המעלית בבניין בעיר במרכז הארץ עולה עוד ועוד עד הקומה ה-39, ומסלון הדירה נשקף נוף שבקצהו הים. "לא יכולתי לחזור לגור בדירת גן יותר", אומר דורון הס כשאנחנו נכנסים לביתו החדש. "רציתי דירה מספיק גבוהה כדי שכל יום אוכל לצאת למרפסת ולראות את הים". אל ביתו הקודם, דירת גן בהרצליה, הוא לא מסוגל לחזור. בקיץ הקודם התרחש בו האסון שפירק את חייו כשאשתו, סיגל איצקוביץ', רצחה את בנם היחיד ליאם בן ה-6, וגם את כלבתם באפי.
בשבוע שעבר קבעו שלושה פסיכיאטרים שאיצקוביץ' הייתה בהתקף פסיכוטי במהלך האירוע, וחוות הדעת הדרמטית הזאת יכולה להביא לכדי ביטול כתב האישום נגדה. השלושה סברו שהיא אינה אחראית למעשיה וצריכה להישלח לאשפוז פסיכיאטרי במקום למעצר. על רקע זה החליט הס (38) להיחשף ולספר לראשונה על אירועי אותו יום טרגי ועל ההתמודדות עם האובדן וקריסת המשפחה.
צפו בריאיון המלא עם אבא של ליאם
(צילום: ליאור שרון )
זאת דירה לא גדולה בת ארבעה חדרים. יש בה חדר שינה, סלון, מטבח, חדר עבודה וגם חדר מיוחד עם מיצגי לגו של מגדל אייפל, ספינת הטיטאניק, רכבת הרים ועוד. הלגו היה המשחק המשותף האהוב על ליאם ואביו. "חלק גדול ממה שהיה לי בבית הישן תרמתי, בעיקר הלגו שליאם שיחק איתו", הוא אומר. "רק חלק לקחתי למזכרת. המשכתי לבנות מאז כי אני יודע שהוא אוהב את זה. הוא היה מתלהב אם הוא היה רואה את זה".
הס החליט לא לחיות לבד בדירה החדשה. כחודשיים לאחר הרצח הוא אימץ את לונה בת החצי שנה, רועה גרמנית כמו באפי. "היו תחושות מעורבות אם להביא כלבה או לא ובסוף החלטתי שכן", הוא אומר. "היום אני מבין שזה היה חשוב כי היא הצילה אותי".
איך היא הצילה אותך?
"אין לך סיבה לקום בבוקר אחרי דבר כזה, אין משמעות לחיים, ולונה התחילה להוציא אותי מהבית. לולא היא לא הייתי יוצא. ההליך המשפטי לא באמת תורם לי. לא מספרים לי מה קרה. מסתירים ממני מידע. אני אשמח אם מדי פעם יזכירו להם שמדובר בבן שלי. הם (הפרקליטות, ג"כ) טוענים שבגלל שאני עד בתיק אני לא יכול להיות חשוף לכל הפרטים. אולי אקבל מידע רק אחרי העדות שלי".
בשעות אחר הצוהריים של 16 ביולי רצחה איצקוביץ' בגרזן את בנה, ואז יצאה ברגל לקניון שבעת הכוכבים שליד ביתם ושם איימה על עוברים ושבים. לבסוף התעמתה עם מאבטח הקניון שנפצע אך הצליח להשתלט עליה עד שהגיעה המשטרה.
מסתמן שייקבע שסיגל לא כשירה לעמוד לדין.
הס: "אני לא פסיכיאטר. חייתי איתה ולא זיהיתי שהיה פה משהו מטורף כמו שיצא בסוף. אני סומך על הפסיכיאטרים שיבדקו מה קורה איתה. לא הייתה סיבה שסיגל תעשה משהו כזה או עשירית מזה. אם אומרים שהיא לא נורמלית ברמה המשפטית, אז זה מסביר קצת, כי אין מניע. לא יכול להיות מניע. היא מעולם לא הרימה יד על ליאם. היא קילחה אותו, סירקה אותו, הלבישה אותו, הביאה אותו לגן, אספה אותו מהצהרון, לקחה אותו לקייטנות. את הכול היא עשתה. היא הייתה אחראית על החינוך. אני השתדלתי יותר לפרנס את המשפחה. לא חששתי לרגע שמשהו עלול לקרות לו מאמא שלו. בסוף השבוע לפני הרצח בחרנו ביחד שלושתנו ציוד לבית הספר לכיתה א'. קנינו תיק, קלמר ובקבוק תואם. זה היה מרגש".
