נציב התלונות על השופטים אשר קולה העיר לשופט שלום שתיאר מחבל במילה "מנוח", ופגע בכך במשפחת קורבנותיו. קולה קבע כי האופן שבו ניסח השופט את החלטתו יצרה אי-נוחות ותחושת ריכוך ביחס למחבל ולמעשיו, תוך גילוי רגישות חד-צדדית לבני משפחתו. עוד העיר הנציב כי השימוש במונח "מנוח" בהקשר למחבל עלול להעניק לגיטימציה או מראית עין של כבוד למי שביצע מעשים נפשעים.
ברקע התלונה עומד אירוע שהתרחש לאחר מותו בכלא של המחבל וליד דקה, שהורשע בחטיפתו וברציחתו של החייל משה תמם ז״ל. בעקבות מותו הקימו בני משפחתו סוכת אבלים בביתם. כוחות משטרה שהגיעו למקום הורו על פירוק הסוכה, ולאחר מכן התפתחה מהומה שבמהלכה, כך לפי הנטען, קראו החשודים קריאות שבח למחבל, התעמתו עם השוטרים והתנגדו למעצרם. ארבעה מבני המשפחה נעצרו אז והובאו לדיון בהארכת מעצרם. בית משפט השלום הורה על שחרורם בתנאים מגבילים.
התלונה נסובה כאמור על האופן שבו ניסח השופט את החלטתו בבקשה להארכת מעצרם של החשודים: "אציין בהקשר זה כי כפי שאף ציין נציג המבקשת בסיכומיו, המדובר באירוע שנושא עימו רגישות הן ביחס לתחושות בני משפחת המנוח לאחר מותו בבית הכלא, והן רגישויות אחרות הקשורות במיהותו של המנוח. ניתן וראוי היה 'להכיל' את האירוע תוך עשיית כל האפשר והדרוש על מנת להימנע מעימות והיגררות לאלימות. מכל מקום ואף לאחר שהאירוע הסלים לכלל התלהמות, קריאות גנאי, ואף עימות פיזי ניתן היה לשיטתי לגלות את הרגישות המתבקשת ואת ההבנה למצב בני המשפחה, מבלי לבצע את המעצרים".
המתלונן, ארגון ציבורי, טען כי דברי השופט בהחלטה מבטאים רגישות יתר כלפי בני משפחת המחבל, תוך טשטוש זהותו ופשעיו, וכי השימוש החוזר במונח "המנוח" וההתייחסות לאירוע המעצר ככזה שיש "להכיל" פוגעים ברגשות הציבור ובמשפחת הקורבן.
מנגד, השופט הבהיר בתגובה כי החלטתו ניתנה על יסוד המסכת העובדתית שהונחה בפניו בלבד, וכי לבני המשפחה לא יוחסו עבירות טרור או הסתה. לדבריו, מעשיו הנפשעים של דקה, שהמיטו יגון ושכול על בני משפחתו של החייל משה תמם ז"ל, לא היו חלק מהדיון, והשימוש במונח "המנוח" הוא לשיטתו ניטרלי ואינו מבטא עמדה ערכית. עוד ציין השופט כי התלונה מבקשת, למעשה, למתוח ביקורת על תוכן החלטה שיפוטית שאינה מסורה לביקורת הנציבות.
כאמור, הנציב קבע בהחלטתו כי הנציבות מוסמכת לברר תלונות על התבטאויות בוטות וחריגות בהחלטות שיפוטיות, אך מבלי להתערב בשיקול הדעת המהותי. קולה העיר כי ההחלטה לגופה אינה נתונה לביקורת, אולם לא ניתן להתעלם מתחושת אי הנוחות העולה מההחלטה, והתייחס ספציפית למשפט "המדובר באירוע שנושא עימו רגישות הן ביחס לתחושות בני משפחת המנוח לאחר מותו בבית הכלא, והן רגישויות אחרות הקשורות במיהותו של המנוח".
לפי קולה, "ניסוח זה יוצר תחושה של הכלה ואיזון בין מצבים וגורמים שאין ביניהם כל סימטריה. הצגת האירוע ככזה שניתן וראוי היה 'להכיל', תוך גילוי הבנה למצב בני המשפחה, מתעלמת מן ההקשר המהותי והבלתי ניתן להתעלמות ממנו – מדובר במחבל אשר אין חולק כי ביצע פשע חמור ונתעב, וכי לאירועים לאחר מותו התלוו קריאות שבח והתלהמות אשר לא ניתן לנתקם מזהותו וממעשיו. בנסיבות אלה, הדגשת הרגישות כלפי בני משפחתו, מבלי להבהיר באופן חד וברור את חומרת הרקע והמעשים, יוצרת רושם בעייתי של ריכוך והצבת הצדדים על מישור ערכי קרוב'.
עוד מצא הנציב להעיר על השימוש במונח "המנוח" בהקשר למחבל דקה, שכן "מונח זה נושא משמעות ערכית של ייחוס כבוד ואף חמלה לזכרו של הנפטר. מונח זה לא נועד לתיאור מי שביצע מעשי אלימות חמורים או פשעי טרור. עיון בפסקי דין רבים מלמד כי בתי המשפט נמנעים ככלל מלעשות שימוש במונח זה בהקשר למחבלים וזאת מתוך הכרה שהשימוש במונח זה עלול להעניק לגיטימציה לשונית או מראית עין של כבוד למי שביצע מעשים נפשעים".
קולה הדגיש כי אין בהחלטתו כל כוונה להתערב בשיקול הדעת השיפוטי או בעצמאות הביטוי הנתונה לשופט. עם זאת, "מצופה היה מן השופט כי כשם שביקר את חוסר הרגישות של המשטרה בטיפולה בבני משפחתו של דקה, כך ינהג הוא ברגישות כלפי מי שנפגעו ממעשיו הנפשעים של אותו מחבל".
