תחקיר הפיגוע הקשה היווה הזדמנות מצוינת לרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, לנסות ולשרטט את הדרישות המקצועיות מצבא היבשה, ולכן הוא גם החליט לנקוט ביד קשה.
הדחה של מפקד חטיבה בעקבות אירוע מבצעי הוא צעד שלא זכור לפחות 20 שנה בצה"ל, והוא נועד לנער את דרגי הפיקוד, כי מה שראינו כאן הוא כישלון מהדהד של כלל הגורמים האחראים: מרמת הזוטר עד רמת הפיקוד המרחבי.
1 צפייה בגלריה
גבול מצרים. מימין לשמאל: אורי יצחק אילוז, ליה בן נון ואוהד דהן
גבול מצרים. מימין לשמאל: אורי יצחק אילוז, ליה בן נון ואוהד דהן
גבול מצרים. מימין לשמאל: אורי יצחק אילוז, ליה בן נון ואוהד דהן
(צילום: EPA)
הדבר החיובי השני והאחרון שניתן לומר לזכות הרמטכ"ל בעניין הזה הוא שהתחקיר סוכם תוך זמן קצר מאוד של כעשרה ימים בלבד, מה שמציב סטנדרט לתחקירים הבאים, כך שמפקדים לא יוכלו למרוח.
מבחינת צה"ל מדובר באירוע דגל בגלל התוצאה החמורה שאסור לקבלה: שלושה לוחמים הרוגים בקרב מול שוטר מצרי אחד, כשלצה"ל כל אמצעי הלחימה המתקדמים וכמובן הטכנולוגיים. כל תפיסת האבטחה בגבול קרסה – מהמעבר הביטחוני בגדר שאינו נעול ולא מוכר לכוחות השומרים דרך התצפיות שלא זיהו; בעיות המשמעת; אי-ההקפדה על פקודות ונהלים; חיבור בעייתי לחיל האוויר; בעיות פיקוד ושליטה; תורנות של 12 שעות רצופות בניגוד לנהלים; מיקוד של הכוחות לאירועי הברחה שהסיט את הקשב מסכנת הפיגועים; ליקוי בסגירת מעגל באבטחה ומה לא.
הרמטכ"ל החליט להתמקד במפקד החטיבה המרחבית, המומחה בזירה לכל דבר ועניין. לזכותו ייאמר שהוא כן חתר למגע והסתער ובתקופתו הוא גם נלחם בהברחות הסמים, אבל מבחינת צה"ל הוא האחראי הישיר לביזיון שהתחולל ולכן עונשו חמור יותר מזה של מפקד האוגדה ומפקד הגדוד.
בסופו של יום גם הקצה המבצעי כשל, לא רק המערכת, וזה מתחיל ונגמר במשמעת המבצעית, במקצועיות בתרגול. זה אומר גם שצריך לסמוך פחות על טכנולוגיה ולחזור יותר לבסיס. זה מאתגר את צבא היבשה ומחייב חיזוק ולכן לא בטוח שאת מיליארד השקלים הבא נכון לשפוך שוב על הקו בגבול מצרים, שיש בו כבר גדר חכמה ותצפיות ואמצעים טכנולוגיים, אלא אולי על אימונים והכשרות ללוחמים ולמפקדים הזוטרים שאמורים להסתכל לאויב בעיניים או בין כוונות.
חובת ההוכחה היא על הרמטכ"ל שצריך להביא זאת לידי ביטוי בתוכנית הרב-שנתית שהוא מגבש לצה"ל ולא להשאיר מסקנות ואמירות כלליות, אלא לתקצב את זרוע היבשה שנותרה מאחור.
והערה נוספת: הרמטכ"ל צריך היה להקים ועדת בדיקה חיצונית בראשות אלוף לשעבר שיבחן את כלל הגורמים, ולו רק בשביל השקיפות ואמון הציבור, כי לא ייתכן למשל שאלוף פיקוד הדרום יוצא מזה ללא שריטה, גם אם הצהיר שלקח אחריות. חובת ההוכחה על הרמטכ"ל.