(צילום: שמיר אלבז)
תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית מסרבת לדעוך, ולאחרונה החלו תושבי אום אל פחם למחות על מקרי הרצח הרבים בעירם. תושבים רבים מספרים ל-ynet כי הם חשים סכנת חיים יומיומית בעיר, ושילדים מפחדים לשחק מחוץ לבית מחשש לחייהם. הם מפנים אצבע מאשימה אל המשטרה ופונים אליה בטענות קשות, בין היתר על דיכוי המחאה שלטענתם לא הייתה אלימה בליל שישי האחרון.
במשטרה, מנגד, דוחים את טענות התושבים, אומרים שפענחו חמישה מקרי רצח בחברה הערבית ומדגישים: "אכיפה איננה הדרך היחידה - רק שינוי שורשי עמוק מתוך החברה הערבית יביא לשינוי המיוחל". המשטרה, יש לציין, מתייחסת למקרי רצח שאירעו בשנה שעברה ופוענחו לאחרונה. בחודש ינואר האחרון לבדו נרצחו 12 בני אדם בחברה הערבית.
נור שרים אגבאריה, בתו של סלימאן אגבאריה - אחד המנהיגים בפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית שנפצע באורח קשה מירי לפני חודש - אמרה כי "העבריינים נשארים חופשיים, והתיקים שלהם מתויגים כ'לא מפוענחים'. מניחים אותם בערימות של מאות תיקים בלי תוצאות".
נור, שגרה באום אל פחם, תקפה: "המשטרה מזניחה את התפקיד שלה ואפילו משתפת פעולה עם העבריינים, מחפה עליהם ואף פעם לא חושפת אותם. אין התקדמות בחקירה של יותר מ-60% מהמקרים בחברה הערבית. אנחנו מפגינים נגד המשטרה ונמשיך לעשות זאת עד שהיא תעשה את עבודתה - לתפוס את כל הפושעים ולהחרים את הנשק הלא חוקי".
נור הזכירה מקרי רצח קשים שאירעו באום אל פחם בשנים האחרונות. לדבריה, "אנחנו עדיין זוכרים את הרצח שהיה בבית משפחת אבו היקל, כשעבריין מפלצתי פרץ לביתם ורצח אבא ושני ילדיו. הרצח הזה התרחש לפני יותר משמונה שנים, והמשטרה עדיין לא מצאה את הרוצח. בנוסף, בשנה וחצי האחרונות נרצחו אחד אחרי השני באכזריות ארבעה בני דודים ממשפחת ג'עו".
היא הוסיפה: "בגלל המצב אולי יהרגו גם אותי, את את אחי או כל אדם אחר. אבא שלי אדם מכובד שעשה מעשים טובים בעיר, ולמרות זאת הוא נפגע משמונה כדורים לפני כשלושה שבועות. הוא עדיין מאושפז ועובר ניתוחים. התחלנו להרגיש שרציחות הן דבר רגיל, צעירים נרצחים בכל שבוע רק כי פושעים החליטו לשים קיץ לחייהם. מספר הנרצחים בעלייה, וזה מאמת את העובדה שהרוצחים מרגישים בטוחים. בחברה היהודית המצב שונה, כי שם הקורבן יהודי. אנחנו רוצים שיפענחו את הרציחות ביישובים הערביים כמו ביישובים היהודיים".
הילד נג'יב אגבאריה נפגע בעבר מירי תועה, ונפצע באורח קל. לדבריו, "הפסקתי להרגיש בנוח. אני כבר לא יוצא החוצה לשחק עם חברים שלי, אני כל הזמן נמצא בבית ומפחד שכדור תועה יהרוג אותי. גם לבית הספר אני מפחד לחזור. אמא שלי עובדת קשה בשבילי, ובסוף מגיע מישהו פחדן שקונה קליע בשני שקל ויורה. אני אפילו לא יכול ללכת לשירותים, תמיד אקח איתי את אמא, את אחותי או את אבא. הגיע הזמן שהפחד הזה ייגמר".
תופיק אגבאריה, אביו של נג'יב, אמר: "למה המשטרה שותקת? למה היא לא תופסת את האנשים האלה? כל יום יש רצח והמשטרה מתעלמת. הילדים בסכנה, מפחדים כל הזמן. הם שומעים ירי באוויר 24 שעות. גם אנחנו מפחדים, הירי יכול לפגוע גם בי או בילדים. המצב מאוד קשה, עד מתי נסבול? אין לנו ביטחון. אפילו נסיעה ברכב, ביקור בחנות או הליכה ברחוב מעמידים אותי בסכנה".
עימותים עם המשטרה במחאה בכניסה לאום אל פחם
הפעילה רשא מחאמיד, אמא לשני ילדים, אמרה: "כל הזמן אנחנו שומעים ירי. אני מפחדת לשלוח את הילדים שלי לחנות, לסופרמרקט או אפילו לשחק בחצר הבית. רוב הזמן אנחנו נאלצים להישאר בבית ונועלים את הדלת והחלונות מהפחד. אום אל פחם היא עיר של אנשים טובים, אבל יש עבריינים שעושים את כל הבלאגן. איפה המשטרה? למה לא עושים כלום?".
"אם היה ירי בעיר, תוך שעתיים היו תופסים את העבריין", טענה. "האלימות בחברה הערבית לא בא מבית הספר ומהבית. יש ארגוני פשע שסוחבים צעירים לעולם הפשע, וזה מקשה לנו את החיים. אנחנו רוצים פיתרון, כי החיים שלנו לא טובים".
