השמש של אוגוסט קופחת על המרכז המסחרי הישן בשדרות. ריח החומוס הטרי, הפיצוחים הקלויים והפלאפליות מתערבב באוויר. כלפי חוץ, העיר מציגה סיפור של התאוששות אחרי הטבח הנורא והפינוי הגדול, לצד צמיחה מרשימה. בבחירות האחרונות היו 23,403 בעלי זכות הצבעה, ועל אף שנתון רשמי לבחירות הקרובות עדיין לא פורסם, ניתן להעריך שהוא גדל משמעותית - שכן מספר התושבים בעיר גדל בכ-5,000 בני אדם, ועומד על כ-40,000. משפחות חדשות נקלטו, שכונות חדשות הוקמו, והרחובות שוב הומי אדם לאחר חודשים ארוכים של פינוי ושהות במלונות.
עוד חודשיים וחצי ישראל תלך שוב לקלפיות. העיר שנחשבת באופן מסורתי לאחד ממעוזי הליכוד מסתמנת השנה כאחת המחוזרות ביותר על המפה הפוליטית בישראל: בעקבות טבח 7 באוקטובר, שהותיר בשדרות ובעוטף עזה צלקות עמוקות ותחושת הפקרה קשה, התושבים שחוו על בשרם את קריסת קווי ההגנה אינם מוכנים עוד להיות קול מובן מאליו בקלפי. כך, באגף הימני של גוש השינוי צפויים לנסות ולשכנע מצביעים פוטנציאליים לבחור בית פוליטי חדש.
(צילום: גדי קבלו )
זה כמובן לא יהיה פשוט: בבחירות האחרונות שהתקיימו ב-2022, כ-41.5% מהמצביעים בעיר הצביעו לליכוד. המפלגה השנייה בגודלה בעיר הייתה הרשימה המאוחדת של "הציונות הדתית" ו"עוצמה יהודית", שקיבלה כרבע מהקולות, ולאחר מכן ש"ס עם כ-12%. למעשה, כל מפלגות האופוזיציה יחד קיבלו פחות מ-20% מהקולות. שנה לאחר מכן הגיעה אמנם מתקפת 7 באוקטובר, העיר פונתה, תושביה התפזרו בבתי מלון ברחבי הארץ, והפופולריות הארצית של הליכוד צנחה. אלא שמאז עברו מים בנהר, האיום הרקטי מרצועת עזה הוסר - לפחות נכון להיום - והתושבים שבו לעיר בעיצומו של תהליך שיקום, שבמסגרתו קיבלו גם פיצויים כספיים מהמדינה.
אז האם דפוסי ההצבעה בעיר הליכודית ישתנו בעקבות האירועים? התשובה, לפחות ברחוב, מורכבת בהרבה. מצד אחד, ניכר שהבייס הליכודי עדיין קיים, והזיקה הפוליטית העמוקה והנאמנות השורשית לא נעלמו. אלא שלצד אותה נאמנות, לא ניתן להתעלם מהמצוקות היומיומיות שמביעים תושבים רבים, וגם מהכעס על סוגיית הפטור מגיוס לחרדים. הפער הזה, בין נאמנות חסרת פשרות לביקורת נוקבת, הופך את שדרות לחידה אלקטורלית.
"הממשלה הנוכחית לא מבינה את זה". עומרי רוטשטיין
(צילום: גדי קבלו)
"הליכוד בדם שלי"
התחנה הראשונה הייתה אצל דני סויסה, בעל חנות הפיצוחים הוותיקה והמוכרת בעיר. הוא לא מסתיר לרגע את זהותו הפוליטית. "אני ליכודניק מלידה. אין מה לעשות. אי אפשר להחליף. סוס דוהר - לא מחליפים אותו בסוס מת", הוא אומר. את מפת האחריות למחדלים הוא מטיל על הנהגת המדינה כולה, בדרג הביטחוני וגם המדיני.
