אתמול, כשהוא פושט את וסט הלוחם ומעביר את הפיקוד על חטיבת גולני, אלוף-משנה עדי גנון הרגיש את כובד ההיסטוריה על כתפיו. שנתיים וחודשיים פיקד על החטיבה החומה, חודשים ארוכים ותובעניים של מלחמה רצופה, שכללו שני תמרונים בדרום לבנון ותמרון עצים ברצועת עזה. עבור גנון, שהתגייס לחטיבה כטירון בשנת 2001, סגירת המעגל הזו היא כמעט בלתי נתפסת. "אני מסיים בהתרגשות עצומה", הוא משתף בריאיון פרידה מיוחד ל-ynet.
אל"מ גנון וכוחות גולני בלבנון
(צילום: דובר צה"ל)
"גדלתי פה. הגעתי לבא"ח גולני, קיבלתי את התג, המשכתי לכומתה החומה. כטירונים, גדלנו על סיפורי הקרב המיתולוגיים של הבופור כמורשת קרב. ופתאום, בסוף השירות שלי כמח"ט, אני מסיים תפקיד אחרי שהחטיבה תחתיי כבשה את הבופור", הוא מספר. "זו סגירת מעגל אדירה ומרגשת. הסיפור פה הוא קבוצה של אנשים, לוחמים ומפקדים שיוצאים יום-יום לקרב במשך שנתיים. זה דור של אריות וזו גאווה אמיתית לראות אותם. חטיבת גולני היא חטיבת העם, והאנשים האלו הם הפנים היפות שלנו".
את הלחימה בגזרה הצפונית מכיר גנון היטב, אך השהות על הרכס השולט בלבנון העניקה לו פרספקטיבה אחרת, כמעט מצמררת. "הדבר הכי ברור כשאתה עומד על רכס הבופור זה לראות בעיניים את מטולה ואת יישובי הצפון, ומהצד השני להיכנס לבתים בכפרים הלבנוניים ולמצוא שם כמויות אדירות של אמצעי לחימה. טילי נ"ט, נשק, תחמושת. הכול מחכה בתוך הבתים".
הלחימה נעצרת בגלל ההוראה על "הפסקת האש"?
"מבחינתנו, ברמת השטח, אין את המושג הזה 'הפסקת אש'. אנחנו מתמרנים, נלחמים, מפעילים את כל האמצעים, המטרות והארטילריה. אין לנו שום מגבלה באזורי הלחימה. ברמות שמעליי שיעסקו בהסכמים, אני לא עוסק בזה. מבחינתנו אנחנו במלחמה ואני מפעיל הכל, ללא מגבלות".
אתה חושב שצה"ל צריך להישאר בבופור כנכס קבוע?
"הבופור הוא תא שטח סופר משמעותי. זו לא רק 'המצודה' ההיסטורית, אלא השלוחה שלו והשליטה שלה. מהבופור אתה רואה את מטולה והיישובים, ומצד שני את כל כפרי דרום לבנון ועד מצפון לליטני. החשיבות שלו בהגנה על המדינה היא עצומה. יחד עם זאת, בתפיסה שלי, אני לא חושב שהבופור עצמו הוא נכס שצריך להחזיק בו פיזית ובאופן קבוע. יש המון מרחבים נוספים באזור שמשפיעים ומייצרים את השליטה הנדרשת באויב".
"רוח הנופלים נוכחת - מההכשרות ועד לתמרון"
חטיבת גולני שילמה את המחיר הכבד ביותר במלחמה הזו - 132 מלוחמיה ומפקדיה נפלו מאז 7 באוקטובר. כשאל"מ גנון נשאל על הרגע הקשה ביותר בפיקודו, הוא חוזר לנובמבר 2024, אל הקרב העקוב מדם בדרום לבנון שבו נפלו שישה מלוחמי גדוד 51. "זה היה הרגע המאתגר והקשה ביותר שלי", משחזר גנון. "היינו בכניסה להתקפה במבצע 'חיצי הצפון'. גדוד 51 נתקל במחבלים ברכס השיעי, היו שם קרבות פנים מול פנים קשים ביותר בשלבים הראשונים של המבצע. שישה לוחמים נהרגו בהיתקלות הזו".
כמח"ט, גנון מבין שברגעים האלה נמדד חוסנה של החטיבה כולה: "בנקודה הזו, כשאתה יודע שיש פה חשיבות של רציפות והמשכיות, עליתי מול המג"ד ונסעתי אליו לשטח. נפגשנו בלבנון, ליד חומה של בית שחטף פגז, כשהגדוד עצמו עדיין נלחם במרחק של 150 מטר מאיתנו. האמרים פינו לידנו את הנפגעים ואת הגופות של ההרוגים. הבטתי למג"ד בעיניים, ידעתי שהמחיר קשה מנשוא, ושאלתי אותו: 'איך אתה?'". תשובתו של המג"ד נחרטה בליבו של אל"מ גנון: "הוא הסתכל עליי וענה: 'תשמע, אירוע קשוח ביותר, אבל אנחנו לא עוצרים. ממשיכים עד הניצחון'. המילים האלו ליוו אותנו לאורך כל הלחימה. כשזה קורה לך בזמן אמת ואתה מבין שזה ה-DNA של האנשים, שהחטיבה הזו לא עוצרת, זה הרגע הכי מעצב, מאתגר וקשה שיש".
שנתיים וחצי של לחימה רצופה שינו את פניה של חטיבת גולני מקצה לקצה. לדברי גנון, השינוי המרכזי הוא הניסיון המבצעי חסר התקדים של דרג הפיקוד הצעיר. "היום, מפקד מחלקה (מ"מ) בבא"ח מגיע לתפקיד כשהוא כבר היה לוחם או מ"כ בתמרון בעזה או בלבנון. זה מייצר לנו הכשרה שלא מבוססת על סיפורי עבר או תיאוריות, אלא על ניסיון מבצעי חי ונושם של מפקדים שנלחמו לאורך שנתיים".