היא הוסיפה: "זה מה שגורם לנו לצאת ולהפגין. זאת זכות שלנו. המשטרה צריכה להפסיק להשתמש באלימות ולמנוע מאיתנו להפגין. אם המשטרה לא עושה את העבודה, אנחנו נעשה אותה".
זינה פאדי אבו-רעד אמרה :"תופעות האלימות הולכת וגדלה במיוחד בעיר שלי, אום אל פחם. אני מפחדת ותמיד מתוחה. אני מפחדת על אבא שלי כשהוא הולך לעבודה ועל אח שלי כשהוא יוצא עם חברים. אין לנו ביטחון ברחוב ואפילו בחצר הבית. למה אני לא יכולה להרגיש ביטחון בחברה שלי?"
תגובת המשטרה
ממשטרת ישראל נמסר: "האלימות בחברה הערבית היא נגע חברתי פסול ואנו פועלים למגרו ולהיאבק בו מדי יום. בניגוד מוחלט לנטען, רק בחודש החולף (ינואר) פענחה המשטרה חמישה מקרי רצח בחברה הערבית שבהם קיפחו את חייהם 7 בני אדם. נציין כי המשטרה חוקרת ביסודיות כל מקרה אלימות ורצח ביסודיות ובמקצועיות תוך השקעת מאמצים ומשאבים רבים במטרה להגיע לחקר האמת ולמצות את הדין עם המעורבים.
"לצערנו אירועי אלימות וירי מתרחשים לעיתים קרובות מדי בקרב החברה הערבית בישראל, רובם על רקע סכסוכים פנימיים הגולשים לאלימות. המשטרה פועלת בנחישות לאורך כל ימות השנה נגד סחר ושימוש באמל"ח, בכל זמן ובכל מקום, ומדי יום נתפסים נשקים ואמצעי לחימה רבים בפעילות משטרתית יזומה ובעקבות כך נעצרו חשודים והוגשו כתבי אישום רבים נגד המעורבים, מרביתם מהחברה הערבית.
"לצד זאת נדגיש כי אכיפה איננה הדרך היחידה למיגור תופעות חברתיות פסולות. רק שינוי שורשי עמוק שיבוא מתוך החברה הערבית בישראל בחינוך, בתרבות, בשיתוף הפעולה עם המשטרה בהוקעת נורמות פסולות יובילו לשינוי המיוחל".
תקציר הידיעה בערבית
امهات واباء: لا نشعر بأمن وامان بسبب الرصاص. اطفال: لا نلعب في ساحات البيوت خوفا من ان نصاب
نور شريم اغبارية: والدي فعل فقط الخير واصيب برصاص الغدر والشرطة لا تقوم بواجبها
من حسن شعلان
المجتمع العرب ما زال يشعر بحالة من القلق في اعقاب ظاهرة العنف المتفشية والجرائم التي لا تتوقف، لدرجة ان الأطفال اصبحوا يخشون اللعب في ساحات البيوت خوفا على حياتهم من الرصاص.
الفتاة نور شريم اغبارية ابنة القيادي في الحركة الإسلامية الشمالية الدكتور سليمان اغبارية الذي اصيب بعيارات نارية قبل اسابيع قالت:"والدي قضى حياته في عمل الخير والتضحية من اجل المجتمع، لكن مجهول اطلق عليه الرصاص واصابه بثمانية رصاصات، واليوم يتلقى العلاجات في المستشفى واناشد الجميع الدعاء له، كما واود التطرق الى عائلة هيكل التي اقتحم بيتهم قبل سنوات شخص وقتل اب وابنيه وحتى هذا اليوم الشرطة لم تعتقل الفاعل، كذلك عائلة جعو التي قتل فيها اربعة اشخاص خلال عام ونصف، وما زالت هذه الملفات بدون اعتقالات، مما يشير الى ان الشرطة لا تقوم بواجبها وتستهتر بما يحصل، بينما جرائم القتل في البلدات اليهودية التعامل معها يكون بشكل افضل ونشاهد اعتقالات فورية، وطالما المجرمين في بلداتنا احرار فهم يشعرون بالأمان وسيستمرون باجرامهم".
الطفل نجيب اغبارية قال:"يجب العمل على وقف اطلاق الرصاص والعنف، فانا لا استطيع اللعب في ساحة البيت خشية على حياتي من الرصاص، واخشى العودة الى مقاعد الدراسة، حتى الذهاب الي الحمام في ساعات الليل اضطر بان يرافقني احد من افراد العائلة بسبب الخوف الذي يرافقني. نحن نريد امن وامان وان تسعى الشرطة للقبض على المجرمين".
الفتاة زينة ابو رعد قالت:"ظاهرة العنف تتفشى وتسكل خطراً كبيراً على حياتنا، وهذا الأمر اثر بشكل كبير على التركيز في الدراسة وافقدني الأمان وطوال الوقت اخشى على حياتي وحياة عائلتي".
الناشطة الإجتماعية رشا محاميد قالت:" كل الوقت نسمع الرصاص ونصطر ان نبقى في بيوتنا واغلاق الأبواب والشبابيك كي لا يخترق الرصاص بيوتنا. حتى متى سنبقى نعيش تحت هذه الأجواء الخطيرة، ولماذا هذا السكوت والإستهتار من قبل الشرطة التي لا تقوم بخطوات صارمة، بل تقف مكتوفة الأيدي وبدون اي تحرك".
