בשקט, כמעט בהיחבא, אישרה הממשלה את הארכת צווי החירום לגיוס מילואים עד לסוף ספטמבר 2026. עוד כותרת שקצת נדחקה לשוליים. ב-240,000 בתים בישראל הכותרת הזאת מכניסה מערכת שלמה לכוננות ספיגה. שוב הלב מחסיר פעימה, שוב הילדים יתגעגעו, שוב האמהות והאבות לא ירדמו בלילה. הנטל, כמובן, ייפול על אותן כתפיים מוכרות.
(gettyimages)
מדינת ישראל פשוט התרגלה. היא התרגלה לכך שיש לה קבוצה קבועה, אחוזים בודדים מהאוכלוסייה, שתמיד יעמדו דום. וההרגל הזה הוליד ציניות מסוכנת. בתחילת 2026 כשעברה החלטת הממשלה שעסקה בתקציב שיאפשר למשפחות מערך המילואים להמשיך לתפקד, היא נראתה כמו הבטחה לעתיד: נקבע בה, בין היתר, כי שירות המילואים יוגבל לעד 55 ימים בשנה. אלא שמאז עברנו גלגולים, מערכות ומציאות שעלתה על כל דמיון.
הבטחות לחוד ומציאות לחוד: בינתיים, משרתי המילואים מוצאים את עצמם מבצעים יותר מכפול ימי מילואים ממה שהובטח - למעלה מ-110 ימים בשנה ואנחנו רק באוגוסט. אז ימי המילואים הוכפלו אבל התקציב ממש לא. למעשה, בימים אלו אנחנו נאלצות להיאבק על תיקון החלטת הממשלה ואישור תוספת תקציב למשרתים בהתאם לימי המילואים שאנחנו עושים בפועל. מביש, אבל לאף אחד לא אכפת. החלטת הממשלה בהקפאה ואין עם מי לדבר. למה? ככה.
השנים האחרונות לימדו את כולנו שיעור כואב שאי אפשר להתעלם ממנו יותר: גם משרתי המילואים הם משאב מתכלה. השחיקה מכרסמת בכל חלקה טובה, המחירים המשפחתיים, הכלכליים והנפשיים כבדים מנשוא, והמדינה מסרבת להבין שהיא לא יכולה להמשיך ללחוץ על הדוושה בלי למלא דלק. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', גילה נוסחה נוחה: למה להשקיע תקציבים נוספים, למה להילחם על שיפוי אמיתי שימנע קריסה של עסקים וקריירות של משרתים ובנות זוגם, אם אפשר פשוט להסתמך על תחושת השליחות שלנו? המשרתים הרי תמיד יגיעו. הנוסחה הזאת מאפשרת לו להתעלם מאיתנו. התקציבים שהוא לא מאשר להעביר אמורים למשל לממן את מרכזי החוסן שלא יכולים לתת לנו מענה כרגע, כי אין כסף. בעיניו, זה הדבר האחרון שדחוף כרגע.
השחיקה הזו מתעצמת לנוכח חוסר הוודאות. שיטת ה"חודשיים ועוד חודשיים" היא פשיטת רגל של אחריות. מה יהיה כאן עוד חצי שנה? עוד שנה? עוד שנתיים? ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ, הגיע הזמן שתביטו למציאות בעיניים. אם אתם חותמים פעם אחר פעם על צווים ומבקשים מאיתנו להתייצב בחזית, המינימום הוא שתתייצבו מאחורינו ותייצרו לנו ודאות ותמונת מצב נאמנה. תקדמו החלטות שבאמת שומרות עלינו ומפתחות פתרונות אמיתיים לאלו שנושאים בביטחון של כולנו, במקום לגלגל את האחריות הלאה. לקחת אותנו כמובן מאליו זו כבר לא רק אטימות - זו סכנה קיומית.
עמית טרכטינגוטהפעם, משהו בתוכנו נסדק. אחרי שנים שבהן בחרתם שוב ושוב להתמקד באינטרסים צרים וקבעתם את הסטטוס-קוו שהביא אותנו עד הלום, הגענו לקצה. אנחנו אומרים לכם כאן ועכשיו: אנחנו אמנם משרתים, אבל מאסנו מלשרת את הניתוק שלכם.
הפעם, אנחנו אלו שנבחר. נבחר במי שיודע לייצר לנו ודאות, נבחר במי שיודע לתת מענה, נבחר במי שישמור על הציבור המשרת ועל המשפחות שלו שלא מצליחות להירדם בלילה. יש לכם עוד זמן קצר לשנות את הכיוון. במקום לבקש מאיתנו לבחור בכם פעם נוספת - רגע לפני שזה מאוחר מדי - פשוט תנסו, לשם שינוי, לבחור בנו.
עו"ד עמית טרכטינגוט, ראש תחום מדיניות בפורום נשות המילואימניקים, מילואימניקית ואמא לשישה ילדים.
