למשפחה שכולה אין סמכות מנהלית או מוסרית להחליט מי מרכיב ממשלה ואיך מרכיבים אותה. הקריאות של "המשפחות השכולות" נגד נפתלי בנט והממשלה שהקים הן לא יותר מהבעת דעה של מספר מצומצם של בני משפחות שכולות. ממילא, הכותרת "המשפחות השכולות" היא הכללה לא ראויה היות והיא עוטפת מספר רב של משפחות שאינן מסכימות לעמדה זו.
משפחות שכולות אינן גוף הומוגני. רחוק מכך. כבר למדנו שהשכול לא משנה דעות. הוא לכל היותר מקצין עמדות. ראינו את זה מצוין כשהובלנו את הקמפיין נגד שחרור מחבלים בעסקת שליט, כאשר מולנו, בצדו השני של הכביש, עמדו בני משפחות שכולות שחשבו הפוך - אנשים מפורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני. אנחנו נתקלים בהם גם מדי שנה כשהם עורכים טקס יום זיכרון אלטרנטיבי, שלדעתנו שומט את הקרקע תחת האתוס של תקומת ישראל.
למשפחות שכולות קשה להישאר אדישות לאחר אובדן יקיריהן. לאחר הרצח של ילדינו יצאנו למסע לתיקון עולם של דברים שלדעתנו חייבים תיקון, בין אם חברתיים כמו ההיררכיה בשכול, אבל גם כדי למנוע את הפיגוע הבא והנרצח הבא, והצטרפנו ל"גדר בטחון לישראל" שהוביל הח"כ לשעבר עוזי דיין, כי ראינו איך המחבל שרצח את ילדינו עבר את המרחב הפתוח בין אבו דיס לירושלים ללא הפרעה (היום זה לא יכול לקרות). יצאנו גם להפגין ולהביע התנגדות נחרצת לשחרור מחבלים רוצחים בהם רוצחי ילדינו.
ידענו שברשימת ההתחייבויות במסע בחירות, החשובה ביותר היא לעצור את הטירוף. ידענו מראש שאין שום דרך לקיים את כל ההבטחות. חייבים לדעת למיין, לברור ולסדר את העדיפויות
במקביל, תמכנו בבנט ובאיילת שקד והצבענו להם בכל מערכות הבחירות מאז 2013, שבהן נאבקנו כתף ליד כתף נגד שחרור המחבלים במחוות של בנימין נתניהו בתקופת ג'ון קרי וברק אובמה. מי שהציל את המצב ומנע שחרור של רוצחים עם תעודות זהות כחולות היה בנט שדפק על השולחן ואמר - די!
הצבענו להם כי למדנו להכיר אותם והאמנו בהם. אנחנו מאמינים בהם גם היום. הצבענו להם כי ראינו את נתניהו עושה הכל הפוך, משחרר 1,023 מחבלים בעסקת שליט ובהם שלושת אנשי חמאס שרצחו לנו את הילדים. ראינו אותו עושה הכל כדי לא לעשות כלום. שקט הפך למטרת על, שב ואל תעשה הפכה לאסטרטגיה. המנהיג שכתב ספר על איך להילחם בטרור הפך לאיש שמחק את הקביעות שלו עצמו.
2 צפייה בגלריה
חברי הציונות הדתית מניפים תמונות של קורבנות טרור מול בנט
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
בשנתיים האחרונות ראינו איך המדינה מסתחררת בכאוס של מערכות בחירות. ראינו את הנזק שזה מביא ואת טירוף המערכות. נושאים שניסינו לקדם נתקעו בהיעדר כנסת וממשלה. כשבנט אמר שצריך להחליף את נתניהו ושלא יהיו בחירות חמישיות, האמנו לו. ידענו שברשימת ההצהרות שנאמרות כחלק ממסע בחירות - זאת תהייה החשובה ביותר: לעצור את הטירוף. ידענו מראש שאין שום דרך לקיים את כל ההבטחות. לא כל אמירת בחירות חצובה בסלע. חייבים לדעת למיין, לברור ולסדר את העדיפויות.
מנהיגים אמיתיים מבינים שיש מדרוג של ערכים ועקרונות. יש כאלה שאפשר לדחות ויש כאלה שלא. מנהיגות מתבטאת ביכולת לעשות את התיעדוף הנכון ולפעול לפיו. מגעים להקמת קואליציה הם לפעמים משחק שח שבו צריך להקריב פרש כדי לזכות במלכה. צריך לחשוב כמה צעדים קדימה ולנסות לצפות מה יקרה בעתיד.
היום, אחרי שיש ממשלה - שהיא בהחלט לא החלום שלנו – ואף שנותרנו כשחצי תאוותנו בידינו, אנחנו צריכים להתאחד מאחורי המנהיג, לעזור לו ולא לשים מקלות בגלגלים. זה נכון גם למשפחות השכולות שצריכות להתאחד ולהסתכל אל העתיד. די עם המאבקים, הפילוג, השנאה והכניעה לשיטת הפרד ומשול. קדימה לעשייה.
- הכותבים הם האבות של יובל מנדלביץ, טל קרמן ואסף צור שנרצחו ב-2003 בפיגוע בקו 37 בחיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
