ללי דרעי, חגי לובר והרב בני קלמנזון שילמו בשנתיים האחרונות את המחיר היקר ביותר: הם איבדו בן על הגנת המדינת ישראל. אבל לפי יאיר גולן, הם לא אזרחים רגילים - הם "מתנחלים". ולכן, כפי שאמר בראיון לרדיו, אם הוא יגיע לשלטון הוא מתחייב שלא יעביר להם כסף.
האמירה הזו שלו היא לא עוד אמירה פוליטית שגרתית של תקופת אוטוטו בחירות - היא משקפת תפיסת עולם ישנה, מקטבת ומנותקת שישראל כבר מזמן התקדמה ממנה. בואו נפרק את הדברים שלו לאט, בלי סיסמאות ובלי התלהמות.
מה פירוש “לא להעביר כסף להתנחלויות”? האם הכוונה של גולן היא לא להעביר תקציבים לחינוך מיוחד? לגנים ולבתי ספר? למיגון? לאוכלוסיית רווחה? למשפחות של משרתי מילואים? לאנשים שעובדים, משלמים מסים ותורמים לביטחון המדינה יום יום? למי בדיוק התכוון יו"ר הדמוקרטים? מאחורי המונח "התנחלויות" חיים אזרחים, בני אדם כמוני וכמוך, ישראלים מן השורה, לא מושג מופשט ולא סיסמה פוליטית. כשמנהיג ציבור מדבר עליהם כעל סעיף תקציבי מיותר, הוא לא מבקר מדיניות ממשלתית - שזו זכותו, ואף חובתו - אלא מבטא התנשאות, מפגין יהירות וחושף ניתוק עמוק מהמציאות.
זה שיח של תקופה אחרת, שיח של מחנאות, של שנאה ושל "אנחנו והם", שיח של עידן שבו היה נדמה שאפשר לנהל את המדינה בדרך אגרסיבית ואלימה. כן, הביטוי של גולן משדר אלימות מילולית. וישראל של אחרי 7 באוקטובר כבר לא שם. מאז אותו יום שחור כולנו למדנו שיעור כואב: אין באמת הבדל בינינו כשהאויב מחליט לתקוף, אין אזרחים חשובים יותר ופחות - יש עם אחד, גורל אחד ואחריות אחת משותפת. מי שחי ביהודה ושומרון לא פחות ישראלי ממי שחי בתל-אביב, מי שמשרת שם הוא לא פחות לוחם ופטריוט ציוני, מי שמשלם שם מחיר עושה זאת עבור כולנו.
הניסיון לאיים על תושבי יהודה ושומרון בדרך תקציבית הוא לא מנהיגות. הוא בקושי פוליטיקה קטנה. הניסיון לקושש קולות ולהגדיל את ה"בייס" לקראת בחירות באמצעות אמירה קיצונית ומנותקת הוא לא חזון גדול אלא בעיקר חוסר הבנה של הזמן שבו העם בישראל נמצא כעת: החברה הישראלית כיום בריאה יותר מהשיח הזה, בשלה יותר, עמוקה יותר. הציבור מבין שהכוח האמיתי שלנו טמון בחיבור, בהקשבה, בבניית אמון.
מותר לחלוק, אפילו ראוי לחשוב אחרת - זו דמוקרטיה במיטבה. אבל לא מתוך זלזול, לא בסימון אויבים פנימיים ולא בהתנשאות מוסרית
מותר לחלוק, אפילו ראוי לחשוב אחרת - זו דמוקרטיה במיטבה. אבל לא מתוך זלזול, לא בסימון אויבים פנימיים ולא בהתנשאות מוסרית. במובן הזה, דבריו של גולן אינם עתיד - הם סימפטום לדור פוליטי שהולך ונעלם, דור של סיסמאות, של מחנות, של שיח מתנשא שמדבר בשם ערכים אבל בפועל מתרחק מהעם. במקומו צומח דור אחר של מנהיגות - אחראי יותר, מחבר יותר, מבין יותר. דור שיודע שהנהגה נמדדת לא בפילוג והסתה של שבט אחד בשבט אחר.
דוידי בן ציון מתוך טוויטר יש בישראל אנשים שאפשר לעבוד איתם, לבנות איתם ולהוביל איתם. לא דרך פילוג, לא דרך הדרה, אלא דרך שותפות ואחריות. נכון, 255 החטופים חזרו לביתם - החללים לקבר ישראל והחיים לשיקום במשפחתם, אבל האיומים על ישראל עדיין לא תמו, עוד לא השלמנו את המלאכה. רק בשיח מחבר, שלא דורס את האחר אלא מבין שהוא חלק מהעם שלי, נוכל להמשיך לנצח כל איום ואתגר.
דוידי בן ציון הוא רב-סרן במילואים וסגן ראש מועצת שומרון
