הימים האחרונים מתאפיינים בהמתנה דרוכה להחלטתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, האם להצטרף לישראל בתקיפת מתקני הגרעין של איראן. בארה"ב מתנהל ויכוח פוליטי וציבורי בין המחנה הבדלני בממשל, המתנגד למעורבות צבאית של ארה"ב בסכסוכים עולמיים, לבין המחנה התומך בישראל ורואה באיראן איום גם על ביטחונה הלאומי של ארה"ב. לצד זאת, מתנהל בארה"ב גם ויכוח משפטי באשר לסמכותו של הנשיא טראמפ לתקוף מדינה זרה ללא אישור הקונגרס.
מחוקקים, רפובליקנים ודמוקרטיים, אף מקדמים בימים האחרונים הצעות החלטה בקונגרס שמטרתן למנוע מהנשיא לנקוט פעולה צבאית נגד איראן ללא אישור הקונגרס, והוויכוח המשפטי פוליטי סביב סמכויות הנשיא מתלהט.
המאבק בין נשיא ארה"ב לבית המחוקקים בדבר סמכויות המלחמה נמשך עשרות רבות של שנים, ונובע משתי הוראות בחוקת ארה"ב: מחד גיסא, החוקה קובעת כי הקונגרס הוא הגוף שמוסמך להכריז מלחמה, לממן צבא ולקבוע חוקים לניהולו. מאידך גיסא, לפי החוק הנשיא הוא המפקד העליון של צבא ארה"ב.
במשך השנים נשיאים טענו כי החוקה מאפשרת להם להפעיל כוח צבאי כדי להגן על אזרחים וחיילים אמריקאיים ולצורך הגנה עצמית ללא אישור מראש של הקונגרס. כך למשל, הנשיא הארי טרומן החליט בשנת 1950 לשלוח כוחות לקוריאה בלי לבקש מהקונגרס הכרזת מלחמה. במקום זאת, הוא הסתמך על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, שקראה למדינות החברות לסייע לקוריאה הדרומית מול הפלישה מצפון קוריאה.
בשנת 1973 העביר הקונגרס חוק ייחודי, חוק סמכויות המלחמה, שנועד להבטיח למחוקקים תפקיד באישור עימותים מזוינים שבהם מעורבים כוחות אמריקאיים, גם כאשר אין הכרזת מלחמה רשמית, במטרה למנוע עקיפה נשיאותית של העיקרון החוקתי שלפיו הקונגרס הוא שמאשר פעולה התקפית של ארה"ב. לפי החוק, כאשר אין הכרזת מלחמה, וישנה פעילות צבאית של ארה"ב, הנשיא חייב לדווח לקונגרס תוך 48 שעות מהכנסת כוחות צבאיים אמריקאיים למצב של עימות. העימות חייב להסתיים תוך 60 ימים, אלא אם הקונגרס מאשר אחרת.
עוד נקבע בחוק כי הנשיא מוסמך להורות על מעורבות צבאית של ארה"ב בשלושה מצבים: (1) הכרזת מלחמה על ידי הקונגרס; (2) אישור ייחודי של הקונגרס לעימות צבאי ללא הכרזת מלחמה; (3) מצב חירום לאומי ייחודי שנוצר עקב התקפה על ארצות הברית, שטחיה, נכסיה או כוחותיה המזוינים.
דרך עוקפת
מאז 1973, רוב הנשיאים בדרכים שונות ומגוונות התעלמו מחוק סמכויות המלחמה, ועקפו את הוראותיו באמצעות פרשנות מרחיבה לסמכויותיהם בחוקה או מתן פרשנות מרחיבה לאישורים שניתנו בעבר על ידי הקונגרס לעימותים צבאיים. כך למשל, ב-2017, הנשיא טראמפ הורה על תקיפת טילים בסוריה בעקבות שימוש של הנשיא לשעבר בשאר אל-אסד בנשק כימי. אנשי טראמפ טענו שהתקיפה מותרת לפי החוקה במטרה להגן על הביטחון הלאומי והאינטרסים של מדיניות החוץ של ארצות הברית או לחילופין שמדובר בפעולה מותרת מכוח החלטת הקונגרס משנת 2002 שהתירה לנשיא להשתמש בצבא לפי הצורך כדי להגן על ביטחון ארה"ב מפני איום מתמשך מעיראק. ב-2020 טראמפ הסתמך, בין היתר, על אותה החלטה משנת 2002 כשהורה על חיסולו של קאסם סולימאני, מפקד במשמרות המהפכה האיראניים, בטענה כי סולימאני מפעיל כוחות בעירק כנגד ארה"ב. גם הנשיא ג'ו ביידן הסתמך על ההחלטה משנת 2002 כבסיס משפטי לפעולות צבאיות שונות במזרח התיכון בתקופת כהונתו.
המתנגדים למתקפה של ארה"ב טוענים שאין כל מצב חירום או אקט של הגנה עצמית המתיר לנשיא לפעול באירן ללא אישור מראש של הקונגרס. אנשי טראמפ טוענים כי לנשיא יש סמכות חוקתית רחבה להגן על חיילים או אינטרסים אמריקאים במזרח התיכון
המחוקקים המתנגדים למתקפה של ארה"ב באיראן טוענים שאין כל מצב חירום ייחודי או אקט של הגנה עצמית מידי המתיר לנשיא לפעול באיראן ללא אישור מראש של הקונגרס. אנשי טראמפ טוענים כי לנשיא יש סמכות חוקתית רחבה להגן על חיילים או אינטרסים אמריקאים במזרח התיכון, וכי האישורים הקודמים שניתנו בעניין עירק יכולים להוות בסיס גם לתקיפה נוכחית באיראן.
ד"ר מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףמהניסיון של החודשים האחרונים בתקופת כהונתו של טראמפ, בשלל נושאים, דומה שגם ביחס לתקיפה באיראן, ככל שהוא יחליט על ביצועה, הסוגייה החוקתית לא תהווה בעיניו מכשול, והוא יפרש בהרחבה את סמכויותיו ולא יבקש את אישור הקונגרס מראש.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי אוניברסיטת רייכמן.
