ראש הממשלה בנימין נתניהו מסרב לקחת אחריות על מחדל 7 באוקטובר, כשחלק מאותה השתמטות מאחריות הוא הסירוב להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הגדול בתולדות מדינת ישראל. אבל גם מול משפחות החטופים והנרצחים, נתניהו נזהר מאוד כשהוא נדרש לסוגיית האחריות והאשמה. גם כאשר מדובר ברגע אנושי מתבקש, כמו ההתייחסות לטרגדיה הלאומית של משפחת ביבס, הוא לא מוציא מעצמו רגש אנושי טבעי.
בהצהרה שפרסם ראש הממשלה בסוף השבוע, באנגלית, עבור הקהל העולמי, הוא דיבר על מפלצות האדם שעוללו זוועות לא-ייאמנו בשירי, כפיר ואריאל ביבס ז"ל. אחר-כך הוא פנה אישית למשפחה, ואמר שהוא "מצטער" (sorry) על מה שקרה. השימוש במילה הזו דווקא באנגלית אינו מקרי - נתניהו אמר שהוא מצטער, אבל נזהר שלא לומר שהוא מתנצל (apologize).
1 צפייה בגלריה
ראש הממשלה בנימין נתניהו בהודעה על החטופים החללים שירי, אריאל וכפיר ביבס ז"ל
(צילום: איתי בית-און, לע״מ)
מראש ממשלת ישראל נדרשת מידה של אחריות וממלכתיות. רגע אנושי אחד של התנצלות או קבלת אחריות - ובעברית, לא באנגלית - היה מתאים יותר לאירוע המזעזע והמחריד הזה, לסיפורה של משפחה אחת שהפכה לסמל האסון עבור עם שלם. זה לא יכול להסתכם ב"סורי", ולא מפני שיש מי שמחפשים את ראשו של נתניהו ורוצים להפיל עליו את האשמה לא לו - אלא מפני שהתנצלות אמיתית היא הדבר המובן מאליו. אשמה? זה כבר נושא לוועדת חקירה ממלכתית.
ההתנהלות הזו של נתניהו מתיישבת עם העובדה שראש הממשלה לא אזר עדיין אומץ לבקר בקיבוצי עוטף עזה שעברו את זוועות 7 באוקטובר
ההתנהלות הזו של נתניהו מתיישבת עם העובדה שראש הממשלה לא אזר עדיין אומץ לבקר בקיבוצי עוטף עזה שעברו את זוועות 7 באוקטובר. נכון, זה לא ביקור יחצ"ני, ונתניהו צפוי להתמודד עם ביקורת קשה ושאלות נוקבות - אבל זה בדיוק תפקידו של ראש ממשלה. אי-אפשר להפוך את המחויבות של נתניהו לאזרחי מדינת ישראל לעניין סלקטיבי. כמעט בלתי נתפס שראש ממשלה בישראל לא ביקר בניר עוז, בארי או כפר עזה שנחרבו ונשרפו במהלך משמרת כהונתו. זאת לא חוכמה להגיע לביקור במחנה הפליטים טול-כרם כדי להראות לנו איך להילחם בטרור - לביקור כזה אין באמת ערך מבצעי, והוא משרת בעיקר את יחסי הציבור שלו. תראו לאיזה אבסורד הגענו: לבקר בטול-כרם זה קל, אבל כדי להגיע לבארי או ניר עוז כבר נדרש אומץ לב שחסר לראש הממשלה.
אדוני ראש הממשלה, הגיע הזמן לקחת אחריות. אבל באמת.
