קצת יותר מלפני 11 שנים, אנגלה מרקל, אז הקנצלרית הכל יכולה של גרמניה, רצתה את רגע אובמה שלה. במקום "YES WE CAN" של הנשיא שהנהיג ביחד איתה את העולם המערבי, מרקל בחרה בביטוי דומה. "וויר שאפן דאס" (אנחנו יכולים לעשות את זה), אמרה מרקל כשהתייחסה לאתגר קליטת יותר ממיליון פליטים, רובם גברים צעירים, פליטי מלחמה ממדינות מוסלמיות. מבחינת הציבור הגרמני, תרבות קבלת הפנים הזו היתה רגע שיא של התיקון הגרמני. התקליט התהפך. מאומה שהיתה אחראית למפלצת הרשע הגדולה בהיסטוריה, גרמניה הפכה לנושאת הדגל של זכויות האדם.
(צילום: AP Photo/Matthias Schrader)
רק שמתברר שגרמניה לא יכלה והאתגר הפך למשבר. מאיפה שלא מסתכלים על גרמניה מתנוססת כתובת ענקית על הקיר: "זהירות, פלונטר. שבור לרגל שיפוצים". יש משבר דיור, הכלכלה קורסת, משבר אנרגטי עצום, משבר בטחוני מול המזרח, כולל התקפות היברדיות בלתי פוסקות מצד הביון הרוסי, משבר מול אמריקה, פולקסווגן, רכב העם, מפטרת עשרות אלפי עובדים וסוגרת מפעלי ייצור, משבר מסחר מול סין, טראמפ ושגיונתיו והיתמות של גרמניה מאמא אמריקה, משבר נאט"ו, רכבות, עוד גאווה גרמנית לאומית, שלעולם לא מגיעות בזמן. וזו רשימה חלקית ביותר. אפילו נבחרת הכדורגל הגרמנית הפכה לסתם עוד קבוצה.
אי אפשר ואסור להאשים את הפליטים בכל המשברים הללו (האצבע עליהם בעיקר בכל מה שקשור לתחושת הבטחון של אזרחים גרמניים, בעיקר היהודים). גרמניה וכל מדינות אירופה חייבות מהגרים, יש ביבשת משבר ילודה, המדינות שלה זקוקות לידיים עובדות.
עם הפליטים של 2015 היו שתי בעיות: המלחמה באוקראינה ב-2022 הביאה לגרמניה עוד מאות אלפי פליטים שאפשרו לתושבים להשוות בין הגירה מוסלמית-ערבית שחיה במקביל לתרבות הגרמנית לעומת הגירה אירופאית-נוצרית שחיפשה להיכנס למסלול החיים כמה שיותר מהר. הבעיה השנייה והמרכזית יותר היתה הדרך שבה התקבלה והתבצעה ההחלטה לקבל את הפליטים. בעיני גרמנים רבים האליטה הפוליטית, תרבותית, אקדמאית והמשפטית של ברלין, המבורג, מינכן ופרנקפורט הפילה וכפתה עליהם מציאות. אף אחד לא שאל אותם.
המשבר הזה החזיר לחיים את אלטרנטיבה לגרמניה. זו מפלגה שנולדה על רקע המשבר הכלכלי בכלל. אתגר הפליטים בונה את סדר היום שלה: מפלגה פאשיסטית עם רעיונות פאשיסטיים, שוטמת מהגרים, פרו רוסית, בעד פירוד מהאיחוד האירופאי, עם ניחוחות אנטישמיים ונסיון להפחית את זכרון השואה מתוך ההיסטוריה הגרמנית.
הפופולריות של המפלגה יוצרת אפקט דומינו אבסורדי. בגלל שהיא מוגדרת כמסוכנת לחוקה הגרמנית, חותרת תחת אושיות הדמוקרטיה ונמצאת תחת מעקב של השב"כ הגרמני, כל המפלגות האחרות עושות הכל כדי להשאיר אותה מחוץ למשחק הפוליטי. זאת אומרת שהסוציאל דמוקרטים, הירוקים ומפלגת השמרנים, מפלגות שאין ביניהן פסיק משותף אחד, מקימות ממשלות מתוך מטרה אחת: להחרים את אלטרנטיבה. אזרחי גרמניה שמחפשים תשובות לכל הצרות והבעיות מקבלים רק ממשלות שלא יכולות להגיע לשום הסכמות בנושאים הכי קריטיים לחברה הגרמנית. רבים מהם מואסים במפלגות המסורתיות, ופונים להבטחות של אלטרנטיבה. בבחירות הפדרליות האחרונות אלטרנטיבה הכפילה את כוחה, הפכה למפלגה השניה בגודלה, ומנהיגת האופוזיציה, והיא כעת מובילה בסקרים עם 28 אחוזי הצבעה, שמונה אחוזים יותר מאשר מפלגת השמרנים במקום השני.
