מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, מסלול היחסים בין ישראל לבין טורקיה ממחיש קרע פוליטי עמוק ומכוון, הנובע מאסטרטגיית דה-לגיטימציה מסלימה מצד אנקרה, הכוללת שיח מסית, נרטיבים תקשורתיים שיטתיים, סנקציות דיפלומטיות והשתתפות ביוזמות משפטיות בינלאומיות. כך טוען חוקר מומחה לטורקיה, במאמר בנושא ההידרדרות המדאיגה ביחסים בין שתי המדינות, ומסע הדה-לגיטימציה שמובילה המדינה הטורקית נגד ירושלים במישור הדיפלומטי, המשפטי והתקשורתי.
6 צפייה בגלריה
ארדואן ונתניהו
(צילום: Ibraheem Abu Mustafa/Reuters, Andrew Harnik/GETTY IMAGES/AFP, Amir Levy/Getty Images)
"מדיניות הנשיא הטורקי רג׳פ טאיפ ארדואן כלפי ישראל הפכה את היחסים הדו-צדדיים משותפות פרגמטית לעימות אידיאולוגי״, טוען ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק מומחה לטורקיה במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, שבמחקרו מצביע על כך שאם הנשיא ארדואן ימשיך בכיוון הזה - המשבר בין המדינות יהיה בלתי הפיך.
״בהשוואת ישראל לנאציזם, בנשק זכר השואה, בחסימת גישה ימית ודיפלומטית למרחב אווירי, וכן בטיפוח חמאס כשחקן פוליטי לגיטימי, טורקיה מיצבה עצמה כאחת השחקניות הגלובליות המובילות המאתגרות את לגיטימיות ישראל. לשינוי זה השלכות ארוכות טווח: הוא מצמצם את המרחב הדיפלומטי לפיוס, מעצב מחדש בריתות אזוריות ומערער את האמון בין שתי האומות ברמה מבנית. אלא אם אנקרה תשקול מחדש פרדיגמה זו של דה לגיטימציה, היחסים הישראליים-טורקיים יישארו נעולים במעגל ניכור וימשיכו להידרדר", הוא אומר.
6 צפייה בגלריה
ארדואן בפגישה עם חאלד משעל ואסמאעיל הניה, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס שחוסל
(צילום: AFP / TURKISH PRESIDENCY PRESS OFFICE)
על פי ינרוג'ק, מסלול היחסים הישראליים-טורקיים מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר ממחיש קרע פוליטי עמוק ומכוון הנובע מאותה אסטרטגיית הד-לגיטימציה המסלימה של אנקרה. "מה שהחל בתמיכה רטורית בחמאס התפתח במהירות למסגרת מדיניות מקיפה שמטרתה לערער את הלגיטימיות המוסרית, הפוליטית ואפילו ההיסטורית של ישראל. דרך שיח מסית, נרטיבים תקשורתיים שיטתיים, השעיית סחר, סנקציות דיפלומטיות סמליות והשתתפות פעילה ביוזמות משפטיות בינלאומיות, ההנהגה הטורקית אותתה כי אינה מחפשת עוד נורמליזציה פונקציונלית עם ישראל – אפילו לאחר הפסקת הלחימה בעזה. במקום זאת, אנקרה הציגה מחדש את ירושלים לא רק כיריבה אזורית, אלא כאיום ציוויליזציוני על זהות הביטחון של טורקיה, ובכך הטמיעה שנאה אנטי-ישראלית עמוק הן במוסדות המדינה והן בתודעה הציבורית״, הוא כותב.
מסגרת דה-לגיטימציה רחבה זו מתחזקת עוד יותר במדיניות "ירושלים" הנחרצת של אנקרה, שדרכה טוען ארדואן לזכויות היסטוריות על ירושלים ומערער שיטתית על ריבונות ישראל בעיר.
