ב-1 בדצמבר ימלאו 52 שנה למועד פטירתו הלועזי של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון. הקלטה נדירה שמפרסם היום (חמישי) בית בן גוריון בתל אביב חושפת את הידידות שנרקמה בין בן גוריון לראש הממשלה השישי מנחם בגין, למרות היריבות הפוליטית המרה ביניהם. בהקלטה מחוג התנ"ך המפורסם של בן גוריון לרגל חג הסוכות בספטמבר 1980, נשמע בגין מתאר את תוכן השיחה הסודית בין השניים ב-1967: "ערב מלחמת ששת הימים הרהבתי עוז והצעתי שדוד בן גוריון יהיה ראש הממשלה, ומר לוי אשכול יהיה סגן ראש הממשלה".
הקלטת בגין מספר על יחסיו עם בן גוריון
לאחר מותו, בן גוריון הוריש בצוואתו את כל נכסיו למדינה, ובכללם ביתו הפרטי בתל אביב כדי שישמש למחקר, קריאה ועיון. בשנה האחרונה נכנס הבית לשיפוץ היסטורי, שבמהלכו התגלו עשרות פריטים שמתארים סיפורים יוצאי דופן. אחרי שצוות הבית החליט שזה זמן טוב לעשות סדר באוסף האלבומים וההקלטות, אותר קטע הקול ששופך אור על היחסים בין שני גדולי האומה באירועים הדרמטיים של ישראל.
"לבית הזה ולחדר הזה הוזמנתי בפעם הראשונה על ידי בן גוריון בסתיו 1956", סיפר ראש הממשלה לשעבר בגין בחוג התנ"ך של בן גוריון. "באתי יחד עם שני ידידים בכדי לשמוע מה בפיו של בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, לא ידענו. ואז הוא גולל בפנינו את 'מבצע קדש'. האמת שהיינו הראשונים ששמענו על כך בפיו".
בגין אמר עוד: "כשיצאנו מהבית הזה, אחרי שיחה ממושכת מאוד, כי מר בן גוריון סיפר לנו פרטים על התוכנית, על ההחלטות שעומדות להתקבל, ברצותו ליצור חזית לאומית ובצדק, על סף מלחמה. כשיצאנו אמרנו איש לרעהו לשני, הנה תראו רחוב סואן, עוברים ושבים, והעם הזה אינו יודע שמחר-מוחרתיים מנת חלקו תהיה מלחמה ואין ברירה בימינו בעיקר שאין מכריזים מלחמות, עושים אותם פותחים אותן".
בהמשך סיפר בגין כי לאחר הביקור ב-1956, הוא הגיע לביתו של בן גוריון פעמים רבות לפי הזמנתו של ראש הממשלה הראשון ולפי יוזמתו שלו. "בכל ימי 'מבצע סיני' (קדש) היה בן גוריון חולה, היה לו חום גבוה והוא שכב במיטה. הייתי יושב על ידו, השיחות האלה כבר היו בארבע עיניים, והיינו מקיימים את הבירורים בינינו".
בגין סיפר בקולו על היחסים החבריים בין שני היריבים הפוליטיים הגדולים: "היו בינינו שיחות עמוקות מאוד על הארץ, על העם, על הנוער שלנו. והייתה לנו שיחה מיוחדת, ממושכת מאוד על זאב ז'בוטינסקי. הוא אמר לי 'היו ימים שבהם היינו ידידים', ואני יודע על כך משום שזאב ז'בוטינסקי בשנות ה-30 הראה לי הראה לי את המכתבים של דוד בן גוריון שהיו מופנים אליו, והם היו רווי ידידות אחרי שנים רבות של יריבות".
בשלב זה עבר בגין לתאר מדוע החליט לתמוך בכך שבן גוריון ישוב לראשות הממשלה: "בחדר הזה, בבית הזה, גם קיימנו שיחות ערב מלחמת ששת הימים, אלה היו ימי הציפייה וההמתנה. אלה היו ימי משבר לאומי מהעמוקים ביותר שפקד אי פעם את מדינת ישראל. מה קרה? הפיקוד העליון של הצבא איבד את אמונו ברשות האזרחית הנבחרת. ממש במשפט אחד זה אתה יכול לומר את כל מה שאירע אז. איבד את אמונו. היו ימי המתנה. מפקדים בכירים באו אליי הביתה ואמרו את דברם.
