77 רוכבי אופנוע נהרגו בתאונות בכבישי הארץ מתחילת השנה – מספר שיא בשנים האחרונות. המדינה יודעת מה היא צריכה לעשות כדי להוריד את מספר ההרוגים אבל לא נעשה די. מנתוני הלמ"ס עולה כי גבעתיים היא העיר המסוכנת ביותר לרוכבים. בעמותת אור ירוק אמרו כי הם מודאגים מאוזלת היד של המדינה, וכי "חייבים להכין תוכנית להתמודדות עם הקטל".
3 צפייה בגלריה
היפגעותם של רוכבי אופנוע נמצאת במגמת עלייה זה שנים. ארכיון
היפגעותם של רוכבי אופנוע נמצאת במגמת עלייה זה שנים. ארכיון
היפגעותם של רוכבי אופנוע נמצאת במגמת עלייה זה שנים. ארכיון
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א)
בעמותת אור ירוק אספו את נתוני הלמ"ס לשנים 2020-2016 ובדקו איזו עיר הכי מסוכנת לרוכבי אופנוע לפי שיעור הרוכבים הנפגעים (פצועים והרוגים) מסך כלל הנפגעים באותה העיר. במדד זה העיר הכי מסוכנת היא גבעתיים שבה 28.4% מסך הנפגעים רכבו על אופנוע. אחריה ערים נוספות בגוש דן: רמת גן שבה 24.4% מהנפגעים רכבו על אופנוע ותל אביב עם שיעור דומה. בהמשך הרשימה נמצאת אילת, שבה 20.6% מהנפגעים רכבו על אופנוע בשנים אלה, ואחריה שוב מרכז הארץ: חולון (16.4%), ופתח תקווה ובני ברק (15.1%).
מתחילת השנה נהרגו בתאונות דרכים 306 בני אדם, יותר מאשר בשנת 2020 כולה. 77 מההרוגים היו אופנוענים, לעומת 59 רוכבי אופנוע בתקופה המקבילה אשתקד - שהייתה שנת קורונה ובה חלו גם סגרים והגבלות.
ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק, אמר כי "המדד שיצרנו מדרג את הערים הבטוחות והמסוכנות לרוכבי האופנועים והקטנועים. בערים בגוש דן יש ריבוי של רוכבים ולכן על ראשי הערים מוטלת האחריות לפעול לצמצום הרוכבים שנפגעים בתאונות דרכים. יש לסמן את נקודות התורפה ולטפל בהן באופן כזה שייטיב עם בטיחות הרוכבים".
לדבריו, "שבוע הבטיחות בדרכים הציב בפני הממשלה תמונת מצב קודרת ועגומה כאשר אוכלוסייה אחת בולטת לרעה בהיפגעות הגבוהה שלה ואלו רוכבי האופנועים והקטנועים. במשך שנים המדינה הפקירה את הרוכבים והתוצאה היא עלייה חדה ורצופה במספר הרוכבים ההרוגים מתאונות דרכים. במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייבים להכין תוכנית לצמצום הקטל בקרב הרוכבים".
קיטה הוסיף כי "יש להחזיר את הכסף שנלקח מפרויקט התקנת פסי ההגנה במעקות הבטיחות ולהשקיע אותו לא רק בכבישים חדשים אלא גם בכבישים הישנים שבם נהרגים רוכבים רבים. יש להגביר את המודעות בקרב הרוכבים לרכיבה בטוחה ועידוד התקנת מערכות בטיחות בכלי הרכב הדו גלגליים. שילוב של הסברה וחינוך, שיפור התשתיות ושיפור מיומנויות הנהיגה יובלו לצמצום היפגעותם של הרוכבים ויצילו חיים".
חלקם של רוכבי האופנוע הנפגעים גבוה בישראל. בשנה שעברה כמעט רבע (23%) מהפצועים קשה וההרוגים היו רוכבי אופנוע ובהשוואה למדינות ה-OECD ישראל במקום ה-18 מבין 22 מדינות שנבדקו. היפגעותם של רוכבי אופנוע נמצאת במגמת עלייה זה שנים. ב-2014 נהרגו 38 רוכבי אופנוע והמספר כמעט הכפיל את עצמו השנה. הדבר בא לידי ביטוי בכבישים הבינעירוניים אבל גם בערים שלא מותאמים לשימושם של משתמשים פגיעים יותר בדרך מאלו שנוסעים ברכב הפרטי.
"מההשוואה בין ישראל לבין מדינות ה-OECD עולה כי עיקר הפוטנציאל לשיפור הבטיחות בישראל נמצא בשיפור הבטיחות של משתמשי דרך פגיעים: ההבדל הגדול ביותר בין ישראל לבין ממוצע ה-OECD ובינה לבין המדינות המובילות בבטיחות נמצא בשיעורי ההרוגים של הולכי רגל ושל רוכבי אופנוע", נכתב בסקירת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. "קידום פעולות בתחומים אלו, כגון הכשרה בסיסית ומתקדמת של רוכבי האופנועים בנושא תפיסת הסיכון, החלת והרחבת תשתיות אזורי מיתון תנועה של 30 קמ"ש בתווך העירוני ופריסת רשת שבילי אופניים במסגרת עיר בטוחה, יוכל להביא לשיפור משמעותי במצב הבטיחות במדינת ישראל".
באשר לאופנועים הפעולות הנדרשות, לפי מחקר שנכתב ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הן טיפול בתשתית, בבטיחות כלי הרכב ובמודעות הרוכבים. בתחום התשתיות הוכח כי תחזוקה וניקיון הכביש קריטיים לשמירת יציבות האופנוע. הומלץ על התקנת פס הגנה לרוכבים במעקות בטיחות וצביעת סימוני כביש על פי התקן. עוד הוצע לשנות את מחיר הביטוח שכן בעקבות הפער במחיר ביחס לרכב פרטי רוכבים רבים לא מחזיקים בביטוח חובה. גם תפיסת האכיפה של הרוכבים היא לא הוגנת ורבים מהם מרגישים נרדפים על ידי המשטרה - מצב זה ניתן לשנות באמצעות מיקוד אכיפה לעבירות מצילות חיים.
בקרב הרוכבים, על פי המחקר, יש להגביר את תפיסת הסיכון של הרוכבים משום שרבים מהם לא מודעים לסכנות הכלי והדרך. הגברת נראות הרוכבים, המלצה שלא לרכוב במזג אוויר קיצוני, הפחתת הרכיבה בשעות החשיכה והתקנת מערכות בטיחות יכולים לסייע.
ואולם עד כה, מרבית ההמלצות נותרו על הנייר. בתקציב המדינה אושר המשך התקנת פסי ההגנה לרוכבים, התוכנית הלאומית למאבק בתאונות דרכים הוכנה ונכתבה - אך היא לא אושרה ותוקצבה על ידי הממשלה וברשויות מקומיות רבות מטפלים באופן חסר בתשתיות הכבישים ובהגבלת מהירות הנסיעה, והן נותרו מסוכנות בעבור המשתמשים הפגיעים.