מצוקת החניה בערי המרכז, ובמיוחד בתל אביב, הפכה כבר מזמן לחלק משגרת היומיום. רחובות עמוסים, מספר מקומות מצומצם ומאות נהגים שמסתובבים דקות ארוכות בחיפוש אחר חניה יוצרים מתחים מיותרים. בתוך המציאות הזו התפתחה התופעה המוכרת: "שומרים חניה". במקרה של לי תום דותן זה נגמר למרבה המזל עם דריסה קלה מצד נהגת שהתעלמה ממנה, ונסעה לאחור לעבר החניה המיוחלת. "היא אשכרה נכנסה בי והמשיכה ללכת, ואני עמדתי שם מזועזעת", סיפרה דותן בריאיון לאולפן ynet.
הריאיון עם לי תום דותן
(צילום: ירון ברנר)
תופעת "שמירת חניה" מאופיינת בכך שלעיתים מדובר באדם שעומד במקום וממתין לרכב של בן משפחה, ולעיתים מוצבים כיסא, ארגז או חפץ אחר כדי למנוע מאחרים להיכנס. יש מי שמקבלים זאת בהבנה מתוך תחושת סולידריות שכונתית, אך במקרה של דותן, שהתרחש בפארק הלאומי ברמת גן, זה נגמר אחרת. "ראיתי חניה פנויה, ושמרתי אותה לחברה שלי. אבל אז אני רואה רכב נוסע לאחור והוא נכנס בי", סיפרה דותן.
בפוסט ויראלי ברשת, כתבה דותן: "כשהרכב התקרב אליי, לא ממש ראיתי מי הנהג, אבל נפנפתי לו ביד - הסימן המוסכם של 'תפוס, תמשיך הלאה'. המכונית לא עצרה, אף אחד לא ירד מהרכב לדבר איתי. לא נשמעה צעקה של 'תזוזי משם'. המכונית החליטה שטון וחצי של מתכת חזק ממני והחזק מנצח. בניגוד לכל הציפיות שלי, לא היה מדובר באיזה נהג בריון עם עודף טסטוסטרון. יצאה לה נהגת, אישה בת 60 פלוס, מטופחת, מתוקתקת".
דותן כתבה עוד: "למזלי היא נתנה לי רק מכה קלה כשקפצתי הצידה ואני בסדר. אבל, אותה נהגת לא עצרה לבדוק לשלומי. היא פשוט כיבתה את האוטו, פתחה את הדלת ויצאה החוצה. כשהצלחתי להתאושש מההלם, ניגשתי אליה. אמרתי לה 'את אפויה? אם את חושבת שאני לא צריכה לעמוד פה, תגידי לי לזוז, תצעקי עליי, תקראי למשטרה. אבל לדרוס בן אדם? את מבינה מה יכול היה לקרות? הייתי יכולה להיפצע קשה, חס וחלילה לצאת מפה באמבולנס. המילים שלי לא ממש הזיזו לה, היא התייחסה אליי כאילו אני אוויר והמשיכה הלאה".
שלל תגובות שליליות לפוסט
בריאיון היא הוסיפה: "אני מבינה שאנשים לא אוהבים את הקטע של שמירת חניה, אני עד עכשיו לא הצלחתי להבין למה הטיעונים נגדי בפוסט היו דברים כמו 'מי שומר חניה', 'זה כמו מי ששם את העגלה שלו בסופר והולך', 'מי ששם מגבות במלון והולך'. כל מיני דברים כאלה".
בהתייחס לתגובות השליליות שקיבלה, סיפרה דותן: "מישהו כתב 'חבל שלא דרסו אותך עוד חמש פעמים עד שהיית אפר ואבק', מישהו כתב 'את הפנים הרעות של מדינת ישראל', אחר כתב 'את צריכה להישרף בגיהינום'. הייתי קצת בשוק, משפטים מאוד קשים. והיה גם את הצד השני שמאוד הפתיע אותי. אלה שאמרו 'חבל שלא ניפצת לה את החלונות', 'אם זה היה קורה לי - הייתי חורט לה על האוטו', 'היית צריכה לפרפר על הרצפה ולהעמיד פנים שקרה לך משהו, לתבוע אותה ולהרוויח מיליונים'".
מבחינה משפטית, הדין בישראל, מכוח פקודת התעבורה ותקנות התעבורה, אינו מכיר בזכות של אדם פרטי "לשמור" חניה ברחוב ציבורי. הצבת חפצים במטרה למנוע חניה עלולה להיחשב כהצבת מכשול בדרך או כהפרעה לתנועה, עבירה שבגינה רשאית הרשות המקומית לפעול ואף להטיל קנס. חניה ברחוב היא משאב ציבורי, וכל עוד לא מדובר בחניה פרטית הרשומה בטאבו או בחניה שמורה שאושרה כדין על ידי העירייה (למשל חניית נכה), אין לאדם בודד זכות לשריין אותה לעצמו.
עם זאת, גם כששמירת חניה נעשית שלא כדין, אין בכך כל הצדקה לאלימות, לאיומים או לפגיעה פיזית, לא כלפי מי שמנסה "לשמור" את המקום ולא כלפי הנהג שמבקש להחנות. סכסוך על חניה הוא לכל היותר עניין לאכיפה עירונית או משטרתית, ולא עילה להסלמה שעלולה להסתיים בפגיעה של ממש.
דותן אמרה לסיכום: "לא התלוננתי עליה במשטרה, לא צילמתי את הלוחית. גם על זה מאוד כעסו עליי, איך אני נותנת לאישה כזאת להמשיך לנסוע ברחובות. לא יצאתי בסדר, אף אחד לא אהב אותי בפוסט הזה. היו כאלה שחשבו שהאישה לא בסדר שהיא דרסה אותי, היו כאלה שחשבו שאני לא בסדר שלא התקשרתי למשטרה להתלונן עליה, והיו גם כאלה שחשבו שחבל שהיא לא דרסה אותי יותר, כי אולי אז אני אלמד לקח ובחיים לא אשמור חניה. המסר שלי הוא שנהיה נחמדים אחד לשני, יש לנו בעיות הרבה יותר קשות בחיים האלה מאשר חניה".