ביומיום, כשליאם היה עם סיגל, הרגשת שהוא בידיים בטוחות?
"כן. זו אמא שלו. היא אהבה אותו הכי בעולם".
מיהדות לעבודה זרה
סיגל נתנאל הס איצקוביץ' (33) נולדה בברה"מ לשעבר בשם יאנה איצקוביץ'. בהיותה בת שנתיים עלתה לארץ עם אמה אילנה בעוד אביה, אנדריי, בחר להישאר שם. הן השתקעו במודיעין, שם שינתה יאנה את שמה לסיגל ולמדה עד שנשרה בכיתה י"א. אימה נישאה בשנית וסיגל אימצה את שם משפחתו של בעלה החדש - נתנאל.
את הס, יליד שווייץ שעלה ארצה לפני 20 שנה עם הוריו ועסק במסעדנות, היא הכירה לפני כעשור בעת בילוי בבר. אחרי לידת ליאם הם נפרדו וסיגל חזרה עם בנה לבית אימה במודיעין. בהמשך היא עברה איתו לקרובת משפחה בדימונה, וכעבור זמן מה חודש הקשר עם הס והם חזרו לגור יחד בשכונת גליל ים בהרצליה. הוא פרנס את המשפחה והיא תפקדה כעקרת בית. המשפחה לא הייתה מוכרת לשירותי הרווחה, למעט אירוע בודד שבמסגרתו הוזמנה ניידת משטרה אחרי ששכנים שמעו צעקות מהדירה. השוטרים לא מצאו משהו חריג ועזבו. תלונה לא הוגשה.
סיגל איצקוביץ' ביום הרצח
בזמן שבן זוגה בעבודה ובנה בגן החלה איצקוביץ' לעקוב ברשתות אחרי עמודים שעוסקים במיסטיקה וברוחניות, לרבות מתקשרים למיניהם וקבוצות סגורות בפייסבוק העוסקות בחייזרים ובקונספירציות על אנשי לטאה ששולטים בעולם. אט-אט היא רכשה ספרים בנושא ונשאבה עמוק לתוך עולם המיסטיקה והתקשור. בשלב זה הכירה את הגורו שלה, ענת כהן מפרדס חנה-כרכור, שמנהלת עמוד פייסבוק שמתואר כ"חניכה למאסטריות".
אחרי הרצח סיפרה כהן ל-ynet ו"ידיעות אחרונות": "סיגל הייתה בראשית מסע ההתפתחות הרוחנית שלה. כל הזמן בדקה וחיפשה ואני לא יודעת להגיד אם היא מצאה. היא התחילה עם היהדות והמשיכה לעבודה זרה".
בדיון ברשת חברתית שעסק בחוצנים, בשם "החברים של מורפין", סיפרה איצקוביץ':"החלטתי לפנות למלאך מֶטָטְרוֹן (דמות במיסטיקה היהודית שמשמשת גם במסורות מאגיות שונות) באמצעים פשוטים: יחסים, תקשור ותפילה. אחרי מספר ימים באו ארבעה חוצנים לדירה שלי, בעודי מרגישה (את) נוכחותם למספר שבועות. אז נסתרות דרכי האל ואנחנו כאן לחוות ולחקור אותן... זו הייתה קבוצה שמורכבת משלושה אפורים, אחד רגיל ושניים עם חליפות אסטרונאוטים, וגם יישות נקבית מאנדרומדה".
כשאיצקוביץ' נחקרה בתחנת משטרת גלילות, היא הודתה מיד במעשים ואמרה: "אני לא יודעת מה קרה לי. אולי דבק בי שד. הייתי באמוק, ראיתי הכל שחור בעיניים וקול אמר לי לעשות את המעשה הזה. דקרתי אותם מהר".
