בימים האחרונים התקבלו מספר דיווחים המחזקים את ההערכה כי אין בכוונת איראן לזנוח את מדיניותה, חרף המהלומות שספגו היא ושלוחיה האזוריים בשנתיים האחרונות, ובמיוחד בעקבות מלחמת 12 הימים ביוני 2025. ראש הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), רפאל גרוסי, חשף בריאיון לסוכנות הידיעות AP כי פקחיו, שאינם מורשים לבצע פעולות פיקוח באיראן מאז המלחמה, זיהו באמצעות צילומי לוויין "תזוזות" סביב האתרים שבהם מוחזק מאגר האורניום המועשר ל-60%, שנשאר ברשותה גם לאחר תקיפת מתקני הגרעין. אף כי בשלב זה אין עדות לכך שטהראן חותרת לשקם את יכולות ההעשרה שנפגעו במלחמה, לא מן הנמנע כי היא תנסה להשתמש בעתיד באורניום המועשר שעדיין בידיה כדי להתקדם במסלול חשאי לנשק גרעיני.
במקביל דיווחה רשת CNN בהתבסס על גורמי מודיעין אירופיים, כי איראן הרחיבה את המשלוחים הימיים מסין של נתרן פרכלורט, חומר המשמש לייצור דלק מוצק לטילים בליסטיים. דיווח זה מצטרף לדיווחים נוספים על מאמציה לשקם ולשדרג את המערכים הצבאיים שלה, ובמיוחד את מערך הטילים ארוכי-הטווח הנתפס בעיניה – גם לאחר המלחמה - כנכס אסטרטגי שיכול לפגוע בישראל, להתיש אותה ולהגביל את יכולתה לנהל מערכה מתמשכת בשל מגבלות יכולות היירוט שברשותה.
בזירה האזורית התקבלו עדויות נוספות למאמציה של הרפובליקה האסלאמית לשקם את יכולות שלוחיה, ובראשם חיזבאללה. בעוד חיל האוויר ממשיך בתקיפות כמעט יומיומיות בלבנון, ארגון הטרור הלבנוני ממשיך לשקם את כוחו ולצבור טילים, רקטות, אמצעים ארטילריים וציוד לחימה נוסף, שחלקו מוברח דרך סוריה, חרף המאמצים של כוחות הביטחון הסוריים ושל ישראל לסכל ניסיונות הברחה.
גם בעיראק ממשיכה איראן בחיזוק המיליציות השיעיות הנתמכות על ידה ובהזרמת אמצעי לחימה, שעשויים לשמש בעתיד לתקיפות נגד ישראל. בנוסף על כך, שירות הביטחון הכללי וצה"ל סיכלו לאחרונה הברחה גדולה של אמצעי לחימה מתקדמים שמקורם באיראן ויועדו לפעילי טרור ביהודה ושומרון, ואילו הכוחות הנאמנים לממשלה התימנית תפסו ספינה איראנית שנשאה אמצעי לחימה, לרבות טילי קורנט, שנועדו לאזורים שבשליטת החות'ים בקרבת מצרי באב אל-מנדב.
ויכוח נוקב בתוך איראן
מאז המלחמה מתקיים ויכוח פנימי נוקב באיראן על הלקחים שיש להפיק ממנה. החוגים המתונים יותר קוראים לשינוי תפיסתי, שבמרכזו ההכרה בצורך הדחוף להתמודד בעדיפות עליונה עם המשברים הפנימיים הניצבים בפני איראן באמצעות רפורמות מרחיקות לכת במדיניות הפנים, נכונות לחידוש המו"מ עם ארצות הברית והפגת המתחים עם שכנותיה הערביות ועם אירופה. לעומתם, החוגים השמרניים והרדיקלים, שעדיין שולטים ברוב מוקדי הכוח בטהראן, סבורים שאין צורך בנסיגה מעקרונות היסוד חרף הכשלים שנחשפו במהלך המלחמה, אלא לכל היותר בהתאמות מוגבלות במסגרת התפיסות האסטרטגיות הקיימות. ואכן, בשלב זה נראה שאין בכוונת ההנהגה האיראנית בראשות חמינאי בן ה-86 לשנות כיוון. יתר על כן, שימור האופציה הגרעינית, שיקום המערכים הצבאיים והמשך התמיכה ב"חזית ההתנגדות" נתפסים בעיני הצמרת בטהראן כחיוניים אף יותר מבעבר לצורך שימור וחיזוק יכולת ההרתעה מול אויביה, ובראשם ישראל.
