כחצי שנה לאחר שחברי קיבוץ בארי הצביעו על הריסת בתיהם שנפגעו בטבח 7 באוקטובר, נהרס היום (שני) ביתו של אבידע בכר, מי שניהל את ענף החקלאות, ושאיבד את אשתו דנה ובנו כרמל שנרצחו בשבת השחורה. אבידע עצמו נפצע קשה ואיבד את רגלו. בשיחה ל-ynet אמר בכר: "זה בית שהיו בו הרבה חיים. אתה מכיר אישה, בונה משפחה, בונה בית, גר בבית, בונה בו חיים – ובשנייה אחת הכול נחרב לך".
הריסת ביתו של אבידע בכר בבארי
"אבל כשמסתכלים על הדברים מלמעלה אתה אומר לעצמך, 'חובתי לקיים שוב חיים ומשפחה'. כרגע אני בשלב שבו אני בונה בית חדש. הוא לא יהיה אותו דבר, אבל הוא יהיה טוב ואנחנו משקיעים בו", הוסיף.
בכר סיפר כי ביתו החדש נבנה בשכונת אשלים בקיבוץ, והוא יעבור אליו עוד חמישה חודשים עם בתו הדר. "הבית כמעט מוכן ואנחנו חוזרים לבארי. חוזרים הביתה. להגיד שהוא בטוח? התשובה היא 'לא'. אני תמיד משווה את זה לאיכר או לחקלאי שהר געש משמיד לו מדי פעם את הבית, אבל הוא תמיד יחזור למרגלות אותו ההר כדי להקים את ביתו מחדש. אני בסופו של דבר רק חקלאי שרוצה להקים את הבית שלו. אנחנו תמיד מסתכלים קדימה - ובארי זה הבית שלי".
כמה ימים לפני הריסת הבית נפגש בכר עם רב העיר צפת שמואל אליהו. מאז 7 באוקטובר בכר נושא עמו לכל מקום את מה שהוא מכנה "מגבת הבכי" - מגבת שאיתה הוא מסתובב בקביעות מאז הטבח. במהלך המפגש שוחחו בכר ואליהו על ההתמודדות האישית והלאומית מאז אותו בוקר נורא, על השכול והכאב, ועל הניסיון להמשיך לבחור בחיים גם מתוך ההרס.
בדצמבר אשתדק, הצביעו חברי קיבוץ בארי על על עתיד הבתים בשכונות הכרם והזיתים, שספגו נזק אדיר בטבח. באותה הצבעה, שהתקבלה ברוב של 50 קולות, הוחלט להרוס את כל הבתים בשתי השכונות למעט בית אחד - שיישאר לשימור במשך שנתיים, במטרה כי לבסוף גם הוא יפונה ויועבר לאתר לשימור מטעם המדינה. את המהלך הובילה מזכירות הקיבוץ. 196 חברים הצביעו בעד, 146 התנגדו.
כפי שניתן לראות מתוצאות ההצבעה, בקהילה הייתה מחלוקת סביב השאלה מה להרוס ומה להשאיר מאותה שבת נוראית. חלק מהמשפחות הביעו התנגדות נחרצת להרוס את הבתים שבהם נטבחו יקיריהן. מנגד אמרו אז ל-ynet חברים שתמכו בהריסה: "אנחנו לא רוצים לגור באושוויץ. צריכים להשתקם ולהמשיך". עדיין לא הוחלט סופית מה הבית שישומר, אך זה יהיה מבנה שמחולק לשתי דירות - כלומר של שתי משפחות.
"הדילמה הזו ליוותה את אנשי בארי לאורך כל הדרך והייתה טעונה במשמעות רגשית, ערכית ותכנונית", הדגישו בקיבוץ. "לאחר חודשים ארוכים של דיונים, התייעצויות ושיח קהילתי מעמיק, התקבלה ברוב קולות ההחלטה על פינוי כלל המבנים שנחרבו באירוע הטראומטי, למעט מבנה אחד המיועד לשימור וישמש עדות פיזית לטבח הנורא שעבר הקיבוץ.
"מאז אותה שבת נוראית, סוגיית ההנצחה נוכחת בקהילות רבות בעוטף עזה, ומביאה עמה מחלוקות ודעות מנוגדת. הקהילה עסקה בשאלה כיצד לטפל בשרידי הבתים, והאם לשמר ולהנציח חלק מהם או לבחור בהריסה מוחלטת. הדילמה קשה מנשוא, כך משתפים התושבים, בשל הרצון להנציח - מול הרצון להמשיך ולהשתקם מבלי להרגיש ש״חיים בתוך אנדרטה", הוסיפו.
עוד אמרו בקיבוץ לאחר ההצבעה, כי "לצד תהליך ההנצחה ממשיך תהליך השיקום וההתחדשות של הקיבוץ. במזרח הקיבוץ נבנות שכונות חדשות לאכלוס חברי הקיבוץ, שמתגוררים כעת בחצרים".
בבוקר 7 באוקטובר, עם הישמע האזעקה הראשונה בקיבוץ בארי, אבידע בכר נכנס לממ"ד יחד עם אשתו דנה, בנם כרמל בן ה-15 ובתם הדר בת ה-13. לא חלף זמן רב עד שהארבעה הבינו שמדובר באירוע חמור ויוצא דופן. המחבלים פרצו לביתם ופתחו בירי שהביא למותם של אשתו ובנו, ואבידע עצמו נפצע קשה ואיבד את רגלו הימנית. בטבח נרצחו 99 מחברי ותושבי קיבוץ בארי, ו-30 נחטפו לרצועת עזה.