"רוצות שינוי". מישל קרוגלק (מימין) ומאי פחימה
(צילום: גדי קבלו )
"אני גר פה 71 שנה. במשך 22 שנה החיים שלנו לא היו נורמליים. אני מאשים את כולם. את שב"כ, את קציני צה"ל, גם את ראש הממשלה. מי שטעה - שייתן את הדין". כשאנחנו שואלים אותו כיצד הוא יכול גם לדרוש אחריות וגם להצביע שוב לאותה מפלגה, הוא לא מנסה ליישב את הסתירה. "אני מצביע להם שוב כי אני איש ליכוד מובהק. אין מה לעשות, זה בדם שלי", הוא מסכם.
סויסה כמובן לא לבד: למעשה, הנתון שקיבל הליכוד בבחירות 2022 אפילו לא היה חריג. ב-2021 זכה הליכוד לכ-41.15% מהקולות, ובבחירות שלפני כן - 51.15%. בשוטטות בעיר נתקלנו גם במה שכמעט הפך לטקס קבוע במשאלי רחוב בישראל שנעשים על ידי כלי תקשורת זה או אחר; ליד אחד הקיוסקים, סביב "הפרלמנטים" המקומיים, נשמעו הקריאות: "שמאלנים" ו"רק ביבי". הצענו לכל מי שרוצה לומר את דעתו - בלי צנזורה, אל מול המצלמה והמיקרופון - אך איש מהם לא הסכים להתראיין. במקום זאת הסתפקו בקריאות "ביבי המלך" ו"לא יעזור לכם, יא תל אביבים".
הח"מ, יש לציין, הגיע לצלם את הכתבה בעיר אחרי שנים שבהן התגורר בשדרות, ורק לפני חודשים ספורים עזב אותה לקיבוץ סמוך. המשכנו הלאה.
לא רק ליכוד
בכניסה ל"חומוס של טחינה", החומוסייה המוכרת בעיר, אנחנו פוגשים את עומרי רוטשטיין, מנהל המטבח. בפעם הקודמת הצביע ליאיר לפיד. הפעם הוא מתלבט בין בנט לאיזנקוט. מבחינתו, שתי הסוגיות הבוערות הן ביטחון ואחדות. "הממשלה הנוכחית לא מבינה את זה", הוא אומר. אבל הנושא שמוציא ממנו את התשובה הנחרצת ביותר הוא דווקא גיוס החרדים: "החוק שמקדמת הממשלה רע מאוד. צריך לגייס את כולם, או שירות לאומי או גיוס חובה לכולם. נקווה למדינה טובה יותר בבחירות הבאות".
"כולם צריכים לשרת". הדר
(צילום: גדי קבלו)
גם הדר, תושבת שדרות שסיימה תואר בפסיכולוגיה, תומכת בגיוס לכולם. היא משתפת שהיא מתכוונת להצביע לאיתמר בן גביר. "הוא גרם לכל מיני הוצאות של נשק ודברים שיכולים לעזור לנו פה, לתושבי שדרות במיוחד. זה שיפר את המצב הביטחוני. לדעתי לכל אזרח חייב שיהיה נשק פה, אי אפשר להסתדר בלי נשק", היא מסבירה. היא נשאלת מה הייתה משנה במדינה, אם הייתה יכולה: "להביא יותר זכויות לאזרחים ששירתו את המדינה, להעצים אותם, לתת להם, לממן להם תארים, שיתקדמו, לתת להם יותר תמיכה נפשית".
בהקשר הזה היא נשאלת אם לא מפריע לה להצביע לבן גביר, שהצביע בעד חוקי ההשתמטות וחבר במממשלה שקידמה את חוק הפטור מגיוס לחרדים. "כולם צריכים לשרת את המדינה, אני לא תומכת בזה", היא עונה.
הדר נוגעת בנקודה חשובה, אולי עקב האכילס של הקואליציה: המתיחות הארצית סביב חוק הפטור מגיוס, שעולה שוב ושוב בשיחות החולין, פוגשת בשדרות מציאות דמוגרפית ייחודית. מצד אחד, מדובר בעיר שבה שירות צבאי ומילואים נחשבים לערך עליון, במיוחד לאור העובדה שרבים מבניה מצאו את עצמם בקו החזית. מצד שני, זוהי עיר עם קהילות מסורתיות, דתיות וחרדיות גדולות, עם בסיס איתן של מצביעי ש"ס.
