בעיתוי אירוני משהו התחברו להן ביום חמישי שתי מסיבות פרידה ביום אחד: סוף שנת הלימודים ופיזורה של כנסת ישראל. הדעה הרווחת היא ששני הבתים מאכלסים אנשים קטנים, אינפנטיליים וחסרי אחריות, אבל בעוד כשמדובר בילדים חמודים-על-פי-רוב בכיתות א'-ו' זה נסלח ומתקבל בהבנה ורצון לחיבוק, כשמדובר במבוגרים שאחראים על חיינו הדבר מקומם ומתקבל בתסכול ורצון לבוקס.
בעודי עומד בשער בית הספר ומקבל בעין דומעת את בני ואת חבריו שנפרדו מהיסודי ובעזרת השם ויפה בן דויד ינחתו בחטיבת הביניים ב-1 בספטמבר, לא יכולתי שלא לחשוב על העתיד שמחכה להם מהצד השני של החופש. הרי המדינה הזו תעבור בעוד דור לניהול של הילדים האלה. אלה השנים שבהן האישיות שלהם מתעצבת, ומהם יצאו המנהיגים שיובילו - אולי, לא בטוח, יש מצב, אם הקיצוניים לא ינצחו, אם החרדים לא ישתלטו, אם הערבים לא יתפרעו, אם החילונים לא יעזבו, אם האיראנים לא יפציצו ואם נצליח להישאר יחד בלי להרוג זה את זה - את מדינת ישראל לשנת ה-100 שלה.
אנחנו מזהירים את ילדינו מחרמות אבל צריכים לשמוע את בנימין נתניהו מכריז שלא ישב עם "תומכי הטרור מרע"מ", אלה שרק לפני שנה ישבו אצלו בכיף בבית בזמן שרקטות "שומר החומות" מרחפות מעל. אנחנו מודיעים להם באופן ברור שצריך להסתדר עם מה שיש אבל מגמגמים על עשרות מיליוני שקלים תוספת מימון מפלגות כדי שיהיה לח"כים כסף לבזבז בטיקטוק. אנחנו מסבירים להם כמה חשוב לשמור על הסביבה אבל לא יכולים לנמק למה חוק המטרו לא עבר. ההסבר הרשמי הוא שימינה לא הסכימה לחזור בה מהפרשת עמיחי שיקלי (נשמע נורא, אני יודע), אבל המשמעות נוראה עוד יותר: בגלל פוליטיקה קטנה המדיפה ריח רע, המולדת הפקוקה תישאר סתומה.
מירי רגב שרה התקווה:
(צילום: נדב אבס, אבי חי)
אנחנו שרים "שבט אחרים ואחיות" אבל מכירים בכך שהמשפחה שלנו כבר לא מה שהייתה. רוב השבטים מסוכסכים ויש אחים שלא מדברים אחד עם השני, לא רוצים להתפלל איתם באותו בית כנסת, קוראים להם בשמות, ומאיימים לשבור להם את העצמות כשהם יחזרו לשלטון.
זו הייתה שנה קצרה אבל דרמטית. בא שיקלי ושיקלל את נפתלי בנט, באה עידית סילמן וסילמנה את ניר אורבך, אחריה הגיע מאזן גנאים ואיזן אותם משמאל, ואז הופיעה ג'ידה רינאווי זועבי וזיעבה לנו את הצורה. חד גדיא. והילדים רואים את המראות ושומעים את הקולות. תאמינו לי, הם קולטים הכול. הם רק עושים את עצמם משחקים באקסבוקס. קחו אותם ותסבירו להם שזה לא חייב להיות ככה. תגידו להם שלא ייקחו דוגמה רעה, שלפעמים עדיף ללכת לישון ב-20:00 ולא לראות חדשות. מחכה לכולנו תקופה ארוכה של חוסר ודאות ואין אור בקצה אוגוסט. תהיו חזקים. חופשה נעימה.
- ארז אבירם הוא יוצר ותסריטאי טלוויזיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