ינרוג'ק מונה את ההידרדרות המהירה ביחסים מיד לאחר הטבח: "חודש אחד בלבד לפני פרוץ הלחימה, הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן וראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו עמדו זה לצד זה מול מצלמות, לצד יועציהם הבכירים, מול דגלי שתי המדינות בבית הטורקי בניו יורק. אך כעבור כשנתיים בלבד, ב-7 בנובמבר 2025, הוציאה פרקליטות איסטנבול צווי מעצר נגד 37 בכירים ישראלים המעורבים בניהול המלחמה נגד חמאס – כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון ישראל כץ והרמטכ"ל אייל זמיר.
"הכרזה זו כיבתה את התקוות שהמתח בין ישראל לטורקיה יירגע בהדרגה לאחר הפסקת האש השברירית בעזה, שהושגה ביוזמת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באוקטובר 2025. בהחלטה פוליטית מובהקת זו, איסטנבול אותתה כי אין בכוונתה לשוב ליחסים מנורמלים עם ירושלים למרות הפסקת האש. להיפך, ממשלו של ארדואן רודף מדיניות דה-לגיטימציה נגד ישראל מאז פרוץ המלחמה, מדיניות שחצתה זה מכבר את גבולות הביקורת", הוא אומר.
מדיניות הדה-לגיטימציה הזו החלה רשמית ב-25 באוקטובר 2023, כאשר ארדואן החל להכשיר את ארגון הטרור חמאס בהכריזו כי הוא מורכב מ"לוחמי חופש". בעקבות דבריו, העיתונות הטורקית הפרו-ממשלתית עיצבה את הנרטיב החדשותי שלה בהתאם לעמדת הנשיא, תוך שיקוף זהיר של רגישויותיו בנושא. יתרה מזאת, חשוב לציין כי נרטיב ייצור החדשות הזה לא הוגבל רק לתקשורת הפרו-ארדואן, אלא החל להופיע גם בכלי תקשורת המזוהים כחילוניים או שמאלניים אופוזיציוניים.
עוד מציין החוקר כי השיח החברתי המתהווה בחברה הטורקית החל למזער את ההחלטה הטורקית מ-1949 להכיר בישראל, להתעלם ממורשתה במולדתה ההיסטורית, ולהציג את המדינה היהודית כפרויקט מערבי חסר שורשים. הצהרתו של ארדואן בעצרת ההמונים שקיים בנמל התעופה אטאטורק ב-28 באוקטובר 2023, שבה הכריז כי "ישראל היא רק כלי משחק באזור, שיוקרב כשיגיע הזמן", תרמה ללא ספק לשינוי זה. אך ארדואן לא הסתפק בכך. בפנייתו לקהל הגדול שהתכנס בעצרת, הוא שאל: "מי עומד מאחורי ה-PKK?״, כאשר המשתתפים השיבו "אמריקה", הוא הוסיף: "גם ישראל. בין אם זה כסף או נשק, הם מספקים אותם. אנחנו יודעים זאת", ובכך ייעד בגלוי את ישראל כאיום ביטחוני לאומי לטורקיה.
כך, לאחר ערעור הלגיטימיות של ישראל והצגתה כאיום על הביטחון הלאומי הטורקי, התקשחו עוד יותר עמדות החברה כלפי ישראל. כלי תקשורת שמרניים וליברלים כאחד פתחו במסע דה לגיטימציה נגד המדינה היהודית.
קובעי מדיניות טורקיים והעיתונות במדינה המשיכו במסע לדה-לגיטימציה של רה״מ נתניהו ולגיטימיות ישראל תוך שימוש בכינויים כמו "גנגסטר", "רשת טבח", "מדינה סוררת", "מדינת טרור", "וירוס", "רוצח", "כובש", "ג'נוסיידלי" ואפילו "ציונאצי". טרמינולוגיה זו, אומר החוקר, נועדה בעיקר לעשות בנאציליזציה של השואה. ששת מיליון היהודים שנרצחו בין השנים 1939 ל-1945 רק משום שהיו יהודים לא החזיקו בנשק, מנהרות או טילים ארוכי טווח, אך למרות העובדות הברורות הללו, מסע זה המשיך ״לשטן״ את ישראל בהשוואתה לנאצים. ארדואן כינה את ראש הממשלה הישראלי מנהיג בלתי לגיטימי המאיים על שלום העולם בהצהירו כי "נתניהו עבר את היטלר". הוא אף הכריז כי "סופו של נתניהו יהיה כמו של היטלר".
