לכאורה מצבנו מעולה. חזרנו לעצמנו. תוך 12 ימים ישראל פגעה קשות באיראן, האויבת המפחידה ביותר, מעצמה אזורית – פעלה על אדמתה, הפציצה מטרות בדיוק בלתי נתפס, חיסלה מדעני גרעין, בכירי משטר, פגעה באתרי גרעין – וזאת בלי ששום מטוס לא הופל ושום טייס לא נהרג או נפל בשבי (לשם השוואה, ב"מבצע מוקד" לחיסול חילות האוויר במהלומת הפתיחה של מלחמת ששת הימים, הצלחה צבאית בלתי נתפסת בכל קנה מידה, הופלו 19 מטוסים – עשירית ממטוסי חיל האוויר באותה עת).
הינה, אנחנו שוב דוד מול גוליית, חזרנו לימי מלחמת ששת הימים, מבצע אנטבה. ישראל חוזרת לימי שרוליק הקטן עם כובע הטמבל ורוח הלחימה הצודקת – והמשמעות היא אולי גם שהעולם חוזר לעצמו? שאירופה, למשל, מבינה שהפגיעה בתוכנית הגרעין האיראנית אומרת שאירופה בטוחה יותר? שארצות הברית מתייצבת מאחורי ההחלטה הנועזת והלא מובנת מאליה של הנשיא טראמפ לשלוח את המפציצים למהלומה כירורגית אחת להשלמת המבצע? ואולי מדינות הדרום הגלובלי – אפריקה, אמריקה הלטינית, אסיה - מתייצבות לצידנו, או לפחות לא נגדנו?
אם רק הדברים היו פשוטים כל כך.
הטי-רקס של העולם זה לא הכול
אכן - ישראל שיקמה יכולת הרתעה, חד-משמעית, עוד לפני שארצות הברית נכנסה לאירוע. וזה, בשכונה הבעייתית שבה אנו חיים, אומר כבוד. הטי-רקס הכי גדול, אלים וחזק שוב הודיע לעולם כולו שאנחנו בני חסותו, ומי שיתעסק איתנו - מתעסק איתו. זו כבר הודעה שאליה שמים לב. ובהחלט יש מדינאים באיחוד האירופי שמבינים שפגיעה קשה בתוכנית הגרעין האיראנית טובה לעולם כולו – פרט לאיראן ובנות בריתה. ורבים זוכרים שאיראן חברה בכירה בציר הרשע החדש: סין, רוסיה וצפון קוריאה, איראן וכמה מדינות חשובות פחות – קובה, בלרוס, ונצואלה ועוד – שמנסות לפגוע במערב, למוטט את האיחוד האירופי ואת ברית נאט"ו. הם יודעים שטילים איראניים נופלים על קייב באדיבות פוטין. ומה שפוגע בציר הזה בהגדרה טוב לעולם הדמוקרטי.
כל אלה בצד החיובי של המשוואה. אבל ישנו גם הצד הנוסף.
אומנם האיחוד האירופי כמוסד לא פועל – ואם אתם פסימיים, תאמרו טרם פועל – נגד ישראל. הסכמי הסחר והמדע, הקריטיים לכלכלת ישראל ולמחקר המדעי בישראל, לא מבוטלים – למרות דחיפה גלויה לכיוון הזה של ספרד, אירלנד, סלובניה ועוד. אבל, זה בעיקר כי האיחוד האירופי המסורבל דורש החלטות פה אחד בתחומים קריטיים – וישראל יכולה לסמוך, כעת לפחות, על הונגריה, גרמניה ומדינות נוספות שיחסמו החלטות כאלה, חלקן בגלל הזדהות עם ישראל וממשלתה וחלקן בגלל העבר הממשיך להטיל את צילו, ואחרות בגלל מחלוקות עם בריסל.
עם זאת, ההסכמים הם גם עם מדינות, לא רק עם האיחוד. וכאן התמונה קודרת יותר.
כך איבדנו אפילו את הימין הקיצוני
האהדה לישראל בצניחה חופשית. בהתרסקות. ולא, לא רק בקרב השמאל. גם בקרב מפלגות הימין בעולם, ששרים בממשלה מספרים לעצמם ולנו שהם המשענת. מפלגות הימין הקיצוני, שרובן נולדו ממפלגות נאו-נאציות ופשיסטיות אנטישמיות, וכיום ממניעים תועלתניים מנסות להצטייר כאחרות – גם הן. קחו למשל את נשיא פולין החדש קרול נברצקי, איש מפלגת החוק והצדק הימנית קיצונית. הוא הודיע שיפסיק את המסורת שנשיא פולין מדליק חנוכייה בחג החנוכה, והתחייב "להגן על שמם הטוב של פולין ושל הפולנים מפני המתקפות המגעילות של אנשים כמו יאן גרבובסקי, יאן גרוס וברברה אנגלקינג". מדובר בשלושה חוקרי שואה שהתמקדו במחקריהם במעורבות של הפולנים בשואה.
מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה לא תומכת בישראל. גם לא אחרות.
השנאה לישראל והאנטישמיות רק מתגברות בכל רחבי מה שנקרא פעם העולם השלישי, וכיום המדינות המתפתחות. מטורקיה ועד ברזיל
כבר לא נדבר על העולם האיסלאמי – שגם אם תהיינה, ותהיינה, מדינות נוספות שיצטרפו להסכמי אברהם, וגם אם יש התקרבות - משמחת מאוד – בין ישראל וסוריה, ולו מתוך התפיסה שאויב אויבי הוא ידידי, עדיין השנאה לישראל והאנטישמיות רק מתגברות בכל רחבי מה שנקרא פעם העולם השלישי, וכיום המדינות המתפתחות. מטורקיה ועד ברזיל.
רוסיה, סין? היחסים ידועים.
מילא, ישנה ארצות הברית. המדינה החשובה והמשפיעה בעולם. לפחות הם לצידנו? אוהבי ישראל, אוונגליסטים דתיים, יהודים, אמריקנים אחרים, רגילים? הרי השמאל הפרוגרסיבי, הקיצוני, הובס בבחירות, והרפובליקנים תומכים בנו? ראו את מייק האקבי, השגריר לישראל? הוא בוודאי מייצג את ארצות הברית?
ישראל תמיד-תמיד הקפידה לשמור על התמיכה הדו-מפלגתית. זה נגמר. איבדנו את השמאל הדמוקרטי, אולי את מרבית המפלגה הדמוקרטית. והם הרי ייבחרו שוב מתי שהוא.
2 צפייה בגלריה
זוהראן ממדאני, שניצח בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית לראשות העיר ניו-יורק
(צילום: REUTERS/David 'Dee' Delgado)
אז כן, האקבי מייצג חלק מארצות הברית. ממדאני, שנבחר זה עתה למועמד הדמוקרטים לראשות עיריית ניו-יורק, מייצג גם הוא. והוא עוין לישראל, תומך ב-BDS, מצהיר שיעצור את נתניהו אם יגיע לניו-יורק כשיהיה ראש העיר של העיר היהודית הגדולה בעולם. הוא לא נבחר רק בגלל דעותיו על ישראל, כמובן, אולי אפילו למרות הדעות – אבל הוא מייצג פלח משמעותי. את השמאל של טלאיב, עומר, אוקסיו קורטז, סנדרס.
לפחות הרפובליקנים כולם איתנו? לא. ממש לא. המפלגה מפוצלת בין תומכי MAGA המסורתיים – המתנגדים לכל מעורבות אמריקנית בעולם, וחלקם משוכנעים, ממש כמו אבותיהם הרוחניים בשנות ה-30, שהיהודים מסובבים בכחש את הנשיא
לפחות הרפובליקנים כולם איתנו? לא. ממש לא. המפלגה מפוצלת בין תומכי MAGA המסורתיים – המתנגדים לכל מעורבות אמריקנית בעולם, וחלקם משוכנעים, ממש כמו אבותיהם הרוחניים בשנות ה-30, שהיהודים מסובבים בכחש את הנשיא – אז רוזוולט, היום טראמפ, כדי שאמריקנים ימותו למען יהודים. אלה המילים של סטיב באנון, של טאקר קרלסון, של קנדס אוונס - אנטישמית לחלוטין – של מרג'ורי טיילור גרין חברת בית הנבחרים הרפובליקנית המאמינה שמשפחת רוטשילד מימנה לייזרים בחלל כדי להצית שריפות בארצות הברית, והם דמויות רבות השפעה, לבין הצד השני שדוברים מרכזיים בו הם אנשים כמו מארק לוין ובן שפירו – שהם יהודים, כמובן ומכך גם חשודים שהם מוטים עקב המוצא.
טראמפ איתנו? טראמפ עם טראמפ. והוא הפכפך. ומה אחריו? ואנס, אם ייבחר ב-2028, הרבה פחות פרו- ישראלי. ולגבי הדמוקרטים – שאלה גדולה. גדולה מאוד.
