ברכות לאלוף במיל' דוד זיני על מינויו לראש השב”כ. אחרי הדיון הציבורי והסערות שליוו את המינוי, חשוב לזכור עיקרון בסיסי: אלו המוסדות שלנו, ואין לנו אחרים. יש שב”כ אחד, צה”ל אחד ובית משפט עליון אחד. מרגע שזיני אושר פה אחד ונכנס לתפקיד, הצלחתו היא הצלחתנו.
בציבור הישראלי, כרגע צד אחד מרגיש שהשב”כ “נפל לידיים הלא נכונות”, וצד שני מרגיש שהאיש הכי מתאים מונה. כל זה בתקופה שהיא הכי קשה מכל הבחינות מאז קום המדינה, תוך כדי מלחמה בכמה חזיתות, בידוד בינלאומי, חטופים, חקירות שב״כ שמגיעות גם לסביבת ראש הממשלה ועם כמעט מפורק מבפנים.
בימים כאלו, ההשתלחות היומיומית בראשי המוסדות ובמוסדות עצמם היא הברירה הקלה ביותר, אבל האם היא יוצרת תיקון, או אולי רק שוברת את האמון הרופף של הציבור במוסדות ומעמיקה את הקרע בינינו? המציאות היא שעלינו לבחור: להמשיך לפרק את החברה הישראלית או להתחיל לתקן אותה. אני בוחר לתקן - ולתת לזיני הזדמנות לעבוד עבור המדינה.
צריך להבין: אמון זה לא מותרות. האמון לדמוקרטיה הוא כמו חמצן לבן אדם. ואמון אין פירושו ציות עיוור - צריך ביקורת על המוסדות, צריך פיקוח, ומינויים צריכים להיעשות בצורה שקופה והוגנת. אבל בסוף מדינה בנויה על קולקטיב עם סיפור משותף שבוחר לתת אמון אחד בשני ובמוסדות המדינה. אחרת אין שום דרך לתפקד מלבד כאוס וחוסר מקצועיות.
בשנים האחרונות הובילה הממשלה מדיניות של תקיפה שלוחת רסן נגד המוסדות שהיא עצמה אמונה עליהם. מנגד הגיבה האופוזיציה בהגנה לגיטימית על המוסדות שגלשה ברגע מסוים לקידוש המוסדות והיעדר מוכנות לביקורת בונה ותיקון. מהר מאוד זה הפך לפוליטיקת זהויות שבה בוחנים מה הרקע של העומד בראש המוסד - בית המשפט העליון, הרמטכ”ל, ראש השב”כ, נציב שירות המדינה ועוד - ולא מה הכישורים שלו ומה התכניות שלו.
לדוד זיני יש אחריות עצומה על הכתפיים ואני מאמין שהוא מודע לה היטב. תפקידו, כמו כל אחד מראשי המוסדות בישראל שלא תמיד מבינים זאת, הוא לעבוד חזק על אמון הציבור כולו בשב”כ. תפקידנו כציבור הוא לשפוט עניינית את תפקודו של זיני ללא הנחות, אבל גם ללא דעות קדומות שיעוורו את עינינו.
המינוי של זיני הוא הזדמנות. אולי לא כולנו מתחברים אליו אישית, כמו שלא כולנו מתחברים לנשיא בית המשפט העליון. אבל המוסדות גדולים מהפרטים שעומדים בראשם
המינוי של זיני הוא הזדמנות. אולי לא כולנו מתחברים אליו אישית, כמו שלא כולנו מתחברים לנשיא בית המשפט העליון. אבל המוסדות גדולים מהפרטים שעומדים בראשם.
תפקידנו כציבור הוא לבקר, לפקח ולדרוש שיפור - אבל מתוך רצון לתקן את החברה הישראלית - ולא לפרק אותה. זה לא משחק ילדים. זה העתיד של כולנו, והגיע הזמן להתחיל לפעול כמו מבוגרים אחראיים ולעבוד כדי לתקן ולא לפרק. אני מאמין שכך ינהג זיני. אני מקווה שכך ננהג כולנו.
ד"ר יואב הלר הוא יו"ר תנועת "הרבעון הרביעי"
