איך שגלגל (או כטב"ם) מסתובב: המלחמה באיראן, שהחלה לפני שבוע בדיוק והתפשטה בינתיים גם למדינות המפרץ, שסופגות מתקפות טילים וכטב״מים מאיראן, מייצרת מציאות שיכולה הייתה להישמע דמיונית ממש עד לא מזמן. האפקטיביות האיראנית בהפעלת מתקפות כטב"מים ובראשם ה"שאהד" הידוע לשמצה נגד מדינות המפרץ ובסיסים אמריקניים בשטחן, אילצה את וושינגטון לפנות לעזרה למדינה בעלת הניסיון המבצעי העשיר ביותר בעולם בתחום: אוקראינה, שמתמודדת עם איום דומה מאז הרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה לפני קצת יותר מארבע שנים, והצליחה עם הזמן לפתח דרכים יעילות להגדיל את אחוזי היירוט המוצלחים של אותם כטב״מים שמכים בערי אוקראינה ובתשתיות האנרגיה שלה.
על-פי גורמי צבא אמריקנים, מאז פרוץ המלחמה באיראן - שיגרה טהרן יותר מ-2,000 כטב"מים, והיא צפויה לשגר עד 5,000 בחודש הראשון של המלחמה, קצב הדומה לזה של רוסיה באוקראינה. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אישר השבוע את דבר הפנייה החריגה וכתב בחשבון ה-x שלו: "קיבלנו בקשה מארה"ב לתמיכה ספציפית בהגנה מפני 'שאהדים' באזור המזה״ת". הוא הוסיף כי הנחה לספק את האמצעים הדרושים ולשגר מומחים אוקראינים לאזור המפרץ כדי להבטיח את הביטחון הנדרש לאותן מדינות. לצד הבקשה מוושינגטון, אוקראינה קיבלה פניות גם מאיחוד האמירויות, קטאר, ירדן, כווית, בחריין וערב הסעודית.
בתמורה, אוקראינה עשויה לקוות לחיזוק הקשרים עם ארה"ב ולמשיכת השקעות ממדינות המפרץ למגזר הביטחוני המתפתח שלה. הפניות הללו לאוקראינה לסיוע - משקפות מה שאנליסטים תיארו ככישלון תמוה של ארה"ב ואחרים להתכונן לעימות כטב"מים רחב היקף, למרות המעורבות העמוקה באוקראינה והסימנים הרבים לכך שטהרן צברה מלאי ״שאהדים״ גדול בשנים האחרונות. עבור זלנסקי, הרי שמדובר ברגע של סגירת מעגל אסטרטגית – קצת יותר משנה לאחר פגישת הצעקות הזכורה עם הנשיא טראמפ בחדר הסגלגל בבית הלבן, פגישה שבה ננזף בשל בקשות הסיוע החוזרות שלו, ושבמהלכה אמר לו הנשיא ש״אין לך קלפים לשחק איתם״, הוא מוצא את עצמו בעמדת המושיע הטכנולוגי של האינטרסים האמריקניים במזה״ת, ובראשם הצורך להגן טוב יותר על מדינות המפרץ, בעלות ברית קרובות של וושינגטון, מפני התוקפנות האיראנית.
והניסיון האוקראיני בתחום הזה אכן רלבנטי מאוד - מאז הרחבת הפלישה הרוסית לפני ארבע שנים, הפכה אוקראינה למעבדה חיה של חדשנות בתחום של יירוט כטב"מים. האוקראינים פיתחו רשתות חיישנים אקוסטיים המזהים את צליל "מכסחת הדשא" של השאהד, אותו זמזום מנוע טורדני ומאיים, אבל גולת הכותרת של הפיתוחים הוא ה״סטינג״ – קוואדקופטר (רחפן דמוי מסוק קטן בעל ארבעה מנועים שיכול להתרומם אנכית), המשמש כמיירט זול ואפקטיבי. הוא תוכנן לרדוף אחרי כטב"מים איטיים בגובה נמוך ולהשמידם בהתנגשות או בפיצוץ קרבה, מה שחוסך שימוש בטילי נ"מ יקרים כמו ה״פטריוט״, שבו משתמשים האוקראינים ליירוט טילים בליסטיים של רוסיה.
הרחפן מסוגל להגיע למהירות של מעל 160 קמ"ש ומצויד בבינה מלאכותית, המאפשרת לו ״להינעל״ על המטרה באופן אוטונומי, מה שמונע מהאויב לשבש את הקשר עם המפעיל. הבקשה של וושינגטון מלמדת על פערים מדאיגים במידת המוכנות של ארה״ב ובעלות בריתה במפרץ למלחמה עם איראן. למרות הצלחות רבות ביירוט, הרי שכטב״מים בודדים שהצליחו לחדור את שכבות ההגנה גרמו לקורבנות ונזקים כבדים: במרכז המבצעים של צבא ארה״ב בכווית נהרגו שישה חיילים אמריקאים, ובריאד פגע כטב״מ בשגרירות ארה״ב וגרם לנזקים כבדים לקומה שבה מוקמו מתקנים של סוכנות הביון המרכזית של ארה״ב.
בעוד שמערכות ה״פטריוט״ המתוחכמות אך היקרות נועדו ליירט טילים בליסטיים מהירים, ה״שאהדים״ הזולים (30-50 אלף דולר ליחידה) טסים נמוך ולאט, חומקים מהמכ"ם ומאלצים את המערב לבזבז מיירטים שעולים מיליונים. הניסיון האוקראיני לגוון את אמצעי היירוט, בין השאר באמצעות שימוש במכונות ירייה על משאיות וטנדרים, וכאמור בכטב"מים מיירטים, מציע פתרון שהוא שילוב מבצעי וכלכלי טוב יותר.
