זה כמעט הפך לשגרה. אמש נרצחה בישראל האישה ה־28 מתחילת השנה. אישה צעירה, בהיריון, שחייה נקטעו באכזריות יחד עם העובר שלה. זה טרור לכל דבר ועניין: טרור מגדרי.
כמו שטרור פוליטי נועד לשתק חברה באמצעות פחד, כך גם הטרור המגדרי. נשים נרצחות רק מפני שהן נשים. זהו רצח שנובע מתפיסות של בעלות ושליטה, והוא נמשך משום שהמדינה מאפשרת לו להימשך.
28 נשים נרצחו מתחילת השנה. אמש הצטרפה עוד אחת, שם נוסף לרשימה הבלתי נתפסת הזו. מאחורי כל מספר יש חיים שלמים שנגדעו, ילדים שנשארים יתומים, משפחות שנשברו. חיים שלמים שנהרסו והפכו לסטטיסטיקה בספירה שמדינת ישראל עוקבת אחריה כבר שנים, כמעט באדישות.
מקרי הרצח הללו הם קצה הקרחון. מתחת להם מתרחשת מדי יום אלימות שקטה יותר - אלימות כלכלית, מינית, נפשית ופיזית
מקרי הרצח הללו הם קצה הקרחון. מתחת להם מתרחשת מדי יום אלימות שקטה יותר - אלימות כלכלית, מינית, נפשית ופיזית. נשים שנלכדות במעגל מתמשך של שליטה ופחד. המדינה נזכרת בהן רק אחרי שהכותרות כבר מדווחות על הרצח.
העובדה שכל כמה ימים בממוצע נרצחת כאן אישה רק משום שהיא אישה - זו לא גזירת גורל. זו תוצאה של חוסר מדיניות נחושה, של מערכת אכיפה ושיפוט שמתקשה להגן מראש על קורבנות ושל ממשלות שמטאטאות הצידה תוכניות שהונחו על שולחנן. לא חסרות המלצות, לא חסרים דו"חות, לא חסרים מנגנונים שהוצעו. מה שחסר הוא רצון פוליטי אמיתי להציב את הנושא בראש סדר העדיפויות.
הגיע הזמן לשנות את השפה: להכיר ברצח נשים כטרור מגדרי. כשנכיר בו כטרור, נדרוש מהממשלה להתייחס אליו בהתאם - לא עוד ועדות ותקציבים שלא ממומשים, אלא הכרזה ברורה שמדובר באיום על ביטחון המדינה, על חוסן החברה.
בטרור נלחמים באמצעים לאומיים: הקצאת משאבים מיידית למקלטים, אמצעים טכנולוגיים מניעתיים, לחינוך, לטיפול בגברים אלימים, לאכיפה ולענישה. כמו שלא היינו מקבלים אדישות כלפי טרור לאומני – כך אסור לנו לקבל אדישות כלפי טרור מגדרי.
אסור לנו להתרגל.
עו"ד איילת רזין בית-אור היא מומחית בקידום שוויון מגדרי ומאבק באלימות מגדרית, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
