"יש תחושת הקלה שהוא יצא מעולמנו, אבל אין לי רגש של נקמה", אמר פרופ' אברהם קציר, בנו של פרופ' אהרן קציר שנרצח בפיגוע בנמל התעופה בלוד - כיום נתב"ג - ב-1972. קציר הבן התייחס למותו של המחבל היפני קוזו אוקמוטו, שהיה חלק מהחולייה שרצחה את אביו ו-23 בני אדם נוספים בפיגוע הקטלני, ופצעה 71 נוספים.
הזירה בנמל התעופה לוד
(צילום: AFP )
הטרוריסט היפני היה חבר בארגון "הצבא האדום היפני" ומת בביירות בגיל 78. ב-30 במאי 1972, הוא הגיע לנמל התעופה בטיסה של "אייר פראנס", ויחד עם שני שותפים פתח באש לעבר נוסעים. הוא נפצע, נלכד ונעצר, אך שוחרר בשנת 1985 על ידי ישראל במסגרת עסקת ג'יבריל. מאז התגורר בלבנון.
אברהם סיפר כי "במהלך השנים לא חשבתי עליו ולא שנאתי אותו. הוא בסך הכול היה פנאט מכת של פנאטים. כת כזו יכולה להיות בכול תרבות. הוא לא ידע את מי הוא רוצח. אחרי הרצח ישבנו שבעה, שגריר יפן הגיע עם אשתו. הם היו לבושים בבגדים יפנים מסורתיים והוא התנצל בשם העם היפני על הרצח. הוא אמר שלעם היפני יש רגשות בושה שבן עמם רצח איש כל כך מפורסם וחשוב. זה היה מרשים". לדבריו, הוא ואימו לא שמרו טינה ליפנים.
הוא תיאר כיצד ביום הפיגוע הגיע עם אימו לאסוף את אביו שחזר בטיסת אל-על ממסע הרצאות באירופה. "היינו מאחורי חלון הזכוכית, מבחוץ, ופתאום התחילו 'זיקוקים' ויריות. החלון התרסק. אני הייתי אז רס"ן בצבא ולקחה לי שנייה להבין שיורים עליי", אמר. "העפתי את אמא שלי על הרצפה, שלא תרים את הראש ותראה מה קורה. אני זוכר שמישהו רץ אלינו אבל אני לא יודע מי זה היה. ניצלנו מהיריות וכשהן הפסיקו רצתי פנימה. לא פחדתי.
"היה שם ריק. לא היה שוטר, לא אף חייל. אני מבין שקוזו אוקמוטו רץ עד המסוע של המזוודות, לכיוון המטוסים. אחר כך תפסו אותו ואז נודע לנו מי זה. לפני שהיריות התחילו אמרתי לאמא שלי שאני חושב שראיתי את אבא ליד המסוע. הייתה דיילת, קראו לה רחל, והיא ראתה את אבא שלי ואמרה לו 'פרופ', אל תעמוד בתור'. היא העבירה אותו את התור והוא חיכה ליד המזוודות. בחוסר מזל הוא נרצח. אני לא יודע אם קוזו רצח אותו או מחבל אחר מהשלושה, אבל זה לא משנה כי אי אפשר להחזיר אותו".
אוקמוטו בהופעה פומבית נדירה במאי 2022
(צילום: AP )
וכך הוא נראה כשהשתחרר בעסקת ג'יבריל
(צילום: AFP )
דם על הרצפה בנמל התעופה, ליד מסוע המזוודות
(צילום: AFP)
(צילום: AFP )
גם אתי רינגל, שהייתה אז רק בת ארבע, שרדה את הפיגוע כשהגיעה לאסוף את אביה. אמה נרצחה במקום. "נסענו לקבל את אבא שלי שחזר מההורים שלו ברומניה", היא משחזרת. "הוא לא היה אמור לחזור באותו יום, אלא רק כשבועיים אחר כך, אבל הוא החליט להקדים את הטיסה. באנו לשם עם בת דוד של אמא שלי, סבתא שלי ואחותה. אני הייתי בת ארבע ואחותי בת שנה".
היא סיפרה כי "אני זוכרת שעמדנו מאחורי קיר זכוכית. הייתה מוזיקה שמחה ופתאום שמענו פיצוצים, רעש, היו רסיסים, עדן ודם. אני זוכרת את הפחד. סבתא שלי נשכבה עליי ונפצעה. הרבה שנים היא הייתה עם רסיסים. הייתי מלאה בדם, כול הרצפה הייתה מלאה בדם. אני זוכרת הכול חוץ מזה שראיתי את אמא שלי. אמרתי לכולם שאמא מתה אבל אמרו לי שהיא נפצעה. אבא אפילו לא הספיק לראות אותה".
מאז ששמעה על מותו של המחבל, היא בסערת רגשות. "הלב שלי דופק עד עכשיו. זה מטלטל. אני זוכרת את היום שראיתי אותו משוחרר בעסקה. נתנו לי כדור הרגעה. היה מלחיץ לדעת שהוא חופשי ואף אחד לא ידע איפה הוא - ועכשיו זכיתי ליום שהודיעו על מותו. זה החזיר אותי לאותו היום. לעולם לא אשכח את הפחד. כל מי שמכיר אותי התקשר לשאול אם שמעתי. למרות שעברתי 54 שנים, זה אחד הפיגועים המזעזעים והאכזריים שהיו. הוא היחיד שנשאר בחיים מהפיגוע אז יש סגירת מעגל. הוא נמצא איפה שהיה אמור להיות מלכתחילה. הוא הרס חיים שלמים ולקח ממני את אמא שלי. איבדתי הכול".