איפה היתה גרמניה ב-2016 ואיפה היא היום
התוצאות אתמול במדינת סקסוניה-אנהלט הן עליית מדרגה. כמעט 44 אחוז מבעלי זכות ההצבעה במדינה הצביעו עבור אלטרנטיבה. 250,000 מבעלי זכות ההצבעה בפעם הראשונה, הצביעו עבור אלטרנטיבה. יש לה עתיד. במספרים הנוכחיים אלטרנטיבה יכולה להתחבר למפלגה של זארה וגנקנכט, עוד מפלגה פרו-רוסית עם ניחוחות פאשיסטיים, ולהקים ממשלה. האליטות מברלין, המבורג, מינכן ופרקנפורט דורשים כבר זמן לפסול את המפלגה. אבל זה טיפול גרמני טיפוסי: להרים את השטיח ולטאטא את הלכלוך מתחת לספה. גרמניה זקוקה לניקוי פסח. היא דורשת לפסול סמלים. אלת התוכן והמהות של אלטרנטיבה קיימת. לצערן של האליטות, הן לא יכולות לבטל את זכות ההצבעה של שלושים אחוז מאזרחיה. אי אפשר גם לטעון ש-44 אחוז מתושבי קסוניה-אנהלט הם נאציים או ימנים קיצוניים או אנטישמיים. יש גרעין כזה אבל הוא בטל בשישים מול רוב המצביעים שנמאס להם, מרגישים מוזנחים, שאף אחד לא שומע להם והם מוכנים לקבל את הההבטחות הריקות של אלטרנטיבה, כי לפחות היא שמה לב למה שיש להם להגיד.
צריך לזכור איפה היתה גרמניה ב-2016 ואיפה היא היום. הדלתא הזו מסבירה את הפופולריות של אלטרנטיבה. אז היא כבשה את אירופה בלי טנק אחד, מבושמת מאליפות העולם הרביעית שלה, כוח כלכלי עצום, בטחון עצמי, מנהיגת המחנה במלחמה על זכויות האדם ונגד משבר האקולוגיה. גרמניה החדשה, זאת שאפילו אלפי ישראלים החליטו לסלוח לה ולעבור לגור בה. גרמניה הנוכחית היא מדינה שרוטה מבחינה כלכלית, מושבתת פוליטית, ממדינה שוחרת פציפיזם היא הפכה לאחת המובילות בעולם במירוץ החימוש ומכריזה על רצונה, שוב, לבנות את הצבא החזק ביותר באירופה. ברית השמאל-איסלם הפכה את המרחב הציבורי שלה למסוכן עבור יהודים, ואפילו הזיקה והדאגה לקיומה של ישראל נמצאים בסימן שאלה.
זאב אברהמיאלטרנטיבה מציעה, ובכן, אלטרנטיבה. היא מציעה מנהיג סופר כריזמטי, אורליך זיגמונד, כוכב טיק טוק שנותן לכל מי שהוא מדבר איתו הרגשה שאכפת לו ממנו. אסור לטעות: אלטרנטיבה היא מפלגה מסוכנת לדמוקרטיה, לחוק, לסדר הציבורי, ליהודים, למשפט, למוסדות הדמוקרטיים. ממשלה שלה תיתן לה נגישות למידע חסוי, וביחד עם הקו האוהד שלה לקרמלין, מדובר בקוקטייל רעיל במיוחד. זה כמעט לא יאומן, על הרקע ההיסטורי של גרמניה, שמפלגה כזו זוכה להצלחה בסדר גודל כזה. אבל אלטרנטיבה מצליחה בעיקר, בגלל שהצד השני לא מציע כרגע שום אלטרנטיבה.
תוסיף את השורה הזאת בסוף: אלטרנטיבה לא זזה מטר בעשור האחרון. עקרונותיה הם אותם עקרונות, מילותיה הן אותן מילים, המצע שלה אותו מצע. היא לא זזה. זו גרמניה ורוב אזרחיה שזזו לשני כיוונים מנוגדים.
