שבוע הזיכרון מתחיל ב"טקס שיכחון": משפחות "מועצת אוקטובר" קיימו הערב (שבת) בכיכר הבימה בתל אביב טקס זיכרון אלטרנטיבי, שאותו הם כינו "טקס שיכחון", תחת הכותרת "אלף ימים של דם ודמעות". אלפים הגיעו למקום להשתתף בטקס. ynet העביר את הטקס בשידור ישיר.
בטקס, שמנחה השחקן צחי הלוי, עלו נציגי קהילות שונות לבמה ונשאו דברים לפני שהדליקו משואה לזכר יקיריהם. בנוסף, המשפחות קראו תפילת יזכור אלטרנטיבית בשם "וישכח", שלפי הודעת "מועצת אוקטובר" מביעה את תסכולן מתפקוד הממשלה נוכח אסון 7 באוקטובר.
את זר החטופים הניחה עופרי ביבס, אחותו של שורד השבי ירדן וקרובת משפחתם של שירי, כפיר ואריאל ז"ל שנרצחו בשבי חמאס; זר יישובי העוטף הונח על ידי בנימין קוץ, אביו של אביב ז"ל וקרוב משפחתם של ליבנת, רותם, יונתן ויפתח ז"ל שנרצחו ב-7 באוקטובר בביתם בכפר עזה; זר חללי צה"ל וכוחות הביטחון הונח על ידי יובל זאושניצר - אלמנתו של רועי צ'אפל, מ"פ גזרת סופה, ניר יצחק וחולית שנפל בקרב ביום פתיחת המלחמה.
רויטל מרקוביצ'י, אלמנתו של השוטר אהרון ארתור מרקוביצ'י שנפל בקרב כשהגן על מסיבת הנובה, ייצגה את משפחות חללי המשטרה. אסף שדה, אביו של סיון ז"ל שנהרג מפגיעת רקטה בכפר מסריק, הניח את זר יישובי הצפון וקו העימות.
הטקס הערב הוא רק אחד מבין עשרות פעולות שצפויות המשפחות לעשות בשבוע הקרוב. מחר בבוקר הן יערכו טקסי זיכרון מחוץ לבתי שרי הממשלה וח"כים בולטים בקואליציה.
עפרי ביבס הדגישה בפתח דבריה: "אני לעולם לא אשכח. לא צריכה תזכורת, לא יום אחד בשנה שיגיד לי לעצור ולזכור. אני לעולם לא אשכח את המבט של שירי, את הפחד, את העיניים שמבקשות עזרה ואף אחד לא הגיע. לא אשכח את העיניים של אריאל וכפיר, עיניים שפגשו רוע טהור, חשוף, חסר רחמים. לא אשכח את התמונות של ירדן, נחטף, מוקף בהמון זועם.
"לעולם לא אשכח את הימים הארוכים בהם יכלו להציל אותם. את המבט של ירדן שצולם ברגע שבו עולמו נחרב. ואת הידיעה הכואבת, החונקת, שוויתרו. שוויתרו עליו, שוויתרו עליהם, באותו היום שבו יכלו לבחור אחרת", הוסיפה. "לא אשכח את הסבל שהם עברו. לא אשכח עוד 43 אהובים שנחטפו בחיים והוחזרו בארונות. הם היו צריכים לעמוד פה איתי. לא אשכח את הלוחמים שנפלו, את אלפי המשפחות שחייהם התרסקו לרסיסים".
היא הוסיפה כי "484 ימים שאנחנו ברחנו מבשורה והם - ברחו מאחריות, מחקו את האשמה. הקטינו, הכחישו, העלימו את האמת. וכשהם יישבו בטקס משואות, יהללו הצלחות, ימחקו כישלונות, ידברו על תקומה - אני אזכור את מי שלא יוכל לקום. ראש הממשלה, שואה שנייה קרתה למשפחה שלי, קרתה לנו. לא תברחו מאחריות. לא אשכח את כל האחראים לטבח ולמחדלים הרבים. הם עוד יתנו את הדין".
איל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל, אמר בפתח דבריו בטקס כי "הבת שלי הייתה בת 19. ילדה. עם חלומות, עם חיים שלמים לפניה. והיא עשתה את העבודה שלה עד השנייה האחרונה. היא נשארה שם. בזמן שאתם, לא. רוני נשרפה בחיים בחמ"ל של נחל עוז, כי מישהו למעלה החליט שהיא רעש רקע".
