כשהאזעקה הראשונה הופעלה במבצע "עם כלביא", מימון אביטן לא היסס. הוא עלה על מדים בדיוק שנה אחרי נפילת בנו, סמ"ר יאיר ז"ל, שנפל בהיתקלות עם מחבלים בשג'אעיה. אביטן התחייל מחדש עם הג'יפ הפרטי שלו, והתייצב ביחידת המילואים "הר ציון" של פיקוד העורף.
אביטן הוא חלק מכוח מתנדבים ייחודי של יותר מ-900 לוחמים מבוגרים שכבר סיימו את חובת המילואים שלהם, וחזרו לשירות יחד עם רכבי השטח 4X4 הפרטיים. הם הפכו ליחידת ניוד מבצעית שמסייעת לצה"ל בצירים קשים ובשטחים מורכבים בגבולות המדינה - ואף מעבר להם. לוחמי "הר ציון" הם חלק מיחידת מילואים מתנדבת בפיקוד העורף. בין מקימיה נמנה יואל זילברמן, מייסד תנועת "השומר החדש". היחידה הוקמה כחלק מלקחי 7 באוקטובר.
מימון אביטן בלב סוריה: "המילואים הם ריפוי לנפש בשבילי"
(צילום: יאיר קראוס)
מאז הוא מסיע לוחמים למבצעים עלומים מעבר לגבולות, ומוצא בדרך גם מעט נחמה. "המילואים הם ריפוי לנפש בשבילי", סיפר אביטן ל-ynet. פגשנו אותו ביום שלישי, בביקור במוצב מצודת רוח'שבפסגת הגולן, בשטח שהיה עד לפני פחות משנה בשליטת משטר אסד. כמה שעות קודם לכן הוא היה במשימת ניוד אחרת, עשרות קילומטרים בעומק סוריה.
"העולם שלנו נעצר", הוא שיחזר את הרגע שבו התהפכו חייו וחיי משפחתו והם הצטרפו למשפחת השכול בעקבות המלחמה. "אחרי שיאיר נפל, הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות זה לגרום למשפחה לעמוד על הרגליים. לדאוג שנוכל להמשיך קדימה. יש לנו ילדים נוספים ויש גם משפחה רחבה וגדולה שמחבקת ומחזקת. יש חיים" הוא תיאר.
לאביטן משרד עורכי דין וכמה עסקים, וכשהצליח לייצב אותם אחרי האובדן, הלב שלו קרא לעשות משהו שונה בשם הבן יאיר. "החלטתי שאני לא יכול להישאר באותו המקום. אני ממשיך לעשות עסקים ומטפל בתיקים בבתי המשפט ובעסקאות שאני מעורב בהן, אבל הייתי חייב להשלים את השורה של יאיר. היא הייתה חסרה באותו רגע", סיפר.
הוא שוחרר משירות מילואים בחטיבת כולני לפני כשבע שנים, אבל החליט לחזור ולמלא את המקום של בנו בהגנה על המדינה: "רציתי שהוא יהיה גאה בי. ראיתי גם את המילואימניקים שמשרתים 300 ו-400 ימים. זה לא הגיוני לקיים ככה משפחה או עסק וידעתי שלי יש עוד הרבה לתת. יש לי יכולת ויש לי כוח. אז החלטתי שאני מניח את העסקים בצד, וגם קצת את המשפחה".
אביטן עלה מיד על הג'יפ והחל להוביל לוחמים: לעזה, ללבנון ולסוריה. "הפעם הראשונה שעליתי על מדים אחרי יאיר הייתה קשה מאוד", שיתף. "אבל כשאני נוהג עם הלוחמים מאחורה, אני מרגיש שזה המקום הנכון להיות בו. כל אחד מהם מזכיר לי אותו.
"אני יודע שיאיר היה רוצה לראות אותי ממשיך. כשאני נוהג איתם, אני רואה את החיוך שלהם כשהם חוזרים ממשימה ואז אני מרגיש שהוא איתי. זה לא סוגר את המעגל, אבל זה נותן לי סיבה להמשיך קדימה. אני רואה את יאיר בכל אחד מהחיילים שעולים אליי לג'יפ. אני שומע את ההתחכמויות שלהם, את הצחוקים. לפעמים אני יושב בשקט. ברגע שהם מבינים שאני אבא של יאיר מתחילות השאלות. אני מחלק להם מדבקות וצמידים לזכרו. באתי לתרום, אבל אני מקבל כל כך הרבה בחזרה. המילואים הם ריפוי של הנפגש בשבילי, זו האמת".
מבעד לחלונות הג'יפ בדרכנו למרומי החרמון נפרסים בפנינו נופי ההרים והעמקים, וניכר בבהירות כי הדרך הופכת גם למסע ריפוי: "כשפותחים את החלון קורה כל הקסם", הוא הסביר. "אני לא מתרגל לזה, בכל פעם שאני נכנס (לסוריה - י"ק) הלב שלי דופק, אבל היופי של הטבע מהפנט. הוא לובש צורה חדשה בכל פעם שאני נכנס לכאן. בשקיעה או בזריחה. כשהראות נקייה לחלוטין אפשר לראות עד דמשק. לפעמים אני נוסע בתוך העננים".
כמה רגעים לפני שנפרדנו, פרצו כבר הפושים עם הבשורות על תקיפת בכירי חמאס בקטאר. התוצאות עוד לא היו ברורות לחלוטין, ושאלתי את אביטן האם הפגיעה בהם מהווה עבורו סוג של סגירת מעגל. הוא דחה את הטענה. בעיניו, כך אמר, יוכל להרגיש שהמעגל נסגר רק כשיראה את מפלס הקיטוב בעם יורד. "אני רוצה שנהיה ראויים לכל הנופלים שהקריבו את חייהם למען העם והמדינה. אנחנו צריכים לעשות בדק בית פנימי ולהסתכל פנימה. האויבים שלנו חושבים שאנחנו חלשים, אבל אין לנו אפשרות להיות חלשים. בכל מקום במזרח התיכון רוצים להשמיד אותנו".
