סא"ל במיל' יונתי בהט (47), סגן מפקד חטיבה 646, נפצע אתמול (שלישי) קשה בהיתקלות ברצועת עזה בגזרה המרכזית. בזכות התושייה של אחיו שלוחם יחד איתו וצוות החפ"ק, הוא הובהל לבית החולים בתוך כחצי שעה ומצבו מוגדר יציב.
ב-7 באוקטובר שהה בהט בחו"ל מסיבות משפחתיות, והוא החליט לחזור ארצה במהירות כדי להילחם בעזה. אחיו הצעיר, נדב, היה שם כשנפצע ופעל כדי להציל אותו. "כוח מהחטיבה נתקל במחבלים, ויונתי וכוח החפ"ק שהיה איתו הזדרזו לסייע, לחתור למגע ולחסל את האויב", סיפר אחיהם אמנון בשיחה עם ynet וידיעות אחרונות. "נדב, אחינו הצעיר שמשמש כמ"מ במילואים בפלוגת החילוץ באותה חטיבה, הזדרז לחלץ את יונתי וקצין נוסף שנפצע קשה. הוא חטף כדור בחזה שכמעט הביא למותו וחטף גם כדורים בכתף, בידיים וברגליים, והוא איבד הרבה דם – אבל בזכות החילוץ המהיר מאוד, הנוכחות של נדב, הרופא והחפ"ק והנחתת המסוקים בשטח, הוא הגיע לבית החולים ברזילי באשקלון בתוך כחצי שעה וחייו ניצלו. כעת הוא מונשם ומורדם".
3 צפייה בגלריה
יונתי בהט עם אחיו נדב ברצועת עזה, לפני הפציעה. חייו ניצלו בזכות החילוץ המהיר
(צילום: באדיבות אמנון בהט)
הכותרת
לזכור ולא לשכוח: איך מנציחים את 7 באוקטובר?
24:52
בהט מספר כי אחיו לא היה מחויב בשירות מילואים, אך הרגיש צורך עז לבוא ולהילחם: "ב-7 באוקטובר אמרתי לעצמי 'איזה מזל שהוא לא פה', כי אני מכיר אותו מגיל צעיר והוא פייטר רציני, אבל לצערי הוא חזר וידעתי שהוא לא יכול אחרת. חששתי מאוד מהאירוע הזה, זו מלחמה ממושכת וקשה וחששתי שהוא לא יצא מזה נקי. יונתי תמיד חותר למגע. היה לו דחוף לחזור ארצה והוא עזב הכול למרות המחויבות למשפחה. כשלא מצא כרטיס טיסה, הוא הגיע לבסוף לטיסה בקוקפיט שבו ישב בין הטייסים. בכל פעם כשאני שומע את השיר 'לאורך הים' אני חושב עליו, כשעפרה חזה שרה: 'כשאנשים רצים אל תופת כמו אל ים'. הוא פשוט כזה".
אמנון, שמבוגר מיונתי בשלוש שנים, מספר איך תמיד דאג לו ולאחיו – בחיים בכלל ובמלחמות בפרט: "מאז שאני זוכר אותו הוא היה אמיץ באופן מוגזם, תמיד חותר למגע וללחימה. תמיד דאגתי לו, עוד כשהיה תינוק בעגלה ואמא אמרה לנו לשים לב שלא יבלע אבנים או צעצועים. כשהיה חייל דאגתי להם – ליונתי שהיה מ"פ בגולני ולנדב שהיה מ"מ בצנחנים בתקופה שבה צה"ל הקיז דם בלבנון. אח גדול זה קצת כמו הורה בקטע הזה של הדאגות".
אחרי הפציעה של יונתי ביקש אמנון מאחיו נדב להישאר בארץ ולא לחזור להילחם בעזה, אך האחרון סירב: "כשביקשתי מנדב להישאר איתנו ולא לחזור ללחימה הוא אמר שהוא לא בטוח, כי בסוף העבודה שלהם מצילת חיים, כמו באירוע הזה. עם ישראל נשען בימים האלה על מסירותם של לוחמים בסדיר ובמילואים כמו האחים שלי, הם הרקמה הסופגת והמכילה לאירוע הקשה מאוד שאליו נכנסה מדינת ישראל בעקבות התנהלות כושלת ארוכת שנים".
"אלה ימים מורכבים", מסכם בהט. "אני וגם יונתי פעילים במחאה וקשה לנו מאוד עם מה שקורה במדינה. רואים רופאים ומילואימניקים מסורים, ואז פותחים את החדשות ורואים איזו הנהגה דלה יש לנו. שנינו אנשי ימין אבל מודאגים מאוד לאורך שנים מההתנהלות הרופסת הזו. דיברנו על זה בשנים האחרונות, אמרנו שזה יגיע, וממש לא הייתי מופתע מ-7 באוקטובר. הלוחמים משלמים בגופם ובחייהם על ההתנהלות הרופסת של ישראל לאורך השנים. אבל אין לנו בית אחר".
