אנחנו נמצאים ברגע הכרעה שבו כל הזירות האזוריות מתחברות למבחן אמינות אחד. הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מבקש לעצב סדר אזורי חדש הנשען על עיקרון ברור: מי שמבקש להיות חלק מהפתרון – נדרש להוכיח אמינות. לא רק אויבים נבחנים, אלא גם שותפים. עזה, לבנון, איראן והזירה הצפונית אינן סוגיות מנותקות, אלא חלק ממארג אחד שבו ארצות-הברית בוחנת מי מוכן לשלם מחיר כדי להיות חלק מהפתרון – ומי מבקש ליהנות מפירותיו בלי להתחייב.
שילובן של טורקיה וקטאר במסגרת “מועצת השלום” לעתיד רצועת עזה אינו מחווה דיפלומטית, אלא מבחן מהותי. הדרישה חייבת להיות חד־משמעית: פירוק חמאס מנשקו ופירוז מלא של הרצועה. השיקום אינו יכול לבוא לפני הפירוק, אלא אך ורק במקביל אליו ותחת פיקוח הדוק. אחרת, מדובר בשיקום תשתיות טרור במסווה אזרחי.
פתיחת מעבר רפיח ושחרור גופות מחבלים הם חלק מיישום מתווה טראמפ. בפועל, מדובר בוויתור מדיני שנעשה תחת לחץ אמריקאי. השאלה האמיתית איננה אם ישראל נסוגה – אלא האם היא מקבלת מנגנון אפקטיבי שמבטיח את פירוק חמאס, ולא רק רגיעה זמנית.
במקביל, ביקור ראש אגף המודיעין בוושינגטון משקף תיאום הדוק אך גם דאגה ישראלית עמוקה: האם טראמפ, אם יבחר במסלול של הסכם עם איראן, עלול לוותר יותר מדי – כפי שעשה בעבר מול החות’ים ומול צפון קוריאה. החשש הוא שהשאיפה ל“הסכם גדול” תבוא על חשבון פירוק מלא ובלתי הפיך של יכולות קריטיות. זהו קו אדום ישראלי.
בינתיים, בזירה הלבנונית ניכרים סימני שינוי. ההערכה הרווחת היא שבתרחיש של תקיפה אמריקאית באיראן, חיזבאללה יעדיף להימנע מהסלמה רחבה. ביקור רמטכ״ל צבא לבנון,עימאד רודולף היכל בוושינגטון עשוי לזרז תהליכים שיובילו לצמצום חופש הפעולה של חיזבאללה ואף לפתיחת דיון מעשי בפירוקו ההדרגתי מנשק. העובדה שאיראן טרם מימשה את הבטחותיה לשיקום דרום לבנון מעמיקה את הביקורת הציבורית ומערערת את הלגיטימציה של הארגון.
מול איראן, הסיכוי לפתיחת מבצע צבאי אמריקאי הפך לסביר, גם אם ממדיו ואופיו טרם ברורים. אין מדובר בהכרח במלחמה כוללת, אלא בשימוש באיום צבאי – ואף בפעולה מוגבלת – ככלי לחץ להבאת טהראן למו״מ מעמדת חולשה. בהקשר זה יש לייחס חשיבות גם להצהרת השגריר בישראל האקבי, שלפיה הנשיא טראמפ נחוש ליישם את הבטחתו לפעול נגד המשטר האיראני אם יימשכו הפגיעות במפגינים, כחלק ממחויבות אמריקאית להגן על חופש המחאה וזכויות אדם. אמירה זו מחזקת את ההערכה כי וושינגטון מבקשת לבסס איום צבאי אמין, לא רק סביב סוגיית הגרעין אלא גם כתגובה להתנהלות הפנימית של המשטר. במקביל, התמרון האיראני מול סין ורוסיה עלול להאיץ החלטה אמריקאית לפעול מוקדם, בטרם תיבנה לאיראן רשת הגנה מדינית וכלכלית רחבה יותר.
מכאן עולה הדילמה הקריטית: פעולה עצמאית של ישראל מול איראן, או מהלך משותף עם ארצות הברית – גם במחיר של המתנה והגבלת יוזמה
מכאן עולה הדילמה הקריטית: פעולה עצמאית של ישראל מול איראן, או מהלך משותף עם ארצות-הברית – גם במחיר של המתנה והגבלת יוזמה. ברקע עומדת גם הזירה הסורית: המיעוטים, ובראשם הדרוזים והקהילה הנוצרית, מצויים בסכנה, בעוד המערב שותק וישראל נותרת השחקן העקבי ביותר העומד לצדם. במקביל, טורקיה וקטאר מקדמות דומיננטיות סונית בסוריה – תפיסה אידיאולוגית משותפת המאיימת לדחוק את המיעוטים לשוליים.
בהיג' מנצורהסדר האזורי שטראמפ מבקש לבנות אינו סובל עמימות. מי שמבקש שיקום בעזה חייב לפרק את חמאס; מי שמבקש הסכם עם איראן חייב למנוע ממנה יכולת גרעינית; ומי שמבקש להיות שותף של ארצות-הברית חייב להיתפס כאמין. זהו רגע מבחן לא רק לטורקיה ולקטר – אלא גם לישראל. השאלה איננה אם טראמפ יכריע, אלא האם ישראל תדע להציב קווים אדומים ברורים, לשמור על חופש פעולה ולהוכיח שבשעת הכרעה היא עומדת לצד בעלת בריתה – ולא מתהפכת בהתאם לרוח הפוליטית.
בהיג’ מנסור הוא שגריר בדימוס, ראש מועצת עוספיא לשעבר וקצין בכיר במילואים