מתנצל שלא הייתי פה
לדברי הס, השגרה המשפחתית שלהם הייתה סטנדרטית. "בדרך כלל בבוקר הייתי מוציא את באפי לטיול וסיגל הייתה לוקחת את ליאם לגן", הוא מספר. "בצוהריים, אם לא הייתי בבית, אז סיגל גם הייתה מוציאה את באפי. הבנתי שאפילו באותו היום סיגל טיילה עם באפי. אני לא בקיא בפרטים. זה אומר שאני לא יודע כלום מעבר לחוויה שחוויתי".
ביום הרצח, כשברשת התפרסמו סרטונים של אשתו הולכת יחפה עם הגרזן בידה, הס היה במרחק עשרות קילומטרים מביתו – בעוטף עזה. בניגוד לשמועות שנפוצו אז, הוא לא היה בשירות מילואים אף שהוא בוגר יחידה קרבית שהשתתף במבצעים קודמים בעזה. "נסעתי לדרום כדי לדבר עם ההורים של סיגל", הוא אומר.
על מה?
"מדי פעם יש בעיות בין בני זוג. לרוב אני מדבר עם אמא שלי, אבל היא מחלימה מסרטן אז לאחרונה דיברתי יותר עם אימא של סיגל. באותו יום חשבתי שסיגל יוזמת ריב. לא הבנתי מאיפה זה נחת. חשבתי שהדבר הכי נכון זה לדבר עם אמא שלה. נסעתי מחוץ להרצליה כדי לנשום ואמא שלה אמרה לי לבוא אליה לדבר. זו הייתה הפעם הראשונה שנסעתי אליהם לבד. חשבתי שאולי זה הדבר הנכון. דיברתי עם האבא החורג של סיגל כי אמא שלה הייתה בעבודה ורק בהמשך היא הצטרפה".
על מה דיברתם?
"אני לא זוכר את כל הפרטים. הם רצו שאשב איתם לאכול. אני רציתי שהיא תדבר עם סיגל. ואז סיגל שלחה לי תמונה שלה, של הפנים שלה, עם מה שהתברר לי בדיעבד כשפריצים של דם על הפנים שלה. כמו נמשים. חשבתי שאולי היא עושה דווקא. לא קישרתי. אמא של סיגל הבינה מיד שזה דם ואמרה שהיא חייבת ללכת. שאלתי אם היא רוצה שאסע איתה, אבל היא רצתה לנסוע לבד.
"חיכיתי שם שהיא תגיע להרצליה. בשלב מסוים היא התקשרה לבעלה והם דיברו ברוסית שאני לא מבין. אבל הבנתי את המילה באפי. ביקשתי שיסבירו לי מה קורה והיא אמרה לי שהיא בבית ובאפי מתה. הבנתי שליאם וסיגל לא שם. אמרתי לאבא שלה שאני צריך ללכת והתחלתי לנסוע לכיוון הרצליה.
"בדרך התקשרתי לאבא שלי וסיפרתי לו שבאפי מתה ושיגיע להרצליה. מבחינתי המצב הכי גרוע זה שבאפי נרצחה וסיגל לקחה את ליאם כדי שלא יראה. לי לקח די הרבה זמן להגיע. בדרך התקשרו אליי כל מיני אנשים והייתי מאוד מבולבל ולחוץ ולא הבנתי מה קרה. כשהגעתי ראיתי מלא ניידות משטרה וגם ניידת של זק"א שחסמו את הכניסה לבית. עברה לי בראש המחשבה 'כל זה בשביל כלב?'. זה היה נראה לי הזוי. ראיתי את המחסום וצפרתי לשוטרים אבל הם לא נתנו לי לעבור. אחותי שהייתה שם אמרה להם שאני חמוש. שוטר אחד שאל אם יש לי נשק והוא ביקש אותו. שאלתי אותו מה קרה אבל הוא לא אמר לי".
מתי הבנת מה קרה?
