שרית דמגי שאיבדה את אביה במלחמת יום הכיפורים מקריאה "מכתב מאבא"
(צילום: דוברות משרד העלייה והקליטה)
שרית דמגי הייתה בת קצת פחות מ-3 כשאביה, משה, נפל במלחמת יום כיפור בדרכו מסיני. משה דמגי עלה מאיראן ב-1962, 12 שנה מאוחר יותר, בינואר 1974 הוא נפל במלחמת יום הכיפורים בדרכו מסיני, והוא בן 28 בלבד. שרית, בתו, שאז הייתה פעוטה בת קצת פחות מ-3 מתמודדת עם האובדן דרך כתיבת שירים, שאיתם היא מתקשרת עם אביה.
לאורך השנים שרית כתבה עשרות שירים וטקסטים בהם היא מתכתבת עם אבא שלה, שאותו היא לא זוכרת בשל גילה הצעיר יחסית. "הגעגועים הולכים, מתעצמים ומתחדדים ככל שעוברות השנים. לגדול בלי אבא זו כנראה משימה בלתי אפשרית, משהו נשאר חסר כל הזמן ובכל הצמתים", אומרת שרית, מרכזת בכירה באגף משאבי אנוש במחוז הדרום וירושלים במשרד העלייה והקליטה. במסגרת תפקידה שרית שהיא עצמה בת למשפחה של עולים - עוסקת בקליטה עולים.
3 צפייה בגלריה
"בחוויה שלי נשארתי בת שלוש, במקום שנפרדנו". שרית ואביה משה
(צילום: דוברות משרד העלייה והקליטה)
3 צפייה בגלריה
משה דמגי שנפל במלחמת יום הכיפורים. "לגדול בלי אבא זו משימה בלתי אפשרית"
(צילום: דוברות משרד העלייה והקליטה)
שרית מספרת כי "נותרנו אחי אברהם ואני, ואמא שלנו ליאם. אבי היה איש מיוחד ונעים איש שיודע להושיט יד ולעשות בשביל האחר. כולם אהבו אותו. הוא ידע לשיר. כשאין לך דמות של אבא אז אתה כל הזמן מתגעגע לאיש הזה שאף פעם לא הכרת ואתה רק שומע עליו סיפורים".
"אני כותבת שירים ומצאתי שזה מקל לייצר את הדיאלוג עם אבא שלי. ללכת עם הכאב האינסופי הזה בלב ועם הגעגוע עושה לנו משהו, עושה אותנו למשהו".
3 צפייה בגלריה
"אני ילדה גדולה, אבל בחוויה אני בת שלוש, במקום שנפרדנו". שרית דמגי
(צילום: דוברות משרד העלייה והקליטה)
"טראומות יום כיפור היא לא רק טראומה לאומית של מלחמה שהפתיעה אותנו. יש המון ילדים שגדלו מאז שהפכו להיות הורים, עובדים, מנהיגים, מובילים, יוצרי דעת קהל, שנושאים איתם את החור הזה, את הבור הזה, את המקום שלא בטוחה שידעו לעשות איתו משהו אז", הוסיפה. "אני ילדה גדולה, אבל כנראה שבסוף אשאר תמיד הילדה הקטנה של אבא שלי. בחוויה אני בת שלוש במקום הזה שנפרדנו".
בחלק משיריה היא בוחרת לתאר את הגעגוע לאביה. את השיר שבחרה להציג כאן כתבה שרית כמעין מכתב דמיוני שאביה כותב לה.
"שיר מאבא"
"באת לבקר אותי, הבאת איתך נר וספר תפילות קטן, נשקת לאבן וליטפת אותה באהבה. הלוואי ויכולתי להחזיר לך חיבוק אבהי כמו זה שעולה אצלך בדמיון בימי שבת ומועד, עמדת בשקט מלמלת עבורי תפילה חרישית באדישות ראויה להערצה".
"אני הרגשתי איך געגועיך שטים אליי למרות שאל לא ממש זוכרת אותי, חיבקתי אותך מהשמיים אפילו בכיתי קצת וכמו שאת אוהבת לכתוב נשקפתי אליך יחד עם אמא ממרפסת האלוהים".
"הדלקת את הנר, יצקת מטים על קברי ובידיים עדינות הסרת מים עודפים, אחר כך נפרדת בנשיקה ובמילים מנחמות מפייסות שגרמו לי לרצות שוב לחבק אותך חיבוק אבהי כמו בזיכרון העמום שלך אותי מגיל 3, אני אוהב אותך שרית, אוהב אותך יותר מכפי שאת חושבת. שלך, אבא".
מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, חביב קצב, ועובדי המשרד על מחוזותיהם השונים, מרכינים ראש לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. "רבים מהם היו עולים שהגיעו ארצה ממניעים ציוניים, הקריבו, לדאבוננו, את חייהם למען החברה בישראל והותירו משפחות מצולקות אשר הזיכרון הוא חלק מתהליך הקליטה שלהם", אמר קצב.
