עד כמה מחנה ״אלו שאינם בקואליציה ורוצים להחליף את ביבי ואת כל חברי ממשלתו״ מפוצל ולא מונהג? אפילו איך לקרוא למחנה שלהם אין ביניהם הסכמה.
עכשיו כשהקרב על ראשות הגוש מתעצם, כל אחד מהטוענים לכתר מנסה לנכס לעצמו את הבכורה באמצעות הינדוס דעת הקהל לשם שהכי משרת אותו.
בנט התחיל לפרסם ברשתות שלו ובתדרוכים לעיתונאים שמדובר ב"גוש בנט", לפיד כראש האופוזיציה (עדיין) מעדיף את המונח גוש האופוזיציה, אחרים מבכרים את המונח גוש השינוי ויש כאלו שהסבירו לי שצריך שם עדכני יותר- הגוש האלטרנטיבי. כל השמות הללו, הם שמות אפורים, משעממים, שמות שלא מעוררים רגש, לא מניעים לפעולה, די דומה למצב האופוזיציה בכללותה.
בפוליטיקה ובתעמולה אין ואקום, וכשאתם מפוצלים ולא קוהרנטיים היריבים שלכם כבר ייתנו לכם שם, רל"ב, קפלניסטים, שמאלנים, עושה רושם שהמונחים האלו תופסים יותר.
שם למחנה שלם צריך שישקף את המסר העיקרי שלכם, את הליבה שעבורה תבקשו מהמצביעים שלכם ללכת לקלפי, את הסיבה בעבורה גם תבקשו מהם לשכנע אחרים ללכת לקלפי, לא מסר לעומתי כמו תיקון או שינוי, אלא משהו פוזיטיבי שיכול לעמוד בזכות עצמו ולא רק כנגד נתניהו.
בפוליטיקה ובתעמולה אין ואקום, וכשאתם מפוצלים ולא קוהרנטיים היריבים שלכם כבר ייתנו לכם שם, רל"ב, קפלניסטים, שמאלנים, עושה רושם שהמונחים האלו תופסים יותר
בעיני יאיר גולן, אתם המחנה הלעומתי, אתם המחנה דמוקרטי אל מול המחנה יהודי, ליברלי מול שמרני, שמאל מול ימין. בנט רואה את המחנה בצלמו ובדמותו, מין המשך קואליציוני של מפלגה שהיא בדמותו ובצלמו (בנט 2026).
המחנה בעיני איזנקוט הוא ממלכתי, לא דוקר, לא מקניט, לא לעומתי ולא נרקיסיסט, לא מטריל ולא מלהיב. גנץ בספק בכלל אם הוא חלק מהמחנה וליברמן מקפיד להסתייג מחלק מהשותפים במחנה.
איך לוקחים את כל סלט הירקות הזה עם כל הסתירות שבו, עם כל נפצי האגו האלו ומסכימים על קריאה אחת מדויקת ואפקטיבית, איך גורמים לכל הטוענים לכתר ומוצאים את הדבר היחיד בו ניתן להכפיף אותם תחת קורת גג מותגית אחת?
מה המחנה שלכם מחפש אחרי קדנציה של ממשלת הימין על מלא מלא?
מה מחפשים המפגינים בקפלן, השמאלנים בטנק, ההייטקיסטים שקנו את ערוץ 13, חובשי הכיפה שנלחמים בזמן שחרדים מטילים ספק באדיקותם, מה מחפשים הטייסים באיראן, הטייסות באיראן, המאוכזבים בפריפריה, העצובים בקיבוצים, הנפגעים מיוקר המחייה, משפחות הנרצחים במגזר, הרוגי תאונות הדרכים.
נבו כהןהם מסתכלים על אסופת הפוליטיקאים שמתיימרת להנהיג אותם, משתוקקים לאיזה שביב של קונצנזוס, מתפללים (אפילו שרובם חילוניים) שגם בתקופת הפרה-בחירות הזו, נטולת המנהיג הדומיננטי, יסכימו ראשי המפלגות לפחות על שם מוסכם לגוש.
גוש שיתאחד במילה אחת, חזקה, ברורה, מילה שתחתיה יכולים לדור בכפיפה אחת האגו של בנט עם הממלכתיות המוגזמת של איזנקוט, השבט הלבן של לפיד עם האופסייד של גנץ, הכוחנות של ליברמן עם הכוחנות של גולן, מילה שפורטת על מיתרי הרגש ואם אפשר שיהיה לה גם אפיל לאומי רחב.
בחרתם להיות גוש אחד? תהיו הגוש שהבוחרים שלכם מייחלים לו, תנו למצביעים שלכם את הדבר אותו הם מחפשים, תקווה.
הכותב הנו אסטרטג פוליטי. לשעבר יועץ לשר איתמר בן גביר ולרה"מ לשעבר נפתלי בנט
