על רקע הצהרתו המפתיעה של הנשיא טראמפ בדבר המגעים לקראת עסקה אפשרית עם המשטר האיראני שאולי תביא לסיום המלחמה בין הצדדים – בלטו גם דיווחים על הפעילות מאחורי הקלעים שהובילה לאותה פריצת דרך (גם אם בשלב זה עודנה ברמה ההצהרתית בלבד).
טראמפ על המו"מ מול איראן: "יש הסכמות על נקודות מרכזיות, מדברים עם מנהיג מכובד"
(צילום: רויטרס)
ובעוד את העין תופסות כותרות על שיחות קרובות באסלאמבאד בירת פקיסטן, כדאי לשים לב למתווכת מוכרת נוספת, שפעילותה הנמרצת להרגעה נובעת לא רק משיקולי יציבות האזור אלא מתוך מניעים עמוקים יותר, שבחלקם גם עשויים להוות אתגר לישראל ביום שאחרי.
בשבוע האחרון נרשמה תעבורה דיפלומטית אינטנסיבית מצדה של טורקיה, דרך מגעים ושיחות שקיים שר החוץ שלה, הקאן פידאן, עם בכירים אמריקנים, ועם מקבילו האיראני עבאס עראקצ'י, ולצד תיאום עם שרי החוץ של סעודיה, מצרים ופקיסטאן. מאמצי התיווך של טורקיה משקפים, לצד החשש האותנטי שלה מהשלכות החרפת המלחמה על הכלכלה והמצב מבית, גם מניעים עמוקים יותר של תחרות השפעה ומשקל נגד לדומיננטיות הישראלית במרחב, ורצון להבליט את בפני ממשל טראמפ את הנכסיות שלה ככוח מדיני שמסייע בהשכנת שלום ויציבות.
ישראל עלולה למצוא ביום שאחרי המלחמה משטר איראני שעדיין מפריע לסדר האזורי הרצוי (שלא לדבר על המסר שבכך לעם האיראני ותקוותו ההולכת ונכזבת) לצד מעורבות עמוקה יותר של טורקיה במציאות המתהווה
הפעלתנות המהירה של אנקרה לסיומה של המלחמה עם איראן נובעת ממגוון שיקולים – הן אלו שמשפיעים על זירת הפנים שלה, והן אלו הרחבים והאסטרטגיים יותר. בהיבט הפנימי, העמקת המלחמה באיראן וקריסה אפשרית של המשטר מייצרת בעיניים טורקיות תרחישים שליליים לא משום אהדה או חיבה יתרה כלפיו, אלא משום ההשלכות עבור טורקיה עצמה: חשש מתופעות הגירה ופליטים, ערעור של המשענות האנרגטיות והכלכליות שלה, כמו גם חשש מניצול האירועים להרמת ראשו של המיעוט הכורדי בטורקיה וסמוך לגבולותיה. כל אלו יכולים להסביר את תגובתה הניטרלית יחסית של טורקיה (בוודאי ביחס למדינות המפרץ) לאחר ירי הטילים האיראניים לשטחה, ובחירתה שלא להתעמת חזיתית עם המשטר האיראני.
במישור הרחב יותר, מאמצי התיווך של טורקיה מהווים חלק מקמפיין השפעה ותחרות על ההובלה האזורית. מצטרפים לכך מהלכים כמו העמקת שיתופי הפעולה הביטחוניים שלה עם סעודיה ופקיסטאן, וביסוס הקשרים ההדוקים שלה עם קטר, שמשמשת עבורה עוגן כלכלי ופלטפורמה להשפעה רעיונית ברוח משנת האחים המוסלמים. זכור גם תפקידה של טורקיה בעיצוב המציאות החדשה בסוריה. אגב, קמפיין ההשפעה הטורקי לא עוצר בגבולות המזרח התיכון: גם באפריקה ובאזורי סכסוך בלוב, קרן אפריקה ובמרחב הסאהל, טורקיה מוצאת קרקע נוחה להרחבת דריסת הרגל שלה בפן המדיני, הכלכלי, הביטחוני ואף התרבותי-דתי.
צומת שמחבר בין וושינגטון, טהרן, מדינות המפרץ והעולם הערבי כולו
בחזרה למעורבותה בתיווך הנוכחי מול איראן, טורקיה מבקשת למצב עצמה כצומת שמחבר בין וושינגטון, טהרן, מדינות המפרץ והעולם הערבי כולו ובכך בונה לעצמה דומיננטיות של גורם מוביל שלא ניתן לעקוף אותו בכל הקשור גם לעיצוב המציאות ביום שלאחר המלחמה.
אולם, בשונה מהשאיפה הישראלית להכרעת המשטר ולנטרול יכולותיו הצבאיות המסוכנות, טורקיה דווקא שואפת להשאירו על כנו מכלל הסיבות שצוינו, אם כי מוחלש ומורתע, וכאן טמון גם האתגר לישראל. עבור אנקרה, רגיעה מידית מול איראן היא צורך כלכלי ואסטרטגי, וכאשר היא מייצרת גם הישג דיפלומטי מהיר לממשל האמריקני תוך הפחתת סיכונים להסתבכות צבאית מדובר ברווח נוסף שהיא תוכל לגזור עליו קופון.
אלא שעבור ישראל עסקה מהירה שלא תתעמת עם בעיות היסוד שלשמה החלה המערכה היא בעייתית: סיום המלחמה ללא פגיעה מהותית בסוגיות הגרעין, הטילים הבליסטיים והפרוקסיז (זרועות הטרור של איראן מחזבאללה דרך המיליציות השיעיות בעיראק ועד החות'ים בתימן) אינה פותרת את הבעיה מהשורש, אלא מקפיאה אותה בתנאים נוחים יותר לטראן. ככל שטורקיה תצליח למצב את עצמה כמתווכת יעילה בעיני וושינגטון, כך גובר הסיכוי שהאינטרס של יציבות מהירה ונראית לעין דרך סוג של "הסדר ביניים" יגבר על דרישות העומק הישראליות.
רועי בנימיניבמציאות כזו, ישראל עלולה למצוא ביום שאחרי המלחמה משטר איראני שעדיין מפריע לסדר האזורי הרצוי (שלא לדבר על המסר שבכך לעם האיראני ותקוותו ההולכת ונכזבת) לצד מעורבות עמוקה יותר של טורקיה במציאות המתהווה. בשורה התחתונה - הגם שמוקדם מידי לחזות האם ההצהרות האמריקניות יתורגמו למציאות בשטח, האתגר האמיתי של ישראל הוא לא רק למנוע הסדר בעייתי במעורבות גורמים בעלי אינטרס כמו טורקיה, אלא ליזום ולעצב חלופה יעילה יותר שתיתפס גם היא כהישג דיפלומטי לארה"ב. לא מן הנמנע שגם סעודיה רואה זאת באותו האופן, ומכאן דווקא המשבר יכול אולי להצמיח הזדמנות.
הכותב הוא ראש מחלקה במל"ל לשעבר ומומחה לנושאי מזרח תיכון ואפריקה
