לכאורה העולם התרגל. מדי פעם יש התקפות טרור, תקיפות, תגובות, ואפילו כמה מלחמות שהסתיימו במהירות. והאשמה, או חלק ניכר ממנה, מונח לפתחי האימפריה הבריטית - שבחפזונה אחרי מלחמת העולם השנייה להסתלק מהמקומות הבעייתיים האלה, שכבר לא מהווים נכס לאימפריה הגדולה אלא נטל על מדינה פושטת רגל (ובעצם פושטת יד), חילקה ארץ שמעולם לא הייתה מדינה אחת עם שלטון מרכזי עצמאי מקומי בין שתי דתות, שתי קבוצות מנהגים, ונפרדה לשלום. וכמובן אלה שנאבקו להיפרד מהבריטים ממשיכים להתגעגע אליהם.
מוכר?
2 צפייה בגלריה
נשיא ממשלת הודו מודי
(צילום: Ilya Pitalev/BRICS-RUSSIA2024.RU Host Photo Agency via REUTERS)
כן - בהבדלים של גודל השטח, גודל האוכלוסייה, הדתות ועוד הבדלים משמעותיים מאוד - יש קווי דמיון בולטים בין ההיסטוריה של חלוקת תת-היבשת ההודית ושל חלוקת ארץ ישראל, כולל אלה שביקשו מדינה אחת מול תומכי חלוקה, קיצונים מול מתונים, רציחות פוליטיות, וכמובן מלחמה המתחילה ממש ברגע העצמאות (אחד ההבדלים הפחות חשובים, אבל מסוג הדברים המתבלים את ההיסטוריה: הנציב האחרון של הכתר הבריטי בהודו היה לורד מאונטבאטן, בן למשפחת המלוכה, שלימים נרצח בידי ארגון הטרור הקתולי IRA, הצבא האירי הרפובליקני. בן שיחו המרכזי היה נהרו, לימים ראש הממשלה הראשון של הודו, שניהל רומן עם אשתו של מאונטבאטן, ליידי אדווינה אשלי). מהחלוקה הזו של תת-היבשת ההודית נקבע למשל שקשמיר, שמרבית תושביה מוסלמים, לא סופחה לפקיסטן המוסלמית. מרביתה בשטח הודו, חלקה בפקיסטן, וחלק קטן עוד יותר בשטח סין - וכך יש פיסת אדמה המחולקת בין שלוש מעצמות גרעיניות ניציות.
מדי פעם מגיע סבב עימותים. מדוע הסבב הנוכחי מסוכן יותר, לפחות פוטנציאלית? מדוע הוא לא יהיה המקבילה ההודית-פקיסטנית של מבצעי ישראל בעזה, שחזרו ונשנו מדי שנה שנתיים? הפעם זה מעט שונה, כי התקופה שונה
מדי פעם מגיע סבב עימותים. מדוע הסבב הנוכחי - שלכאורה הסתיים אתמול בהכרזה על הפסקת אש, בהובלת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ - מסוכן יותר, לפחות פוטנציאלית? מדוע הוא לא יהיה המקבילה ההודית-פקיסטנית של מבצעי ישראל בעזה, שחזרו ונשנו מדי שנה שנתיים? הפעם זה מעט שונה, כי התקופה שונה. והיא שונה לא רק בעקבות עליית טראמפ, מלחמת אוקראינה וכל שאר הדברים הידועים - היא שונה גם בתת-היבשת ההודית.
ראשית, הודו של היום איננה הודו של 1947, או של מלחמת בנגלדש. הודו של היום איננה בשליטת מפלגת הקונגרס החילונית, אלא בשליטת ראש הממשלה מודי הלאומן ההינדי, ההופך את הודו יותר ויותר למדינה הינדית לאומנית. וכמו כן, הודו תחת מודי היא כבר המדינה המאוכלסת בעולם, שיש לה מחשבות על מקומה בעולם כמעצמה גלובלית, בעלת השפעה עולמית - קודם כול כלכלית, אבל לא רק.
בפקיסטן השכנה שוררים תמיד יחסים מתוחים בין הצבא – השליט האמיתי - לבין האזרחים, שמדי פעם נבחרים ומודחים. כעת הגענו לנקודת רתיחה. הפוליטיקאי הפופולרי ביותר בפקיסטן - ובעצם הפוליטיקאי הפופולרי היחיד - הוא אימראן חאן, כוכב הקריקט שהודח, ונמצא בכלא. והגנרלים לא נינוחים, כשהם רכובים על גבו של הנמר האיסלאמי - פקיסטן הרי בעצם הקימה וגידלה את הטליבאן – ומתמרנים בין הודו, סין, ארצות הברית ושאר האינטרסים.
הוסיפו לכך את העובדה שיש כאן שתי מעצמות שלכל אחת מהן כמה עשרות ראשי נפץ גרעיניים - והתערובת נפיצה מאוד
הוסיפו לכך את העובדה שיש כאן שתי מעצמות שלכל אחת מהן כמה עשרות ראשי נפץ גרעיניים - והתערובת נפיצה מאוד. וזאת עוד לפני פיגוע הטרור המעורר זעם, מוצדק לחלוטין – שבו הטרוריסטים הג'יהאדיסטים הפרידו בין מוסלמים להינדים בשטח קשמיר ההודית, ורצחו 26 הינדים. הודו טוענת שהטרוריסטים לא רק הושפעו מפקיסטן ואולי גם קיבלו בה מחסה, אלא גם נשלחו על-ידה להודו לבצע פיגוע רצחני. והודו זוכרת היטב את הפיגוע המשולב במומבאי.
ועל כן התגובה. אבל התגובה ההודית הפעם אינה רק סמלית, סבב של ירי שלאחריו חוזרים לעסקים כרגיל. מעבר לסגירת הגבול, ביטול ויזות ושאר צעדים מוכרים, יש הפעם שני שינויים משמעותיים. אחד מהם הוא ביטול אמנת האינדוס - הנהר הגדול שהוא ויובליו מזינים למעשה את כל החקלאות הפקיסטנית. הפסקת הזרימה – שזה מה שהודו מאיימת לעשות, למרות שכמובן אי-אפשר לעשות זאת מהיום למחר - משמעה מוות ברעב של רבע מיליארד תושבי פקיסטן. קראצ'י כבר הודיעה שביטול האמנה פירושו מלחמה. השינוי השני הוא שם המבצע הצבאי שכלל מתקפה אווירית של מטוסים וטילים: סינדור. לשמות יש משמעות - סינדור זו הנקודה האדומה במרכז המצח, סמל הינדי היסטורי מוכר. כלומר, קיים דגש דתי ולאומי בולט מאוד.
נקודה חשובה נוספת היא שלפחות שלושה מטוסי קרב הודיים הופלו במהלך התקיפות. הודו מודה בכך בחצי פה - וזו השפלה (ובשולי הדברים – זה מראה את היכולת הגבוהה של ישראל בתקיפות מול מערכי הגנה אווירית). כמו כן, הודו זועמת על טילים שסין סיפקה לפקיסטן, ופקיסטן זועמת על כטב"מים שישראל סיפקה להודו.
אורן נהריייתכן שאלו באמת הימים האחרונים של המשבר הזה. הוא יכול להירגע, עד הפעם הבאה. אבל המשבר הבא יגיע - וכלי הנשק משתכללים, וגם יכולות ארגוני הטרור. גם בתת-היבשת ההודית אנחנו במרחק פעולת טרור רצחנית אחת מהידרדרות מהירה מאוד.
פורסם לראשונה: 10:44, 10.05.25