ספק אם ניתן לחסום את דרכה של איראן לנשק גרעיני ללא הסדרה יציבה וארוכת-טווח המבוססת על הסכם שיגביל במידה משמעותית את יכולות ההעשרה שלה, יאפשר פיקוח סבא"א יעיל ומשופר ויטפל בחומר הבקיע שנותר לאחר המלחמה
אין משמעות הדבר שאיראן לא נחלשה בצל האירועים הדרמטיים באזור בשנתיים האחרונות. אין ספק שהיא ניצבת בפני אתגרים משמעותיים, בהם משבר פנימי מחריף, מצוקות מים וחשמל, אינפלציה דוהרת, פגיעה קשה במערכי הגרעין והטילים והחרפת הלחץ הבינלאומי, לצד ערעור ביטחונה הלאומי בעקבות הכרעת חזבאללה, קריסת משטר אסד ותבוסת חמאס. עם זאת, איראן יכולה גם להפיק תועלת משורה של הזדמנויות, לרבות שרידות חמאס ברצועת עזה; האתגרים והעיכובים בפירוק חזבאללה מנשקו; חוסר היציבות בסוריה; היריבות בין ארצות הברית לבין רוסיה וסין, שמאפשרת לה לשמר את השותפות עימן; הפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל; וההתייחסות ההולכת וגוברת של מדינות האזור לישראל כאיום צבאי על היציבות האזורית.
רז צימט ראוי איפוא להניח שהיחלשותה של איראן אינה בהכרח תהליך בלתי הפיך. נוכח מציאות זו נדרשת ישראל להיערך לאפשרות של סבב לחימה נוסף מול איראן, במיוחד בתרחיש של שיקום יכולותיה הגרעיניות, ולהמשיך בפעילות אכיפה כדי למנוע את שיקום הציר הפרו-איראני, בראשו חיזבאללה. יחד עם זאת, ברור כיום יותר מאי-פעם שאין די בפתרונות צבאיים ובהישגים אופרטיביים בלבד. ספק אם ניתן לחסום את דרכה של איראן לנשק גרעיני ללא הסדרה יציבה וארוכת-טווח המבוססת על הסכם שיגביל במידה משמעותית את יכולות ההעשרה שלה, יאפשר פיקוח סבא"א יעיל ומשופר ויטפל בחומר הבקיע שנותר לאחר המלחמה. במקביל, ספק אם ניתן למנוע את שיקום יכולות הציר הפרו-איראני ללא חיזוק הממשלים המרכזיים בעולם הערבי, יצירת חלופות להשפעה האיראנית ותהליכים של חיזוק היציבות האזורית והסדרה מדינית, שיסייעו במידת מה לבלום את איראן המנצלת את חולשת מדינות האזור ותנאים של חוסר יציבות ולחימה לביסוס השפעתה. בסופו של דבר, הצלחתה של ישראל במערכה מול איראן תלויה במידה רבה ביכולתה לנצל את חלון ההזדמנויות הנוכחי כדי לתרגם את הישגיה האופרטיביים והצבאיים המשמעותיים לקידום מאמצים לעיצוב מציאות אזורית חדשה שתסייע לבלום את איראן, להחלישה עוד יותר ולצמצם את יכולתה לשוב ולהתחזק.
ד"ר רז צימט הוא ראש תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וחוקר במרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב.
