בצל האפשרות שהממשלה תאפשר לצה"ל להאריך את גיוס המילואים בצו 8 פעם נוספת, מספרים משרתי המילואים שכורעים תחת הנטל על תחושת השליחות שהייתה בתחילת הדרך והלכה ודעכה, הקשיים בשירות האינטנסיבי לצד חיי משפחה ועבודה, חוק הפטור מגיוס לחרדים שנידון רבות - ועל הדבר החשוב ביותר עבורם: החטופים.
5 צפייה בגלריה
"נלך לאיפה שצריך, אבל המשמעות הגדולה מתנגשת עם החיים עצמם". שינני
(צילום: אלון ג׳ורג׳י)
עידן שינני, מ"פ מפקדה במילואים, הספיק לשרת כבר קרוב ל-300 ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה, שוחרר לפני שבועיים בלבד - וכבר עודכן על גיוס צפוי בקרוב. "היינו בבית חאנון וג'באליה, בסבב נוסף בצפון, שוב בעזה באזור ציר נצרים ובפעם הבאה כנראה נהיה בגזרת סוריה", מספר שינני.
לדבריו, "כולם מתייצבים ומבינים את המשמעות. זה מילואים אינטנסיביים ותמיד אנחנו בלב העניינים. נלך לעזה, לבנון, סוריה ולאיפה שצריך - אבל המשמעות הגדולה מתנגשת עם החיים עצמם". שינני, שמפקד על כ-80 חיילי מילואים, מתאר קושי לשמור על המשרתים במשך זמן ארוך. "היו חיילים שהיינו צריכים לאפשר להם לצאת יותר הביתה. יש אנשים עם משפחות ועסקים, יש סטודנטים שבאמצע שנת לימודים", מסביר. "בסבב הבא אני לא יודע מי יגיע. לאנשים קשה, ואנחנו מרגישים שהכול נופל עלינו".
שינני עצמו פתח עסק של ארגון מסיבות רווקים בחו"ל זמן קצר לפני שפרצה המלחמה. כשגויס למילואים לראשונה נאלץ לבטל שני אירועים שכבר נסגרו. "אחרי הסבב השני שלי חזרתי לשווק את העסק, ואז שוב חזרנו למילואים וחשבתי שאפשר יהיה לנהל הכול במקביל - אבל זה בלתי אפשרי", אומר. "ברגע שאתה עולה על מדים, אתה מאבד את האנרגיה להתעסק בחיים העצמאיים. צברתי חוב בביטוח לאומי, עצרתי את העסק, והבנתי שאחזור לזה רק כשאוכל להתפנות".
5 צפייה בגלריה
"הכי רע לראות את הקיצונים צועקים שהם מעדיפים למות מאשר להתגייס". עידן שינני
(צילום: אלון ג׳ורג׳י)
כעת הוא מנסה לשלב בין החיים כעצמאי, כשכיר וגם כסטודנט בשנה ג' - אבל יודע שברגע שייקרא שוב למילואים הכול ייעצר. "אתמול עדכנו אותי שיש מצב שנוקפץ בקרוב בעקבות ההתפתחויות. זה מתסכל מאוד. אין לי מה לעשות עם זה. אני יודע שאני אתגייס ואגיע, אני יודע שהחיילים שלי יגיעו, ואני יודע גם שיהיה לנו טוב ונעמוד במשימות - אבל זה פשוט עוצר לנו את החיים. אבל, ויש פה אבל גדול, כשאתה יושב ורואה חטופים חוזרים - אתה מבין מה הסיבה וזה שווה הכול", מדגיש.
בנוגע לחוק הפטור מגויס שנידון בכנסת מביע שינני תסכול רב. לדבריו, "זה מעצבן שאני עושה הכול ומוותר על הכול כדי לתת מעצמי למדינה, ואחרים עושים הכול כדי לא לתת מעצמם. כל עוד הם עושים, בזק"א, בבתי חולים או כל דבר אחר, מבחינתי זה מבורך. אבל לראות את הסרטונים של הקיצונים שצועקים שהם מעדיפים למות מאשר להתגייס - זה הדבר הכי רע שאפשר לראות בתור חייל".
גם אורן גאלדור, סגן-אלוף במילואים בהנדסה קרבית, התייצב כבר למאות ימי מילואים מאז פרצה המלחמה, וגם לפניה. "התפקיד שלי משמעותי ומחייב קשב ותשומת לב, גם לתוכנית העבודה השנתית כשאין מלחמות", מסביר סא"ל במיל' גאלדור, שמדגיש כי "בסופו של יום אני מחויב לאנשים". לדבריו, "אני חלק מאוגדה שקיבלה במלחמה הזאת משימות רבות, וברגע שאנחנו מקבלים משימה אתה חלק מזה. אתה זה היחידה. יש פה מחויבות מאוד גדולה לאנשים".
הלווייתו של רס"ל במיל' עמר משה גאלדור, בנובמבר אשתקד
אך שירות המילואים האינטנסיבי השפיע גם עליו בחיים האישיים. "לפני המלחמה, בתור עצמאי, הייתה לי אפשרות לתמרן בין האילוצים השונים, והרגשתי שבסוף הדברים מסתדרים", אומר. "אבל במלחמה זה היה בלתי אפשרי יותר. גם הפיצוי שקיבלתי מביטוח לאומי נחתך בשליש, בגלל החלטה להקטין את המקדמות למס הכנסה קצת לפני המלחמה. המלחמה משכה אותי למטה מבחינה עסקית, אבל אני מתייצב לשירות בשביל עצמי ובשביל האנשים שלי. אפשר לקרוא לזה גם עצימת עיניים, וכן יש פגיעה - אבל אנשים משלמים מחירים מאוד גדולים במלחמה הזאת.
