בניהול סיכונים לאומי, רעידת האדמה של היום היא מה שמכונה "Near Miss". אירוע שבו המערכת לא נבחנה במבחן התוצאה, אך קיבלה התראה חריפה. השאלה המקצועית שצריכה להדיר שינה מעינינו היא לא "איך פעלנו ב-4.2", אלא מה היה קורה בעוצמה של 7.5 – עוצמה שעל פי כל תרחישי הייחוס תגרום למאות מתים, לשיבוש לאומי חמור, תותיר אלפי מבנים קורסים, נתיבי תחבורה חסומים ואובדן שליטה על תשתיות לאומיות, שכן ישראל לא השכילה לממש את תוכנית חיזוק המבנים במקומות המועדים.
כמי שעסקה בניהול מצבי חירום והציגה לראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, מודל סדור למטה ניהול משברים לאומי, ואף הנחה להמשיך ולתכנן זאת. אני קובעת בצער: המרחק בין תרחיש הייחוס לבין המוכנות בפועל הוא תהום של רשלנות ניהולית.
הלקח שלא נלמד: מהקורונה ועד השבעה באוקטובר
התשובה לשאלה "איך היינו מתפקדים" נמצאת בדרך שבה אנחנו מתחקרים את העבר. חוסר הנכונות להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי השבעה באוקטובר, וההתעלמות מלקחי ניהול משבר הקורונה, הם ההוכחה שלא למדנו דבר. מדינה שמסרבת לחקור באופן עצמאי ואובייקטיבי את כשליה, גוזרת על עצמה לחזור עליהם – רק בעוצמה גדולה יותר.
במקום לחכות ל"פרויקטור" הבא שיעמוד חסר אונים מול הריסות, עלינו לבנות את התשתית הניהולית עכשיו. היום קיבלנו אזהרה בחינם. אם לא נשכיל לבנות מטה לאומי בעל סמכויות, ברעידה הבאה כבר לא יהיה מי שישאל את השאלות
אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה ברגע האמת: הממשלה תמציא שוב "פרויקטור" או תקים "מנהלת" חדשה עם שם מרשים. זהו פתרון קוסמטי שנועד לייצר מצג שווא של שליטה. מנהלות ללא סמכויות חוקיות, ללא יכולת אמיתית לאגם משאבים לאומיים וללא "שיניים" מול משרדי הממשלה, הן מרשם בטוח לכאוס תפקודי ברגע שבו כל שנייה קובעת.
המודל המקצועי מול שיטת ה"פלסטרים"
ניהול מצב חירום לאומי מחייב ארכיטקטורה ארגונית ממשלתית שונה בתכלית. המודל שהצגתי בשעתו מבוסס על שלוש רגליים שפשוט אינן קיימות כיום במבנה השלטוני:
1. מטה ניהול משברים לאומי (מנ"מ): גוף קבוע, סינרגטי וסמכותי, בעל כוח חוקי לאגם משאבים ולהכפיף משרדי ממשלה לתעדוף אחד ברור בשעת חירום ובשלבי המוכנות.
2. ניהול מבוסס תרחיש ייחוס: השקעה מאסיבית בהפחתת סיכונים (Mitigation) – מחיזוק תשתיות חומרים מסוכנים בפריפריה ועד הבטחת רציפות תפקודי של כלל מערכות החיים.
3. תרבות של תחקיר ולמידה: הפיכת המסקנות המקצועיות לתוכנית עבודה מחייבת, ולא להמלצות שמעלות אבק במגרות משיקולים פוליטיים.
רעידת האדמה באזור ים המלח הייתה קריאת השכמה שקטה ביום רועש. היא הראתה לנו שהאדמה לא מחכה לוועדות חקירה או להסכמות קואליציוניות. תרחיש האימה - מאות הרוגים ומדינה משותקת תפקודית – הוא לא תחזית פסימית, הוא תוכנית עבודה של הטבע שאנחנו בוחרים להדחיק.
במקום לחכות ל"פרויקטור" הבא שיעמוד חסר אונים מול הריסות, עלינו לבנות את התשתית הניהולית עכשיו. היום קיבלנו אזהרה בחינם. אם לא נשכיל לבנות מטה לאומי בעל סמכויות, ברעידה הבאה כבר לא יהיה מי שישאל את השאלות.
אל"מ במיל׳ טליה לנקרי לשעבר ראש אגף במטה לביטחון לאומי וחברת פורום דבורה.
