במסיבת עיתונאים שערך בנימין נתניהו בסוף השבוע שעבר, הוא סיפר שקיבל אזהרה מראשי ישיבות ההסדר כי "כשאתם שולחים אנשים לתוך הישיבות, מוציאים לומדי תורה ולוקחים אותם לכלא - אף אחד לא מתגייס". אף אחד לא שמע מעולם את הסיפור הזה וגם ראשי ישיבות הסדר הכחישו כי העלו בפני ראש הממשלה טענה כזו. כלומר, שקר מוחלט שנתניהו לא הכחיש אותו עד היום ואפילו לא ניסה לרכך אותו בטענה המוכרת "שהדברים הוצאו מהקשרם".
מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה בנימין נתניהו
(צילום: לע"מ)
מדוע נתניהו היה זקוק לשקר הזה? האסטרטגיה שלו ברורה: הוא יעניק לחרדים את כל מה שיחפצו בו בתחום החקיקה שתביא להשתמטותם משרות צבאי, תמורת תמיכה בהמשך המהפכה המשפטית שהוא מוביל והתייצבות לצידו לאחר הבחירות. בהחלט, מטרה נעלה. השאלה שיכולה לעלות: האם נתניהו לא חושש כי שקריו יבריחו בוחרים פוטנציאלים שמשום מה מצפים ממנהיגיהם לאמור דברי אמת?
מתברר שלא. אמנם, בבית הספר לקצינים בה"ד 1, אותו סיים נתניהו בשירותו הצבאי, מדיחים צוערים מהקורס אם נתפסו באמירת שקר בטענה כי אי אפשר לסמוך עליהם בהנהגת חיילים. בפוליטיקה, כך למד נתניהו מניסיון החיים שלו ושל חברו הטוב דונלד טראמפ, שקרים הם כשמן על גלגלי השלטון. העיתון "וושינגטון פוסט" ערך מחקר של אימות עובדות לגבי תקופת כהונתו הראשונה של טראמפ מ-2016 עד 2020, וטען כי שיקר 15,413 פעמים מאז תחילת כהונתו. האם בוחריו הרפובליקנים הזדעזעו מן העובדה הזו? התברר כי הם בחרו בו לתקופת כהונה נוספת ב-2024.
הנה הסבר להגיונם של בוחרים אלה, שנבדק בקבוצת מיקוד בעקבות אחד משקריו של טראמפ. במסגרת המרוץ הראשון שלו לנשיאות הוא אמר ב-2015 כי אלפי מוסלמים בניו ג'רזי חגגו את פיגועי הטרור במגדלי התאומים, אירוע שלא התרחש מעולם. פרופ' רוברט שפירו האמריקני, שבחן את עמדת תומכי טראמפ, הסביר: "כשטראמפ מעלה טענות על התנהגות מהגרים, זה מידע שעולה בקנה אחד עם הדעות שיש לתומכיו לגבי ההגירה. גם אם זה לא נכון, זה מתאים לתפישת המציאות שלהם".
"המשחק"
ד"ר רונלד ריג'יו, מומחה אמריקני לפסיכולוגיה ארגונית וחברתית, הסביר כי פוליטיקאים מצדיקים את השקרים שלהם באמצעות שימוש באנלוגיה של "משחק" שבו צריך לנצח בכל מחיר. אוהדי הקבוצה יהיו מוכנים לקבל התחזויות של שחקנים שלהם כי בוצעה עליהם עבירה, כדי לקבל בעיטת עונשין. הפוליטיקאי מאמין שזה בסדר לשקר או לעוות, כי המטרה לגרום ליריב השנוא שלך להפסיד מקדשת את האמצעים.
לנתניהו יש סכסוך מתמיד ומתועד עם האמת שליווה אותו בכל מערכות הבחירות. הפרסומאי ראובן אדלר, שניהל ב-2009 את הקמפיין של מפלגת קדימה בראשות ציפי לבני, החליט להתמקד בשקריו של נתניהו. אדלר הכיר היטב את נתניהו כשניהל את תשדירי הליכוד בבחירות 1996 וטען כי נתניהו נהג להשמיע דברים שלא היו ולא נבראו כדי לתת תשובות מיידיות לבעיות, וכי "הוא משכלל את השקרנות לדרגה של אמנות". הסיסמה של קדימה הייתה: "ביבי, אני לא מאמין לו" וניתנו ציטוטים של פוליטיקאים שנחשבו לסרגלי היושר בליכוד. בני בגין צוטט במודעות ובתשדירי הבחירות כי "תרבות השקר של נתניהו היא בנפשנו" ודן מרידור צוטט: "נתניהו מתנהל כאילו הוא יכול לרמות כל יום מחדש".
במסמך פנימי של אדלר נכתב כי "הקמפיין לא חלחל מספיק לציבור" ולמעשה נכשל. אחת הסיבות לכך הייתה העובדה כי בגין ומרידור הצטרפו לרשימת הליכוד באותן בחירות והודיעו כי מחלו לנתניהו.
נתניהו הקים אז את הממשלה וממשיך לכהן מאז בראשה, עם הפסקה קצרה של ממשלת השינוי. הוא מצליח לשכנע את הציבור שלו כי יריביו הפוליטיים הם אויב מסוכן שיש להילחם בו בכול אמצעי, כולל אמירת אי אמת. אין פה עניין מוסרי עבורו אלא טיבו של מקצוע הפוליטיקאי שבו בחר, כפי שכתבה הפילוסופית האמריקנית-יהודייה חנה ארנדט: "איש מעולם לא הטיל ספק בכך שהאמת והפוליטיקה נמצאות ביחסים גרועים למדי זו עם זו".
ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לממשל, תקשורת ודיפלומטיה במרכז האקדמי הרב תחומי בירושלים ומחבר הספר "נתניהו, בית ספר לשיווק פוליטי"