"החרדה בעם, אנחנו זוכרים. באמת הוקפנו בטבעת פלדה וכל זה על-יד בתינו והסכנה הייתה רבה מאוד לילדינו והייתה המתנה. הרהבתי עוז ואז אני הצעתי שדוד בן גוריון יהיה ראש הממשלה ומר לוי אשכול יהיה סגן ראש הממשלה. הלכתי לראש הממשלה וזה בדיוק מה שהצעתי להם. הגיע השעה לגלות לכם ולציבור מדוע עשיתי זאת. מר דוד בן גוריון ואנחנו היינו יריבים וזה איננו סוד. אני עוד אקדיש מילים מספר לגברת בן גוריון, אבל היא תמיד הייתה מנסה, אם מותר לי לומר, גם אותי להרגיע וגם את אישה להרגיע. בזמן שאנחנו בכנסת נשאנו נאומים תקיפים, לפעמים חריפים, ובאו לידי ביטוי חילוקי הדעות בנינו".
"הייתי משוכנע שאיתו כראש ממשלה המשבר יחלוף לחלוטין"
בגין הסביר את הצעד שלו: "הגעתי למסקנה שאם אנחנו רוצים להתגבר על משבר זה, הצעתי סבירה והגיונית. זה משבר מסוכן, קודם כל מבחינה חיצונית, האויב צריך, אם הוא תוקף, למצוא אותנו מוכנים. הצבא צריך להיות חומת ברזל סביב האומה, והצבא צריך להאמין באמונה שלמה שההוראות והפקודות הניתנות לו הן הגיוניות, הכרחיות ויש לו אמון בהן. זה לא עניין של החוקה הכתובה.
"על פי החוקה הכתובה, כל ממשלה נבחרת היא המפקד העליון של הצבא. זאת חוקת ישראל. המפקד העליון של הצבא זו הממשלה כולה. ובכן, זה לא עניין של חוקה כתובה, זה עניין של רוח. אבל הרוח קובעת הרבה יותר מהאות הכתובה. ומאחר שמר בן גוריון עמד בקשר משך שנים רבות כשר ביטחון וגם כראש הממשלה, אבל בעיקר כשר הביטחון, עם הרוב המכריע של הקצונה הישראלית, הייתי משוכנע שאם הוא יהיה ראש הממשלה המשבר הזה יחלוף לחלוטין, יחודש האמון, ואז האויב ימצא אותנו מאוחדים. הנה, זו הפעם הראשונה שאני מספר מדוע הצעתי את ההצעה הזו".
לאחר מכן פנה בגין לראש הממשלה המכהן לוי אשכול, והניח בפניו את הצעתו. לדבריו, "הלכתי למר לוי אשכול. אני לא יכול להכחיש, לומר לראש ממשלה מכהן 'תוותר אתה על ראשות ממשלה, תזמין את חברך, ואת יריבך, הם היו אז יריבים קשים מאוד אחד לשני, תפוס את מקומך, ואתה תהיה ממלא מקומך', יש בכך מין החוצפה, אני מודה בזה. אבל, אני חשתי שזו חובתי ובאתי והצעתי את ההצעה הזאת, ונימקתי אותה. גם יחסים בעבר בינינו, ואני זוכר איך לוי אשכול אמר לי 'הצגת את העניין באופן לירי', כלומר, הוא העריך, אבל הוא לא קיבל את הצעתי".
נלי מרקמן, מנכ"לית בית בן גוריון בתל אביב, אמרה: "מערכת היחסים בין מנחם בגין לדוד בן גוריון מלמדת אותנו על יריבות פוליטית. יריבות פוליטית היא ויכוח בין רעיונות ולא בין אנשים. אני שמחה שלמרות היריבות הפוליטית הקשה ששררה בין דוד בןגוריון למנחם בגין, הם בסופו של דבר מתקרבים, משלימים, מעריכים האחד את השני ומצווים לנו יחד לדאוג לגבולות ברורים למחלוקות פוליטיות. זוהי למעשה מהותה של תפיסת הממלכתיות".
