לאחר 7 באוקטובר ספגה החקלאות בעוטף עזה פגיעה קשה, כשבין היתר שטחים נסגרו בצו ״שטח צבאי סגור״, עובדים זרים נטשו ושדות ספגו מטחי טילים. כשנתיים ותשעה חודשים לאחר מכן, המאבק של חקלאי עוטף עזה מגיע לבית המשפט העליון, כשחקלאים מהיישובים הסמוכים לגבול רצועת הגישו עתירה לבג״ץ נגד מנהל מס רכוש ומשרד החקלאות בטענה כי המדינה הבטיחה להם מתווה פיצויים ייעודי בעקבות הלחימה - ולאחר מכן התנערה והפרה אותו מבלי שקיבלה החלטה רשמית או הסבירה את השינוי.
בשל מצב החירום המדינה תחילה הציעה מתווה מיוחד המציע פיצוי מסוים ללא צורך בהוכחת נזק. לדברי החקלאים העותרים, המדינה עודדה אותם לחזור ולעבד את האדמות תחת אש, תוך הבהרה שהדבר לא יפגע בזכאותם לפיצוי. החקלאים הזינו את הנתונים למערכת ממוחשבת שהקימה המדינה, שחישבה באופן אוטומטי את סכום הפיצוי לכל חקלאי.
חקלאים זורעים חיטה בעוטף אחרי 7/10
אלא שלטענת העותרים, לאחר שהוגשו התביעות ואף שולמו מקדמות, לפתע חל מפנה ומנהל מס רכוש החליט לסגת מהמתווה. המדינה דחתה את תביעות הפיצויים של החקלאים - שביקשו סכומים שחושבו על-ידי המערכת של מס רכוש עצמה - בנימוק של ״היעדר הוכחה של קשר סיבתי ונזק״ - דרישות שהמתווה שהקימה נועד לבטל מלכתחילה.
אחת הראיות המרכזיות שמצורפות לעתירה היא תמליל שיחה בין חקלאית לבין נציג מס רכוש. לפי הנטען, כאשר שאלה אם מדובר ״במסלול הוורוד״ - אותו מתווה הפיצויים המיוחד - השיב הנציג: ״אני מבין שאת המתווה הוורוד כבר לא מתכוונים לשלם, כמו שהוסכם״. כשנשאל מדוע, השיב: ״הגיעו למסקנה שזה פיצוי מוגדל, שאין הצדקה לזה״.
״הפעילו מכבש לחצים ואיומים״
העותרים הוסיפו כי לאחר מכן הופעל עליהם ״מכבש לחצים״ להסכים להסדרי פשרה שבמסגרתם יקבלו סכומים נמוכים משמעותית מאלה שנקבעו במתווה המקורי. לטענתם, נציגי מס רכוש הזהירו אותם כי אם לא יסכימו לפשרה, ייתכן שלא יקבלו פיצוי כלל או שייאלצו להמתין זמן רב לקבלת כספים. חלקם אף הוזהרו כי יידרשו להחזיר מקדמות שכבר שולמו להם.
בעתירה נטען כי במקום מנגנון אחיד ושוויוני, המבוסס על נוסחה שנקבעה מראש, נוצר מצב שבו כל חקלאי ניהל משא ומתן אישי מול פקידים שונים, שהציעו סכומי פיצוי שונים ללא קריטריונים ברורים. ״תשלום הפיצויים הפך ל'סחר סוסים׳״, נכתב בעתירה, שבה נטען כי גובה הפיצוי נקבע בפועל לפי כוח המיקוח של החקלאי, מצבו הכלכלי וזהות הפקיד שטיפל בעניינו.
עוד נטען כי החקלאים פנו שוב ושוב לרשות המסים ולמשרד החקלאות בדרישה לקיים את ההסכמים שעליהם חתמה המדינה, אולם לדבריהם לא זכו למענה ענייני, גם לאחר כמה תזכורות. בעקבות זאת החליטו להגיש את העתירה לבג״ץ. בעתירה - שהוגשה באמצעות עורכי הדין ניר רוזנר, כרמל ברקת ואסף ברגמן ממשרד ארנון, תדמור-לוי ועו״ד בועז פינברג ממשרד בועז פינברג ושות׳ - דורשים החקלאים כעת מבג״ץ לחייב את המדינה לאכוף את ההסכמים החתומים ביניהם ולשלם להם את הפיצויים שנקבעו ב״מסלול הוורוד״. עוד הם דורשים להוציא צו על תנאי שיורה למדינה להסביר מדוע היא לכאורה מפרה את הבטחתה כלפיהם, ומדוע מופעל עליהם ״מכבש לחצים ואיומים כדי שיוותרו על זכותם לפיצוי ויסכימו להסתפק בפשרות״.
מרשות המסים שתחת משרד האוצר נמסר: "רשות המסים תמסור את התייחסותה במסגרת ההליך המשפטי".
ממשרד החקלאות נמסר: "המשרד רואה בשיקום החקלאות ביישובי תקומה יעד לאומי ופועל לכך מאז תחילת המלחמה. המשרד קורא ליישם את ההסכמות והמתווים שנקבעו מול משרד האוצר ומס רכוש במסגרת המסלול הוורוד. ככל שקיימים מקרים פרטניים שבהם עלו מחלוקות בנוגע לאופן בחינת התביעות, מדובר בטיפול המצוי בסמכות מס רכוש ובהתאם לנסיבות כל מקרה. העתירה לא הוגשה נגד המשרד אלא נגד משרד האוצר ומס רכוש, והמשרד צורף אליה כמשיב". מתגובת של משרד החקלאות עולה שהוא לא רואה עצמו חלק מכך - אך גם הוא חתום, אחראי ועומד מאחורי ההסכם, וטענות העותרים בנוגע לאי מימוש מתווה הפיצויים הן גם נגדו.