מלבד ההתקפות המילוליות האישיות, מונחים היסטוריים ושמות מקומות המשמשים בהקשר השואה, כמו "מחנה ריכוז" או "אושוויץ", עוותו והופעלו בהקשר ספציפי של עזה כ"מחנה ציונאצי" או "גזאשוויץ", ובכך דרכו על זכר קורבנות השואה.
לאחר חיסולו של מחבל חמאס איסמעיל הנייה בטהרן ב-31 ביולי 2024, כינה ארדואן את הפעולה הישראלית "ברבריות ציונית", ובכך השתמש לראשונה במונח "ציונות" בצורה מזלזלת, מעוות את משמעותו המקורית. ארדואן לא הסתפק בכך. הוא הורה להוריד דגלים טורקיים לחצי התורן בכל הנציגויות הטורקיות בארצו וברחבי העולם לכבוד הנייה. השגרירות הטורקית בתל אביב צייתה להוראה והורידה את דגלה לחצי התורן – צעד שהיה ללא ספק בלתי מקובל על ישראל.
באוגוסט 2024, טורקיה הפכה רשמית לצד בתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג (ICJ). פעולה זו מהווה את הרכיב הקריטי ביותר במסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל. בהחלטה זו, טורקיה הכריזה רשמית על מחויבותה לערער את לגיטימיות ישראל מול הקהילה הבינלאומית. ב-30 באפריל 2025, המשלחת הטורקית אף העבירה מצגת בבית הדין שכותרתה "פשעי מלחמה שביצעה ישראל".
בספטמבר, ארדואן קרא מהפודיום באו"ם ליישום החלטת "איחוד לשלום" של האספה הכללית מ-1950, ובכך הציג בעקיפין את ישראל כישות בלתי לגיטימית הדומה לגרמניה הנאצית שמצדיקה התערבות צבאית בינלאומית. באוקטובר, ארדואן הסלים את הרטוריקה נגד ירושלים בטענה שישראל מחזיקה בשאיפות על שטח טורקי והכריז כי יש לראות בישראל איום ביטחוני לאומי לטורקיה.
מדיניות טורקיה לדה-לגיטימציה של ישראל הגיעה לשיא חדש ב-17 בנובמבר 2024, כאשר נשיא המדינה יצחק הרצוג, שלא היה קשור למלחמה בעזה ולא נשא באחריות פוליטית, נמנע משימוש במרחב האווירי הטורקי למטוסו בדרך לאזרבייג'אן. לאחר נפילת אסד בסוריה בדצמבר 2024, טורקיה וישראל נכנסו לשלב יריבות חדש בסוריה. באפריל 2025, טורקיה סגרה את מרחבה האווירי למטוס הנושא את המשלחת הישראלית שהייתה אמורה לעבור מעל שטחה בדרך לבאקו.
ב-2025, הממשלה הטורקית חיזקה עוד יותר את יחסיה עם חמאס, הציגה פגישות עם בכירי הארגון כביקורים של משלחת לאומית, ובכך העניקה לגיטימציה לארגון הטרור באמצעות העיתונות הטורקית. בנוסף, בטענה ל״תפקיד מתווך בהסדרי חילופי שבויים״, אישרה אנקרה את העברתם של אנשי חמאס משוחררים לטורקיה. לפי דיווחים שונים, טורקיה גם מאפשרת לאיראן להעביר דרך איסטנבול כספים לחיזבאללה ולחמאס למטרות שיקום.