מעל הכול, מרחפת רוח נופלי 7 באוקטובר. "החטיבה איבדה 74 לוחמים רק בקרבות הבלימה ביום הראשון", מזכיר המח"ט. "זה אירוע שנמצא שם כל הזמן, נוכח ומלווה אותנו בכל רגע. אנחנו מדברים עליו לצד המחיר הכבד. היו שם המון קרבות גבורה של לוחמים אדירים שנלחמו הלכה למעשה עד הכדור האחרון כדי להגן בגופם ולבלום את האויב. זה נוכח בהכשרות, וזה מלווה אותנו לתוך התמרון".
הזיכרון הזה, מסביר גנון, משפיע על המוטיבציה. כשנשאל אם אירועי 7/10 והמחיר הכבד "שינו את ה'למה?'", הוא משיב: "הלוחמים זוכרים היטב את מה שקרה ב-7 באוקטובר, וזוכרים את קרב ההגנה שעשינו. כשאתה יודע בדיוק מה יכול לקרות אם לא תהיה שם, אתה מבין מצוין על מה אתה נלחם בקו הכפרים הראשון, השני, השלישי, ולאן שרק נצטרך להגיע".
הסיפורים הקטנים שהם חטיבת גולני
שאלנו את אל"מ גנון מה הכי ריגש אותו בתקופה בה פיקד על החטיבה. אפשר היה לצפות שידבר על האירועים המהדהדים כמו חזרתו של עידן אלכסנדר, השבת גופתו של אורון שאול ז"ל ועוד, אך המח"ט היוצא בוחר לקחת אותנו דווקא לרגעים האנושיים הקטנים שמתרחשים בשולי הלחימה: "היו אלפי אירועים מרגשים, אבל הרגעים שהכי מילאו אותי היו לפגוש את הלוחם בעמדת העישון בשטח", מחייך גנון.
6 צפייה בגלריה
"כבשנו את רכס הבופור והתקדמנו בכל הכפרים תחת איום הרחפנים, הוא לא עצר אותנו"
(צילום: דובר צה"ל)
"לוחם למוד קרבות, שאיבד חברים, עומד שם עם סיגריה, מסתכל עליי ושואל: 'המח"ט, לאן מתקדמים? לאן הולכים עכשיו?'. כשאתה שומע את זה מלוחם שחווה כל כך הרבה, אתה מבין את העוצמה של האנשים וזה מסביר לך מה זה להיות מפקד בחטיבת גולני". הוא נזכר ברגע נוסף: "פגשתי לוחם בסיירת שאמר לי 'מח"ט, אני מתחתן עוד שבוע'. אחרי כמה שבועות פגשתי אותו שוב בתוך לבנון. שאלתי אותו 'נו, איך היה?', והוא עונה לי: 'התחתנתי, ועכשיו חזרתי לפה, אני עם החברים שלי'. אלו הסיפורים הקטנים שהם חטיבת גולני".
כחטיבת חי"ר ממתמרנת, גולני נאלצה להתמודד במלחמה בדרום לבנון עם אחד האיומים המסוכנים בשדה הקרב - איום רחפני הנפץ בעלי הסיב האופטי. "זה איום סופר משמעותי ומאתגר", מודה אל"מ גנון. "ראינו את הסרטונים ואת התיעודים מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה, והבנו שזה איום מבצעי ממשי. צה"ל עושה מאמץ אדיר בתחום הזה וכל אמצעי שקיים מתווסף לשטח. זה כולל יכולות התמגנות פיזיות על הכלים שעובדות בצורה טובה, וזה כולל שימוש בתחמושת מיוחדת שיודעת לנטרל אותם".
אל"מ גנון מדבר גם על היקף האיום: "אנחנו מנטרלים כל הזמן רחפנים, יש עשרות כאלה שלא מגיעים אל הכוחות ומנוטרלים עוד בדרך. לצד אמצעים רבים שפוגעים ברחפן עצמו הגברנו את הפגיעה ב'שרשרת הערך' של האויב שמפעיל אותם (מחסני רחפנים, דירות מסתור שבהם מרכיבים אותו והמפעילים). האתגר הזה קיים גם בלילה. זה איום מטריד מאוד כי הוא מאוד ויזואלי וחודרני, אבל השורה התחתונה היא שכבשנו את כל רכס הבופור והתקדמנו בכל הכפרים תחת איום הרחפנים הזה. האתגר גדול, אבל הוא לא עצר אותנו".
את הריאיון בוחר אל"מ גנון לסיים במקום שבו הלב שלו נמצא כבר שנתיים וחצי, עם המשפחות השכולות. חטיבת גולני שילמה מחיר דמים בלתי נתפס, אך מתוך השבר הגדול, הוא שואב תקווה עצומה לחברה הישראלית: "המפגש עם המשפחות השכולות לאורך הלחימה הוא מפגש מעורר השראה. הנופלים שלנו הם מגש הכסף של המדינה. יש לנו נופלים דרוזים, ונופלים מהקיבוץ, מהמושב ומהעיר. כולם נלחמו יחד, כתף אל כתף, בלי שום חיכוכים. חטיבת גולני היא המראה של עם ישראל, והיא מייצרת את היופי האמיתי של העם שלנו. עבורי, זו הדוגמה הכי מובהקת למה זה אומר להיות ביחד. זו פשוט גאווה גדולה, ואני עוזב עם גאווה עצומה בלב".