"אנחנו בתוך גלגל של מחויבות ועשייה, וגם יש הרבה סיפוק. עושים מה שצריך - ועולים על מדים", מוסיף אורן, שבנו רס"ל במיל' עמר משה גאלדור נפל בקרב בדרום לבנון בנובמבר אשתקד. "לחזור ללבוש מדים זה לא היה קל", מספר בכאב. "הבן שלי נפל ב-19 בנובמבר, והאגודה שלי המשיכה במשימה שלה בעזה בזמן הזה. בערך חודש אחרי שהוא נפל חשבתי אולי לחזור למילואים כי דאגתי לאנשים שלי".
לדבריו, "כשאתה חוזר למילואים זה לא רק למילואים, זה לחזור לחיים. אני מרגיש כרגע שאין לי ברירה אחרת. יש לי משפחה עם שלושה ילדים ושישה נכדים, אני צריך להמשיך וגם רוצה להמשיך כי הבור העצום כל כך עוצמתי שלפעמים הוא תופס חזק. אני רוצה לברך על מה שיש, לצד הזיכרון שיש לי לילד שלי. המילואים הם חלק מהאמירה הזאת לעצמי שאני יכול".
על תחושת השליחות שמובילה אותו מספר סא"ל במיל' גאלדור כי אחרי פרסום התחקירים של טבח 7 באוקטובר - הוא "מרגיש מחויבות עצומה לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר". בנוגע להתייצבות של חיילי היחידה בכל סבב מחדש, כבר כמעט 360 ימי שירות מאז פרוץ המלחמה, מוסיף: "כן יש קצת סדקים ואנשים שמתקשים להמשיך להגיע למילואים, אבל בסוף זה בידיים של עם ישראל. בתחילת הדרך חיבקו את אנשי המילואים, וזה הלך ודעך. גם המעסיקים כבר לא מסתכלים על אנשי המילואים כמו בהתחלה. אבל אם המשימה באמת חשובה ויש לה תכלית - אנשים מגיעים".
ג', לוחם מילואים שמוצב בימים אלה בשטח סוריה, מביע תסכול מהמצב הקיים. "ב-7 באוקטובר כולם הגיעו מכל קצוות הארץ - ואפילו מחו"ל. הייתה תחושת מחויבות עצומה, וכולם נרתמו למשימות. אבל מאז דברים השתנו, ואנחנו רואים איך המלחמה מתנהלת. כל אחד מטיל אחריות על האחר", אומר.
ג', שביצע מתחילת המלחמה כבר יותר מ-350 ימי מילואים בלבנון, עזה וסוריה, מבהיר כי הדבר החשוב ביותר מבחינתו הוא החזרת החטופים. אך לדבריו, "המערכת לא עובדת כמו שצריך, אנשים מושכים ומורחים דברים - וזה בא על חשבון החטופים. כולנו פה במילואים משלמים מחיר, אבל יש לי בלב תחושת החמצה.
"הדבר החשוב ביותר - החטופים". המחאה בת"א, אמש
(צילום: מוטי קמחי, דן רבן)
"אני רואה את השרים מדברים ובורחים מאחריות, כשאני פה בקצה משלם מחיר - ואני מוכן לשלם אותו אם אני יודע שיש לזה משמעות - אבל לא ברור לי לאן הולכים מפה", תוהה ג'. "אם יגידו לי שעושים הכול למען החטופים - אכנס לכל מקום שיגידו לי. אבל התחושה הכללית בסוף מהמלחמה שנמשכת כבר כמעט שנה וחצי - לא טובה. אני מרגיש כאילו יש מישהו שנהנה מהארכת הזמן הזאת, ובינתיים אנחנו פה".
ג' תוקף גם את הממשלה שלתחושתו "לוקחת את הזמן בזמן שאנשים במנהרות בעזה", ועל כך שאולי יאריכו את שירות המילואים שלו הוא מבהיר: "אין לי בעיה להישאר פה כמה שצריך. אגיע בכל מצב ואעשה הכול. אבל ככל שהתקדמה המלחמה מגיעים פחות אנשים לשירות. אנחנו מרגישים כאילו יש אנשים שמשכו את הזמן ולא דחפו לעשות כל מה שצריך כדי לסיים את המלחמה הזאת. בזבזו זמן, חטופים בינתיים נרצחו בשבי, ובממשלה צפות שוב המחלוקות - בזמן שאנשים מקריבים את כל כולם".
ג' איבד שלושה חברים במהלך המלחמה, שניים שנפלו בקרבות בעזה ואחד שנרצח בנובה. "לאחד מחברי שנהרגו בקרבות הייתה ילדה קטנה שכבר לא תזכה להכיר אותו. חבר נוסף עמד להתחתן. אנשים הקריבו את החיים שלהם - בזמן שאחרים משכו את הזמן ולא רצו לסיים את המלחמה הזאת", אומר בזעם וכאב.
לג' יש מה להגיד גם על חוק הפטור מגיוס שמעורר מחלוקות רבות. "כאדם שגדל בציבור החרדי, והחליט להתגייס לשרת את המדינה ולהיות חלק מהחברה הישראלית", מבהיר, "אני חד-משמעית אומר שיש אנשים שיכולים לתת את החלק שלהם. אם כל האדמו"רים והרבנים היו אומרים שעכשיו צריך לשים הכול בצד ולמצוא פתרונות בהמשך - הכול היה אחרת. אפשר להקים ישיבות בבסיסים ואפשר לעשות הכול אם רוצים. במקום לחפש איפה אפשר לקחת, אנשים צריכים לחפש איפה הם יכולים לתת. זה גם יחזק את תחושת האחדות בעם, שזה מה שכולנו רוצים".
