קטנה יותר, קלה יותר, קטלנית הרבה יותר: חיל האוויר האמריקני הזמין פיתוח דור חדש של פצצות חודרות בונקרים, שיחליפו את פצצת ה-MOP (ראשי תיבות של Massive Ordnance Penetrator) – מפצחת הבונקרים החזקה ביותר בעולם, שהשימוש המבצעי הראשון והיחיד בה היה במתקפה על מתקני הגרעין של איראן ב"מלחמת 12 הימים" בחודש יוני.
תיעוד שחשף צבא ארה"ב: ניסוי בפצצה הענק MOP, חמש שנים לפני שהוטלה על מתקני הגרעין באיראן
החוזה שנחתם בשבוע שעבר מול חברת בואינג בשיתוף חברת ARA (ראשי תיבות של Applied Research Associates), נועד לפתח בתוך 24 חודשים אב-טיפוס לפצצה חדשה קטנה, מדויקת וחדירה יותר, שתוכל לפגוע ביעדים מבוצרים מעומק רב וגם להשתלב במפציצי B-21 Raider העתידיים. השם הרשמי – והלא מאוד מקורי – של הפרויקט והפצצה החדשה הוא NGP, קיצור של Next Generation Penetrator או "הדור הבא של חודרות הבונקרים".
בואינג תפתח את ערכת הזנב החדשה ותספק תמיכה בשילוב המערכות, בעוד ARA תשמש כסוכנת התכנון הראשית ותבנה דגמים מוקטנים ומלאים לניסויים. החוזה הזה חלק ממסגרת של כ-107 מיליון דולר בחוזים שניתנים לארבעה ספקים שונים לפיתוח ה-NGP, כשחיל האוויר מתכנן להשקיע 120.8 מיליון דולר בשנה הקרובה ועוד 73.7 מיליון דולר ב-2026, עם פיתוח ובדיקות שיימשכו עד 2027.
ההחלטה להאיץ את פיתוח הדור הבא התקבלה בעקבות מבצע "פטיש חצות" ביוני, שבו שישה מפציצי B-2 הטילו 12 פצצות MOP על המתקן הגרעיני בפורדו ומפציץ שביעי הטיל שתיים נוספות על המתקן בנתנז. זו הייתה הפעם הראשונה שהפצצה הופעלה מלבד בניסויי שטח, והיא חשפה מגבלות טכניות משמעותיות. על פי הדיווחים, שש פצצות הוטלו בפורדו על כל נקודת פגיעה אחת, כשהפצצות המאוחרות חדרו עמוק יותר ויותר בעקבות קודמותיהן, כדי להגיע לליבת המתקן.
הפצצה הקיימת שוקלת יותר מ-13.5 טון, אורכה 6.2 מטרים וקוטרה 80 סנטימטרים, והיא מסוגלת לחדור עד 60 מטרים של בטון מזוין או סלע לפני פיצוץ. כיום רק ה-B-2 יכול לשאת שתי פצצות בכל גיחה, ומחייב התקרבות רבה למטרה כדי להשיגה. אם אותו מבצע היה מתבצע עם מטוסי ה-B-21 Raider העתידיים, היו נדרשים פי שניים מטוסים כדי לשגר את אותה כמות חימוש. זו בדיוק הסיבה שחיל האוויר מבקש פצצה קטנה יותר, שתוכל להשתלב ביותר פלטפורמות ולהיות משוגרת מטווח רחוק יותר.
נפץ חכם ש"סופר קומות", ומנוע רקטי להגדלת הטווח
פצצת ה-MOP המקורית פותחה בידי בואינג והסוכנות האמריקנית לצמצום איומים (DTRA), גוף כמעט אלמוני מפּוֹרט בלווייר, וירג'יניה, עם משימה להיאבק בנשק להשמדה המונית, כדי לפגוע במטרות תת-קרקעיות מבוצרות במיוחד. היא מצוידת במערכת GPS משלה ומערכת ניווט אינרציאלית המאפשרות לה פגיעה מדויקת במטרות עמוקות. הנפץ החכם Large Penetrator Smart Fuze שמותקן בה מסוגל לכוונן את עיתוי הפיצוץ לפי העומק, "לספור קומות" ולזהות חללים פנימיים, וכך לפגוע בצורה אפקטיבית במעבדות או באולמות תת-קרקעיים. עם זאת, בתקיפה בפורדו נדרשו כמה פצצות לאותו אזור כדי לחדור לעומק המתקן ולהבטיח פגיעה במטרה. לשם השוואה, הפצצות הקודמות בסדרה (GBU-28 ו-GBU-37) שוקלות כ-2.27 טון בלבד, כך שה-MOP גדולה מהן פי כמה.
בבקשה הרשמית שהגיש חיל האוויר בפברואר 2024 לתעשייה הביטחונית הוגדרו הדרישות לחימוש החדש: משקל של עד 10 טונות – כ-3.5 טונות פחות מה-MOP – דיוק של 2.2 מטרים גם בתנאי GPS משובש או מנותק, ויכולת חדירה, פיצוץ ורסס. המשקל הקטן יותר יאפשר לשלב את הפצצה במטוסים רבים יותר ולטוס למרחקים גדולים יותר, וייתכן אף עם מנוע רקטי שיאפשר חדירה מוגברת ושיגור מטווח רחוק יותר, רעיון שחיל האוויר שוקל כבר מתחילת העשור הקודם כדי להפחית חשיפה למערכות נ"מ מתקדמות. חיל האוויר ביקש מהקבלנים לספק כעשרה אבי-טיפוס מוקטנים ועוד שלושה עד חמישה מלאים בפרק זמן של 18 עד 24 חודשים – דרישה גרנדיוזית שנועדה להאיץ את הפיתוח ולבחון יכולות כבר בטווח הזמן הקרוב.
הדרישות כוללות גם טכנולוגיות ניווט, בקרה והנחיה מתקדמות כדי לשמור על רמת דיוק גבוהה במיוחד גם כשהקשר הלווייני מופרע – סטנדרט גבוה בהרבה מהנדרש כיום לפצצות JDAM ("ברד כבד"), שמגיעות ל-5 מטר בתנאים אופטימליים ועשרות מטרים ללא GPS. בנוסף, הפצצה החדשה אמורה לכלול מנגנון פיצוץ חכם המסוגל "לספור קומות" ולזהות חללים תת-קרקעיים, יכולת שהוכיחה עצמה ב-MOP הנוכחי וצפויה להשתכלל בדור הבא.
בינתיים, חיל האוויר האמריקני מתכוון להמשיך להגדיל את מלאי פצצות ה-MOP הקיימות כדי לשמר יכולת מבצעית עד לכניסת החימוש החדש לשירות. "עכשיו כשאנחנו יודעים שזה היה מוצלח, אני בטוח שיריבינו כבר מחפשים דרכים להתאים את עצמם – וגם אנחנו נערכים למהלכים הבאים כדי להקדים אותם", אמר ביוני מפקד חיל האוויר האמריקני, גנרל דייוויד אולווין, בדיון בסנאט אחרי התקיפה באיראן.
