כולנו מזדעזעים (ובצדק) כאשר תקריות אנטישמיות מתרחשות בחו"ל. השנאה הגואה ברחבי תבל לעם היהודי מאז 7 באוקטובר רק חוצה עוד ועוד גבול. סוף השבוע שעבר האחרון נתן לכולנו סיבה טובה לזעזוע – בית הכנסת "סנטרל", אחת הקהילות הגדולות והחשובות בעולם – הותקף. בזמן תפילה, אדם התפרץ להיכל התפילה, צעק, ירק, הפיל ושבר נרות ופמוטים, קרא למתפללים חזירים כפי שהעיד אחד השוטרים בראיון לסוכנות הידיעות רויטרס, קילל גם את המאבטח השחור, ועוד הספיק לתקוף שני אנשים (אחת מהם בת 63, ששפתותיה נחתכו) – עד שלווה החוצה על ידי האבטחה.
וזה בהחלט מזעזע. זה מזעזע כי יהודים ברחבי העולם מרגישים לא בטוחים בבית שלהם. וזה לא משנה אם, כמו שפורסם לאחר מכן בתחקיר של "פורוורד", מדובר באדם שהביע בעבר תמיכה בישראל ומתנגד לזרם הדתי של המתפללים שם, שהרי מספיקה קללה אנטישמית אחת כדי להבהיר מה באמת עמדותיו על יהודים. וזה לא משנה שבסוף הוא גורש – כי יהודים בתפוצות מרגישים לא בטוחים וזה משהו שאסור לנו לעבור עליו לסדר היום כמדינה שאמורה לדאוג לעם היהודי כולו.
כתובות אנטישמיות באירלנד
(צילום: מתוך X)
אלא שזה לא האירוע היחיד של אלימות כלפי בית כנסת בשבת האחרונה. בעיר אחרת, עיר שנקרא שמה שלום ואמורה לכאורה לייצג פלורליזם יהודי במלוא תפארתו, הותקף בית הכנסת "כל הנשמה" השוכן בשכונת בקעה בירושלים. קהילה תוססת וחיה, שבמהלך סוף השבוע, פרצו נערים להיכל שלה, ניפצו את אחד החלונות, נכנסו דרכו, תלשו דגל גאווה וגרמו נזק לעבודת אומנות.
ועולה השאלה: מה הקשר בין שני המקרים האלה? לכאורה, ישנו הקשר האחד הברור – שנאה אלימה לפעילות יהודית שנגמרת בוונדליזם ופגיעה באחר. אך ישנם עוד כמה קשרים. ראשית, המניע: לצד האנטישמיות הברורה באירוע התקיפה בניו-יורק, על פי התיעוד ממנהטן, התוקף (ככל הנראה נוצרי אוונגליסט, על פי התכנים שפרסם) קרא למשתתפים בבית הכנסת "יהודים מזויפים". במילים אחרות – הרקע לאלימות הוא גם שנאת יהודים רפורמים. זהו כמובן גם הרקע לתקיפה בירושלים. כן, נראה כי השנאה ליהדות ליברלית כה גדולה שהיא מובילה לאלימות אפילו מצד נוצרים.
המתקפה על בית הכנסת כל הנשמה בירושלים (שכנראה לא שמעתם עליה בכלל), והמתקפה על בית הכנסת סנטרל במנהטן (שכנראה גם בקושי שמעתם עליה למרבה הצער), הן חלק מאותה מלחמה. מלחמה על ליברליות
וכאן גם נמצא ההקשר הנוסף: המתקפה על בית הכנסת כל הנשמה בירושלים (שכנראה לא שמעתם עליה בכלל), והמתקפה על בית הכנסת סנטרל במנהטן (שכנראה גם בקושי שמעתם עליה למרבה הצער), הן חלק מאותה מלחמה. מלחמה על ליברליות. מלחמה על חופש המחשבה והאמונה. מלחמה על הזכות להיות יהודים שמאמינים ב"ואהבת לרעך כמוך". כי כשאדם נכנס לבית כנסת ותוקף מתפללים חפים מפשע בשל אמונתם ויהדותם, או כשהוא פורץ לבית כנסת, ושובר והורס ומחריב סמלים ליברליים שנמצאים בו, זה הכל חלק מאותה התמונה. זו גם אותה התמונה של מי שמנסים לאיים על בתי קפה בירושלים וברמת גן כיוון שהם פועלים בשבת.
עופר צ'יזיקנקודת האור היא בכך שהעם היהודי באמת לא מפחד מדרך ארוכה. כבר כ-200 שנה (אולי יותר, אולי פחות, תלוי מאיפה סופרים) שיהודים בוחרים לציין את היותם יהודים מחוץ לדרך השמרנית המוכתבת בידי ממסד סגור. יש מי מהם שעושים זאת בתנועה הרפורמית, יש מי מהם שבוחרים חיים חילוניים לגמרי. מה שחשוב הוא שאנחנו הרוב של העולם היהודי, נר התמיד שלא יפסיק לבעור – וגם אלימות לא תצליח לכבות את האור שלנו.
עופר צ'יזיק הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות" ורב-סטודנט ב"קהילת הלב" של מרכזי דניאל בתל-אביב
