן. "הזדקנות מאופיינת בין היתר בשינויים במערכות הראייה, התפיסה והקשב", נכתב. "אלו מביאים לסיכון רב לתאונות עצמיות בעיקר בירידה ובעלייה לאופניים".
ההמלצה: לנסוע במהירות של עד 30 קמ"ש
ברלב"ד ממליצים על קידום רחובות שבהם הנסיעה תתאפשר במהירות 30 קמ"ש, המשך קידום של שבילי אופניים והתחשבות בשלב התכנון בצרכים גם של רוכבים בני 65 ומעלה בהתאם לאזורי המגורים וצרכי הבילוי והפנאי, לבצע אכיפה ממוקדת נגד חניה על שבילי אופניים, להסביר לנהגים שישימו לב לעובדה שיותר ויותר בני 65 ומעלה עולים על אופניים, ולהדריך רוכבים.
מנכ"לית הרלב"ד, רחלי טבת-ויזל אמרה כי ישנה "עליה מטרידה במספר התאונות בהן מעורבים רוכבי אופניים חשמליים בני 65 ומעלה. ניתן להניח שמדובר בתוצאה של הקורונה שהביאה לעליה בשימוש באופניים חשמליים בגיל המבוגר כהימנעות משימוש בתחבורה ציבורית. גם הרוכבים המבוגרים צריכים להיות ערניים לסכנות, להקפיד על רכיבה בשבילי אופניים ולחבוש קסדה".
הבעיה עוד מתחילה קודם כשבמרבית הרשויות בישראל אין כלל שבילי אופניים או שבילים שאינם מחוברים לרשת והחוק מחייב את הרוכבים לנסוע במצבים כאלו על הכביש ולהסתכן. במדינות רבות הבחינו בעליה המשמעותית ברוכבים וסללו בין לילה עשרות קילומטרים של שבילי אופניים כדי לשמור על בטיחותם ולעודד את תחבורת האופניים הזולה והנקייה מזיהום אוויר.
האדריכל יונתן לבנדיגר, שותף מייסד בפלאנט תכנון עירוני ותחבורתי מסביר כי "מבוגרים בישראל עושים יותר נסיעות קצרות, שניתן לעבור ברכיבה של עד 30 דקות מדלת אל דלת. גם בימים רגילים, לתחבורה ציבורית אין יתרון משמעותי על פני רכיבה בטווחי נסיעה כאלו, ובייחוד בימי קורונה מדובר בקבוצת סיכון שתעדיף להימנע מהתקהלות באוטובוסים".
"מבוגרים בישראל עושים יותר נסיעות קצרות, שניתן לעבור ברכיבה של עד 30 דקות מדלת לדלת. גם בימים רגילים לתחבורה ציבורית אין יתרון משמעותי בטווחי נסיעה כאלו, ובייחוד בימי קורונה"
לדברי לבנדיגר, המשמש כיועץ בנושאי תחבורה לא ממונעת, שני מרכיבים משפיעים על מידת השימוש בקבוצת הגיל: היקף רשת הרכיבה ותחושת הביטחון - שנוגעות לדבריו לאיכות התשתית. "בישראל מקדמים שבילי אופניים ב-20 השנים האחרונות אך הקצב לא מדביק את הביקוש".
עוד הוסיף כי "תחושת הבטחון מושגת ע"י רציפות בשבילים כך שלא יקטעו באמצע המדרכה או לפני צומת וגם ע"י איכות הביצוע של השבילים, במיוחד למבוגרים שעלולים לאבד שיווי משקל במעבר בין מפלס הכביש לשביל או המדרכה, לצערי, יצא לי לראות כמה וכמה מבוגרים שרוכבים באיטיות ובזהירות, וכשהם מנסים לחזור לשביל מתוך הכביש הם נופלים במפגש עם אבן שפה".
"כמו שלא היינו מעלים על דעתנו מדרגה באמצע הכביש כך חשוב להקפיד על מעבר חלק בין מפלסים לרוכבים, או להתריע לפני המפגע", הוא מבהיר.
במחלקת המחקר ברלב"ד מסבירים ש"המחקרים בתחום אינם מצביעים כי האופניים החשמליים הם כלי מסוכן כשלעצמו עבור רוכבים בגיל השלישי. עם זאת, לרוכבים אלה יש מאפיינים ייחודיים שעושים אותם פגיעים יותר, והן את הסבירות שבמידה ותתרחש תאונה זו תסתיים באשפוז. הקבוצות הפגיעות ביותר הן בני 75-80 ומעלה. חשוב שנבין כי נפילות שעבור רוכבים צעירים יותר יכלו להסתיים בפציעה קלה יכולות להוביל לפגיעה המצריכה אשפוז".
במחלקה מצביעים גם על הפתרון: "כדי לשפר את בטיחות רוכבי האופניים וביניהם את הרוכבים בגילים מתקדמים, מה שדרוש בין היתר הוא השקעה ביצירת רשתות נרחבות של מסלולי אופניים מופרדים, קישור הרשת לרשת התחבורה הציבורית ולמוקדי עניין חשובים".
"כדי לעודד רוכבים בגילים מתקדמים להשתמש במסלולים, חשוב לסלול שבילי אופניים שמשרתים גם את צרכי הקישוריות שלהם. הכוונה אינה רק למסלולים בפנים הערים אלא למסלולים המחברים יישובים והמחברים פרברים למרכזים עירוניים. רשתות מסלולי אופניים תורמות ישירות לבטיחות אך יש להן גם תועלות עקיפות וישירות בנושאים אחרים", הם טוענים. "הן מובילות לעלייה באיכות החיים, איכות הסביבה ופרודוקטיביות העבודה".
"כדי לעודד רוכבים בגילים מתקדמים להשתמש במסלולים, חשוב לסלול שבילי אופניים שמשרתים גם את צרכי הקישוריות שלהם"
עוד מוסיפים שם כי "בזמנים רגילים תכנון ויישום של תשתית אופניים לוקחת זמן רב. עם זאת, בתקופת הקורונה מדינות וערים ניצלו את צמצום נפחי התנועה כדי להרחיב את תשתיות הרכיבה ע"י הצרת דרכים, הוספת מסלולי רכיבה והפרדתם מנתיבי הרכבים באמצעים שונים".