"הצבעתי על הרכב של זק"א ושאלתי את השוטר אם זו סיגל. הוא ענה לי שלא. אז הבנתי והתמוטטתי על הרצפה. היה שם רכב טנדר על השביל. הושיבו אותי בבגאז' שלו וחוקרת לקחה ממני עדות בשטח. לקחו לי גם את הטלפון הסלולרי. אמרו לי שאני לא חייב אבל נתתי להם. עד היום זה אצלם. גם המחשב, השעון החכם והדרכון. זו הפרוצדורה".
המשטרה פינתה את הגופה מהבית ולא אפשרה להס לקחת מזירת הרצח חפצים ובגדים. רק לאחר מכן הותר לו ולבני משפחתו להיכנס לדירה שהייתה עדיין מוכתמת בדם. "אמרו שמשטרה זו לא חברת ניקיון", הוא מפטיר.
היית מאז בקשר עם ההורים של סיגל או עם חברות שלה?
"הם לא באו ללוויה או לשבעה. הם שלחו לי פעם אחת הודעה".
אחרי הרצח הוסיף הס על זרועו קעקוע נוסף של ליאם: שניהם והכלבה באפי צועדים במדרגות לגן עדן. מאז הרצח נמצא הס בסחרור של חוסר ודאות. לדבריו הוא כאמור טרם הצליח להבין לעומק את השתלשלות האירועים באותו יום, וגם ההליך הפלילי הותיר אותו תלוי באוויר, לטענתו משום שהמידע נמצא בידי המשטרה והפרקליטות. "מאז המקרה גיליתי הרבה דברים דרך התקשורת, ולא מהפרקליטות או מהמשטרה", הוא אומר. "מאז שמונתה לי עורכת דין מטעם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים אני יודע יותר וזה מקל עליי. היא גם נלחמה להביא חברת ניקיון לדירה כדי שאוכל לחזור אליה. ועדיין, את רוב האינפורמציה אני מקבל מכלי התקשורת אף שמדובר בבן שלי ובאשתי".
אתה עדיין קורא לה אשתי.
"אנחנו עדיין נשואים. זה כבר בתהליכים ברבנות. אני רוצה לדעת, מה קרה שם? מה היא חוותה? למה זה קרה? נניח שהיא משוגעת, זה תמיד היה או שזה פתאום קרה? והעיקר שאני רוצה לדעת זה אם ליאם סבל. האם הוא קלט את אמא שלו מדממת באה אליו?".
אם היה משהו שיכולת להגיד לו מה הוא היה?
"שאני מתנצל. אני מתנצל שלא הייתי פה".
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "מר הס מיוצג על-ידי עו"ד מהסיוע המשפטי, אשר נמצא בקשר שוטף עם הפרקליטים המנהלים את התיק ומקבל מהם עדכונים ומידע. מר הס הוא עד בתיק, ולכן בהתאם לחוק בשלב זה ישנן מגבלות בנוגע למסירת מידע על אודות חלק מפרטי החקירה והתיק".
ממשטרת ישראל נמסר: "מדובר בזירת רצח. החקירה הייתה בראשיתה ולכן לא ניתן היה לאסוף דברים מהבית. אנו משתתפים בצער העמוק של האבא שהוא עצמו קורבן באירוע הקשה. נסייע ככל הניתן במידה שנידרש בהמשך".
עו"ד הדר עזרא-וייזל, המייצגת את הס מטעם הסיוע המשפטי: "נפגעי עבירה הם לא צד פורמלי להליכים המתנהלים נגד הנאשמים. עם זאת, המדינה חייבת להסתכל על נפגע עבירת המתה כאדם שאיבד את כל עולמו ולשתף אותו בכל שלב בהליך המשפטי. בוודאי לא להגיע למצב שבו הוא נחשף לראשונה לפרטי כתב האישום בתקשורת, או לשוב לדירה שהפכה לזירת רצח מחריד כשהיא עדיין מגואלת בדם. יחד עם עו"ד מורן בריק-מילר שמייצגת מטעם הסיוע המשפטי בהליכי מעמד אישי, נמשיך לייצג אותו ולעמוד על זכויותיו בהליכים הפליליים והאזרחיים כאחד".
