בשבוע הראשון של דצמבר, העצרת הכללית של האו"ם הצביעה בעד הארכת המנדט של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים במזרח הקרוב (UNRWA). ההחלטה, שאושרה ברוב של 151 מדינות, מאריכה את מנדט הסוכנות, ללא שינוי, בחמישה אזורי פעולה: סוריה, לבנון, ירדן, איו"ש ורצועת עזה. בשלב זה, עד ההצבעה להארכה נוספת שתתקיים עוד 3 שנים, מנדט אונר"א הוארך עד לשנת 2029.
עוד לפני 7 באוקטובר, לאונר"א היו מספר רב של כשלים מבניים ותפקודיים. המרכזיים שבהם: הסוכנות נועדה לטפל בפליטים פלסטינים בלבד, בעוד שפליטים מכל שאר הסכסוכים מוגדרים ומטופלים באמצעות גוף או"ם אחר (UNHCR) שמגדיר פליטות מתקצב את פעילותו באופן שונה. בניגוד ל-UNHCR, סוכנות אונר"א אינה פועלת ליישב מחדש את הפליטים הפלסטינים אלא להנציח את מעמדם באמצעות שמירת סטטוס הפליטות גם עבור מי שהתאזרח במדינות אחרות ומי שהואשם בפעילות טרור – נסיבות שמובילות לאובדן סטטוס פליטות לפליטים שאינם פלסטינים. בנוסף, אונר"א משמרת את מעמד הפליטות גם לפלסטינים החיים ברצועת עזה או איו"ש, וגם לצאצאים שלהם לדורותיהם.
הארכת מנדט אונר"א בעת הנוכחית שתי משמעויות: ראשית, הקהילה הבינלאומית אותתה כי היא מעוניינת לשמר את מעמדה של הסוכנות כשחקן פעיל ודומיננטי. זאת, על אף שהחוק הישראלי (מאוקטובר 2024) אוסר מגע בין נציגים ישראליים לצוותי אונר"א. בפועל החוק מקשה מאוד על פעילות אפקטיבית של הארגון בעיקר בשטחי הרצועה – שם זוכים גופי או"ם אחרים וכן גופי חברה אזרחית לשיתוף הפעולה הנדרש מישראל לטובת העברת סיוע הומניטרי.
ניתן לרפא חלק מחוליי הסוכנות אם הקהילה הבינלאומית תמנף את המימון שלה כדי להגביל את כוחה, לפקח טוב יותר על יעדי התרומות ולדרוש אחריות מהרשויות המקומיות על רווחת כלל הפלסטינים שבתחום שיפוטן
המשמעות השנייה של הארכת המנדט – הוחמצה הזדמנות פז לשנות את "ספר החוקים" של אונר"א. גם אם מבחינת הקהילה הבינלאומית לא בשלה העת להפסיק את פעילות הארגון כליל – בשל התפיסה שסוגיית הפליטות תיפתר רק במו"מ בין הצדדים – ניתן היה לנצל את הדיון כדי להביא לשינוי תחומי האחריות של אונר"א, הגברת מנגנוני הפיקוח והגדלת השקיפות של הסוכנות. ההחמצה צובטת במיוחד לאור המידע החדש שנחשף אודות מעורבות עובדי הסוכנות והשימוש במתקניה בפעילות טרור לאחר ה-7 באוקטובר.
כעת, כשברור שאונר"א תהיה כאן בשלוש השנים הבאות, יש לפעול כדי להבטיח שהארכת המנדט לא תנוצל כדי לטפח טרור נגד ישראלים או להנציח את סבלם של הפלסטינים באמצעות שימור מעמד הפליטות. המפתח לריסון הכוח של אונר"א טמון במדינות שממשיכות לתרום לה. לפיכך, מדינת ישראל נדרשת למאמץ דיפלומטי אינטנסיבי מול אותן מדינות, המבוסס על ארבעה מסרים ביחס לפעילות אונר"א ברצועת עזה:
1. השוואת מימון אונר"א עם ארגונים אחרים בשטח הרצועה: על המדינות התורמות לאמץ עיקרון שבו על כל דולר שנתרם לאונר"א, ייתרם סכום דומה (או גבוה יותר) לארגונים אחרים הפועלים להקלת סבלם של הפלסטינים. פעולה זו תמנע את הכוח הבלתי-מידתי שהיה לאונר"א ערב ה-7 באוקטובר.
2. מימון ממוקד אשר כפוף למדדי הצלחה (KPIs): על התורמים להקצות כספים לפרויקטים מוגדרים ובעלי מדדי ביצוע כמותיים. שיטה זו, המחייבת הערכת הצלחה לפני חידוש המימון, מגבירה את היכולת לפקח על השקעת הכסף בפועל.
3. הימנעות ממימון בריאות וחינוך דרך אונר"א: תחומי החינוך והבריאות מהווים כ-75% מתקציב אונר"א, אך שירותים אלה צריכים להינתן לכלל הפלסטינים – ללא הבחנה – על ידי הרשויות המקומיות. השליטה הכמעט מוחלטת של אונר"א בשירותים אלו ברצועת עזה ערב ה-7 באוקטובר יצרה מציאות אבסורדית שבה הקהילה הבינלאומית מימנה את רווחת הפלסטינים באמצעות אונר"א, ובכך שחררה משאבים עבור הרשות המקומית של חמאס להתחמש ולחפור תשתיות טרור.
4. הסטה הדרגתית של שירותים: על המדינות התורמות לשמר את אונר"א כארגון שלדי אשר עוסק רק בעניינים בירוקרטיים ביחס לרישום הפליטים וזהותם החוקית, תוך העברה הדרגתית של השירותים שאונר"א מספקת לידי הרשות הפלסטינית והממשלות המארחות. פעולה זו פורטה כחלופה אפשרית להמשך פעילות הסוכנות בדו"ח הערכה אסטרטגית שהוזמן על ידי האו"ם והוצג למזכ"ל כבר ביוני 2025.
מיכל חטואלחן גלילילמרות הציניות שבה היא משתמשת בפליטים להנצחת בעיית ליבה בסכסוך בישראלי-פלסטיני, ולמרות העדויות למעורבות עובדיה ומתקניה בפעילות טרור – אונר"א תמשיך לפעול בעתיד הנראה לעין. אך ניתן לרפא חלק מחוליי הסוכנות אם הקהילה הבינלאומית תמנף את המימון שלה כדי להגביל את כוחה, לפקח טוב יותר על יעדי התרומות ולדרוש אחריות מהרשויות המקומיות על רווחת כלל הפלסטינים שבתחום שיפוטן. ישראל צריכה לדרוש זאת בקמפיין מדיני עיקש.
ד"ר מיכל חטואל-רדושיצקי הינה יועצת בכירה וראש התוכנית הבינלאומית ב-MIND Israel, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וממייסדות פורום דבורה: נשים במדיניות חוץ ובביטחון לאומי.