לדבריו, "אנחנו לא נשתוק. לא עד שתהיה תשובה, ולא עד שתהיה אחריות. אני איבדתי את רוני שלי באותו בוקר, אבל אתם איבדתם את הזכות לבקש מאיתנו לשכוח. רוני לא מתה כי לא ידעו, רוני מתה כי לא הקשיבו. ואם לא תיקחו אחריות, אתם לא רק אחראים למה שקרה, אתם אחראים גם למה שיקרה מחר".
רויטל מרקוביצ'י, אלמנתו של השוטר אהרון ארתור מרקוביצ'י שנפל בקרב, הוסיפה כי "אני כאן כדי שהמדינה הזו לא תשכח את 58 הגיבורים בכחול שנפלו באותו בוקר, אלו שהצילו את המדינה בשעה שהיא הופקרה. ארתורי שלי היה אהבת חיי 25 שנה, הוא לא היה איש שטח, הוא היה רכז ועדות רכש. איש של משרד. אבל כשהגיעה המשימה לאבטח את המסיבה ברעים, הוא לא היסס. כמה ימים לפני כן התחננתי אליו שלא ילך.
"הוא הביט בי ואמר: 'רוי, אני אבא לבנות מתבגרות. אני חייב להיות שם, לוודא שלא קורה כלום לאף ילדה'. זה היה ארתור - מגן ואבא בכל רמ"ח איבריו", סיפרה. "בבוקר הנורא כשהחלה מתקפת הטילים הוא התקשר אליי, וידא שאנחנו מוגנים בממ"ד ולא משנה כמה התחננו שיחזור, הוא אמר: 'מפנה מפה את הילדים ואז חוזר הביתה', סיים באוהב אתכם וניתק. לפי עדויות, תמונות וסרטונים, אנחנו יודעים שהיו לו הזדמנויות לחזור אלינו אבל הוא בחר להישאר. מסרטון שהגיע אלינו רואים שנפצע מירי בברך, אבל המשיך להילחם עד הכדור האחרון, עד שנורו עליו טילי RPG".
אסף שדה, אביו של סיון ז"ל שנהרג מפגיעת רקטה בכפר מסריק, אמר כי "סיון נחשב לנפגע פעולות איבה, לא חלל ולא חלל צה"ל, אין מושג כזה במדינה חלל שהוא אזרח. אזרחים נרצחים. אבל סיון לא נרצח. הוא חלל של המלחמה. מ-7 באוקטובר, ישנם הרבה אזרחים שנהרגו ונטבחו במלחמה - תינוקות, ילדים, נערים, אנשים שקמו בבוקר ליום רגיל ולא חזרו. הם שילמו את המחיר היקר ביותר למרות שלא היו חיילים בצבא.
"איך אפשר לקרוא להם פעולות איבה? הם נלחמו על לחיות פה, הם נלחמו על האדמה, הם נלחמו על להמשיך לגדל את המזון שלנו", הוסיף. "הם נהרגו במלחמה. חייבים לתת להם ולמשפחתם את הכבוד הראוי בדיבור ובמעשים. רק ביום חמישי האחרון קיבלנו תזכורת עד כמה ההנהגה שלנו מנותקת. שלחו לנו הודעה לטלפון שהשנה, ביום הזיכרון, בשל המצב, לא יגיעו אלינו לצפון נציגים של הביטוח הלאומי להניח נר ודגל על הקברים של הילדים שלנו. אנחנו חיים במלחמה כבר שנתיים, מגדלים את הילדים שלנו במצב הזה והמדינה אפילו לא מסוגלת להגיע אלינו לבית הקברות להניח נר ודגל".
שי פישר, פרמדיקית קרבית במילואים מכפר יובל, הניחה את זר קו העימות ויישובי הצפון. "אני מייצגת הערב חבל ארץ שלם. עורף איתן, שנאלץ להיות חזק - אך הפך לשקוף", אמרה. "בינואר 2024, לאחר מספר סבבי לחימה בעזה, המלחמה פגשה אותי בתוך הבית - ממש בשולחן המטבח. שני טילי קורנט ששיגר חיזבאללה פגעו ישירות בבית סבי וסבתי. בשבריר שנייה איבדתי שני דורות. סבתא שלי, מירה, שהייתה דמות אם נוספת, לב המשפחה - הדבק. ודוד שלי, ברק, חבר כיתת הכוננות, חקלאי, אדם שהקדיש את חייו לביטחון של כולנו, וסירב לעזוב את הבית - נרצח תוך הגנה עליו".