המותג בשפל
בסקר שנערך לא מזמן נמצא שישראל במקום האחרון באהדה מתוך מאה מדינות. סקר אחר הראה שישראל במקום ה-49 מתוך 50 מבחינת עוצמת המותג שהוא המדינה. היחידים שהקדמנו אותם, אגב, הם הפלסטינים. וכעת פרסם מכון "פיו" סקר על היחס לישראל שבו נסקרו עשרות אלפי בני אדם ב-24 מדינות. הנתונים מזעזעים. ל-62% מהנשאלים יש דעה שלילית על ישראל. רק ל-29% דעה חיובית. במדינה אחת בלבד – ניגריה – יש רוב פרו-ישראל. מדינה נוספת, קניה, 50% תומכים בישראל. בכל שאר המדינות מיעוט תומך בישראל.
טורקיה עם 93% נגד ישראל לא מפתיעה. אבל יפן, 79%? הולנד – שבה המפלגה הגדולה ביותר היא מפלגתו של חירט וילדרס הפרו-ישראלי, הפילושמי, הולנד המתמודדת עם איסלאם קיצוני - עם 78%? יוון שכנתנו שאנו כה אוהבים לבקר בה – 72% נגד ישראל? (לא מאוד מפתיע - השמאל תמיד היה חזק מאוד ביוון).
ובארצות הברית רק ל-45% יש דעה חיובית על ישראל. והקריסה היא לכל רוחב החזית – ומפחיד יותר, היא בעיקר בדור הצעיר
ובארצות הברית רק ל-45% יש דעה חיובית על ישראל. והקריסה היא לכל רוחב החזית – ומפחיד יותר, היא בעיקר בדור הצעיר. שיעור האמריקנים המביעים דעה שלילית מאוד על ישראל הוכפל תוך שלוש שנים בלבד – מ-10% ב-2022 ל-19% כיום. הייתה, אגב, גם שאלה לגבי האמון בראש הממשלה נתניהו. לא אפרט את הנתונים כי הם פשוט מביכים.
לא, לא הכול זה אנטישמיות או הסברה
יש שלל הסברים, או תירוצים – אפשר לפטור את הכול כאנטישמיות, כאי-הבנה לאתגרים הישראליים, שהתמונות מעזה לא משקפות, ששרים ישראלים שקוראים לפשעי מלחמה לא באמת חשובים. מה שתרצו. זה אולי נכון – אבל לא רלוונטי. וגם פוליטיקאים הממשיכים לתמוך בישראל – למשל סטרמר, המותח עלינו ביקורת, בהחלט אבל משמר תמיכה – יש להם בוחרים. יש להם עיתונות, ורשתות חברתיות, ולחץ מלמטה.
אנחנו מעצמה אזורית בתחומים רבים – אבל אנחנו גם מדינה עם שולי ביטחון צרים. והדבר היחיד המפריד בין ישראל לבין סנקציות בינלאומיות הוא וטו אמריקני במועצת הביטחון.
בחודש שעבר הייתה הצעה במועצת הביטחון לסיום מיידי של מלחמת עזה, וזאת בלי להזכיר אפילו את החזרת החטופים. 14 הצביעו בעד. ארצות הברית הטילה וטו. מה יקרה תחת נשיא אחר? מה יקרה כשההשפעה הקטארית האדירה תמשיך לכרסם בזירות ההשפעה האמריקניות?
בחודש שעבר הייתה הצעה במועצת הביטחון לסיום מיידי של מלחמת עזה, וזאת בלי להזכיר אפילו את החזרת החטופים. 14 הצביעו בעד. ארצות הברית הטילה וטו. מה יקרה תחת נשיא אחר? מה יקרה כשההשפעה הקטארית האדירה תמשיך לכרסם בזירות ההשפעה האמריקניות? כשהצעירים האמריקנים ימשיכו ויקצינו? מה יקרה כשארצות הברית תצטרך עוד בנות ברית, באו"ם או בכל זירה אחרת, כי יש לה אינטרסים גלובליים – מזירת סין-טייוואן ועד אמריקה הלטינית?
יש לנו אמונה עיוורת ונוגעת ללב שאם רק נסביר כמו שצריך העולם יתפוס את ראשו, יאמר איך לא הבנו עד כה, תודה על ההסבר, אנחנו ציונים מהיום ואילך. זה לא יקרה
לא. זה לא רק כישלון ההסברה. יש לנו אמונה עיוורת ונוגעת ללב שאם רק נסביר כמו שצריך העולם יתפוס את ראשו, יאמר איך לא הבנו עד כה, תודה על ההסבר, אנחנו ציונים מהיום ואילך. זה לא יקרה.
זה לא אומר שאין מה לעשות – יש. החל בסיום של מלחמת עזה. אבל מדובר במאמץ סיזיפי, ארוך שנים, תוך הקשבה – גם אם לא קבלה - לקולות מבחוץ. לא בדיוק הדברים שישראל מצטיינת בהם. אבל זה הכרח – למען עתידנו.