מעבר לכך, מעל מערכת הבחירות הקרובות מרחף נעלם אלקטורלי משמעותי: אלפי התושבים החדשים שהצטרפו לשדרות בשנים האחרונות, בין אם בשל מחירי הדיור הנוחים, המכללה הסמוכה או הסרת האיום הרקטי והטבות המס שמהן נהנים התושבים. הקולות החדשים האלה עשויים, אולי, לשנות את המאזן העדין; השאלה הגדולה היא האם השכונות החדשות יחזקו את דפוסי ההצבעה המסורתיים של העיר, או שמא דווקא שם, הרחק מה"פרלמנטים" המוכרים, יצמחו כוחות פוליטיים שיטו את הכף.
"אני בתור ימנית כן רוצה לראות יותר ביטחון, ולא סיסמאות", אומרת מאי פחימה משדרות לצד חברתה מישל קרוגלק, תושבת אשקלון. פחימה גם מוחה על כך ששרים בממשלה הנוכחית, לדבריה, נבחרו לתפקידם שלא לפי אמות מידה מקצועיות. בעבר היא הצביעה לנפתלי בנט, אך טרם החליטה מי יזכה בקולה בבחירות הקרובות. "אני כן רוצה שינוי, אבל כרגע לא יודעת מי המועמד המועדף", היא אומרת. "בסוף אחליט בהתאם לביטחון וגם ליוקר המחייה, שזה משהו שמעסיק פה את כל האזרחים - וכרגע אני לא רואה איך זה מתפתח לטובה".
"קשה לי להאמין שמשהו ישתנה"
דווקא בדרך לרכב, כשאנו משוועים למעט מזגן, צעיר אחד עוצר אותנו. "אפשר להתראיין?", הוא שואל מבלי לדעת אפילו על מה נראיין אותו. עמית ממן, בן 24 משדרות, מספר על יוקר המחיה, על הקושי של צעירים להקים משפחה ועל הקושי ביצירת הזדמנויות בפריפריה: "המצב הביטחוני כבר הפך לאיזשהו סוג של הרגל. אבל אנחנו נלחמים גם במלחמה יומיומית של הכלכלה".
אביב אמויאל
(צילום: גדי קבלו )
בתשובתו משקף עמית את קו המחשבה של צעירים רבים לקראת הבחירות הקרובות - קודם הכלכלה. בבחירות הקודמות הוא הצביע למפלגת הליכוד ולראש הממשלה בנימין נתניהו, שפיזר הבטחות להקל משמעותית ביוקר המחיה. הפעם, לדבריו, יצביע לפרופ' ירון זליכה, שעדיין לא ברור באיזו מסגרת ירוץ בבחירות הקרובות. "קשה לי להאמין שישתנה פה משהו", הוא מסכם.
אביב אמויאל, בעל חברת שיווק נדל"ן בשדרות, כלל לא בטוח שייגש לקלפי ביום הבחירות. "אם אחרי 7 באוקטובר אנחנו חוזרים לאותה נקודה, אז מה זה שווה?", הוא אומר.
אחרי כמה שעות של שיחות ברחובות שדרות, קשה היה למצוא תשובה אחת לשאלה כיצד תצביע העיר. לצד מצביעי ליכוד שנשארים נאמנים למרות ביקורת חריפה ביותר על הממשלה, מצאנו גם אנשי ימין שמבקשים שינוי, מצביעי מרכז שמתלבטים, וצעירים שמדברים קודם כל על כלכלה. אבל יותר מכל, מצאנו עיר שעוד לא החליטה אם היא בעיקר כועסת, עייפה או עדיין מאמינה. כשאנחנו מקפלים את המצלמה וחוזרים לרכב, אנחנו נזכרים בשיחה עם דני סויסה. אולי דווקא במשפט שאמר מסתתרת המורכבות של שדרות יותר מכל סקר או גרף: "מי שטעה שישלם. אבל אני איש ליכוד. זה בדם שלי".
