תמיד חשבתי שזו שאלה עם תשובה פשוטה: זכות הצבעה מגיעה לכל אזרחי ישראל – בין אם הם גרים בארץ ובין אם לא. הרי גורל המדינה חשוב לכולנו ומאחד אותנו, זה די ברור. אבל מאז 7 באוקטובר, משהו בהבנה שלי השתנה.
בחודשים האחרונים יוצא לי לדבר עם קהילות יהודיות ברחבי העולם. הפגישות האלו קורות בדרך כלל בשיחות וידאו, ובמהלכן אני משתף מה למדתי על אנטישמיות ואיך אפשר להתחזק מול הגל הנורא הזה. לפני כמה שבועות הוזמנתי לדבר עם הקהילה היהודית במינכן, גרמניה. במקרה הזה טסתי לשם ודיברתי איתם פנים אל פנים – ושיחה זו גרמה לי לחשוב מחדש על כל הנושא.
הרגע שבו הבנתי משהו חדש
אחרי שסיימתי את ההרצאה שלי – על הסוגים השונים של אנטישמיות ועל איך אפשר לנסות להילחם בה – הם התחילו לספר לי על החוויות שלהם. על הקשיים שהם חווים. על הפחד. ופתאום הרגשתי באופן כל כך חד עד כמה גורלנו מאוחד. לא רק כישראלים, אלא כיהודים.
לפני 7 באוקטובר, כמובן שתמיד הרגשתי אחווה בין ישראלים ליהודים ברחבי העולם. ידעתי שמה שאנחנו עושים משפיע עליהם, ומה שהם עושים משפיע עלינו. הם מגיעים לארץ, עוזרים, תורמים, משקיעים. אבל התחושה הייתה קצת חד-צדדית – הם תומכים בנו, אנחנו שומרים על המדינה בשביל היהודים באשר הם.
אחרי הביקור הזה התחלתי להבין שהקשר עמוק הרבה יותר. מה שקורה כאן בישראל, בעזה, בלבנון – משפיע עליהם באופן ישיר ומיידי. לא רק רגשית, אלא גם מעשית. הם סובלים מהחלטות שאנחנו מקבלים. הם משלמים מחיר על מדיניות שאין להם שום אמירה לגביה.
הדוגמה מהנישואים
בואו נחשוב על זה דרך מטאפורה שכולנו מכירים: מערכות יחסים. דמיינו שיש לכם שותף עסקי. אתם מקבלים החלטות שמשפיעות על שניכם, אבל רק אחד מכם יכול להצביע על מה לעשות. השני צריך פשוט לקבל את ההחלטות ולחיות איתן. זה לא נשמע הוגן, נכון?
עכשיו דמיינו שהשותף הזה גם משקיע בעסק הרבה כסף, זמן ומאמץ. הוא עוזר לכם בכל דרך אפשרית. אבל עדיין, כשמגיע הרגע של קבלת ההחלטות – הוא לא יושב בחדר. האם זה מצב שיכול להימשך לאורך זמן? האם זה מצב בריא?
מה השתנה?
המסקנה שהגעתי אליה היא שהקשר בינינו לבין יהודי העולם הוא הרבה יותר חזק ועמוק ממה שחשבתי. ואם פעם חשבתי שזה בסדר שהקשר יהיה חד-צדדי – שהם עוזרים לנו ותומכים בנו, אבל אין ממש זרימה הפוכה – היום אני חושב שזה אולי משהו שצריך לשנות ולתקן.
הקשרים שלנו עם יהודי העולם הם קשרים חזקים מאוד – בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. הרבה יותר חזקים ממה שאני, לפחות, דמיינתי. ואולי הגיע הזמן לתרגם את הקשר הזה למשהו מעשי. לא רק לדבר על אחדות – אלא לבנות אותה
בגלל שהגורל שלנו כל כך קשור, ומה שאנחנו עושים פה משפיע באופן כל כך חזק עליהם – אולי מגיע להם קול. לא בהכרח זכות הצבעה מלאה כמו של אזרח ישראלי שגר בארץ. אבל אולי איזושהי זכות הצבעה מוקטנת? חצי קול? מנגנון ייצוג כלשהו?
מה זה יכול לתת לנו?
אם ניתן להם איזושהי אמירה, נשיג שני דברים חשובים:
ראשית, נכיר בעובדה שלמה שאנחנו עושים יש השפעה ישירה גם על חייהם. זו לא רק הכרה מילולית – זו הכרה מעשית, שמשנה את אופן קבלת ההחלטות שלנו.
שנית, זה יחזק את הקשר בינינו. כשאתה נותן לאדם קול, אתה אומר לו: "אתה חלק מהסיפור הזה. הדעה שלך חשובה." זה משנה את אופי היחסים מיסוד.
האתגרים
אני לא לגמרי תמים. ואני מבין שיש כאן המון בעיות מעשיות. מי בדיוק נכלל? איך מונעים זכויות כפולות? איך מונעים השפעה זרה על המדינה דרך יהודים בחו"ל? מה עם יהודים שאין להם שום קשר לישראל?
דן אריאלי צילום: יונתן בלוםאבל דווקא בגלל שיש קשיים, כדאי להתחיל לחשוב על זה ברצינות. לא להתעלם מהרעיון כי הוא מסובך, אלא להבין שאולי דווקא בגלל שהוא מסובך – הוא חשוב.
הקשרים שלנו עם יהודי העולם הם קשרים חזקים מאוד – בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. הרבה יותר חזקים ממה שאני, לפחות, דמיינתי. ואולי הגיע הזמן לתרגם את הקשר הזה למשהו מעשי. לא רק לדבר על אחדות – אלא לבנות אותה.
