ג'ניפר מורטזשווילי, פרופסורית בבית הספר למדיניות ציבורית ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת פיטסבורג, הגיעה לישראל בחודש ינואר יחד עם משפחתה כחלק מלימודיה, ומצאה את עצמה בלב מלחמה אזורית ורב-חזיתית. במאמר שפרסמה ב"וושינגטון פוסט", היא מתארת את "המלחמה האלטרנטיבית" - כשאנשים בארצה נחשפים למידע שקרי וסרטונים מזויפים ברשתות, בעוד שלמעשה המציאות, כפי שהיא מתארת, הפוכה לחלוטין.
"משהו מוזר באוויר. בכל בוקר אני מתעוררת בתל אביב אחרי עוד לילה של הישרדות. אזעקות נשמעות באמצע הלילה, אנחנו חוזרים למיטה שוב ושוב. בבוקר אנחנו מתעוררים לשמוע שכיפת ברזל יירטה את רוב הטילים", היא כותבת. "אני יוצאת למרפסת ושומעת את הבנייה הבלתי פוסקת. כלכלן ישראלי שאני מכירה אומר לי: 'אנחנו תמיד בונים מחדש את המדינה היהודית'. אני לוגמת מהקפה, מושיבה את ילדיי לשיעורים המקוונים ופותחת מיילים והודעות כדי לראות - מה קרה אתמול בדמיונה של ארצות הברית".
היא מספרת כיצד עברה לישראל עם בעלה וארבעת ילדיה בסוף חודש ינואר, כמה שבועות לפני פרוץ המלחמה. "מאז הפכתי ל'כתבת' - האדם שכולם בבית שואלים כשהם לא מצליחים להבדיל בין מה שהם רואים ברשתות לבין המציאות כאן".
לדבריה, "אנחנו חיים את ה'מלחמה האלטרנטיבית' הראשונה: סכסוך שבו המלחמה המתנהלת באינטרנט והמלחמה במציאות התרחקו כל כך זו מזו, עד שנראה שהן מתרחשות בעולמות שונים לגמרי. הבעיה איננה מחסור במידע - אלא שאנשים בונים לעצמם מציאות חלופית המתאימה למה שהם כבר מאמינים בו.
"בכל בוקר הטלפון שלי מתמלא בהודעות חרדה. חברה מפיטסבורג. קולגה מאסיה. קרוב משפחה מניו יורק. כולם ראו סרטונים של מתקפות טילים כביכול ההורסות את תל אביב. באחד הסרטונים נראו כביכול ישראלים ההולכים בשיירות רגליות בהרי יהודה, בורחים מן הארץ הקורסת מאחוריהם.
"כל הסרטונים האלה מזויפים. חלקם נוצרו בבינה מלאכותית, אחרים קטעים ישנים ממקומות אחרים. אני יודעת, כי אני כאן", מתארת בטור. סרטון שפורסם ברשת X ונוצר ב-AI - עם כחמישה מיליון צפיות:
היא מספרת כי מבחינתה הלילה הראשון של המלחמה היה המפחיד ביותר. "טיל פגע כ-400 מטרים מהדירה שלנו, הרעש טלטל את הבניין. אישה אחת נהרגה - היא לא הספיקה להגיע למקלט בזמן. האירוע הטרגי הזה הטמיע בילדיי את חשיבות המקלטים יותר מכל מה שיכולתי לומר להם.
"אבל אחרי אותו לילה ראשון הם ראו שהחיים נמשכים. במקלטים בתל אביב מצאתי את עצמי עם מוסלמים, יהודים, נוצרים ועולים חדשים. הוויכוחים הזועמים שמתחוללים באינטרנט האמריקני נראים רחוקים מאוד מהמקומות הללו. האנשים כאן בעיקר עייפים, אבל יש בהם תקווה לעתיד טוב יותר באופק".
היא מוסיפה כי "מה שמדאיג אותי יותר מהסרטונים המזויפים הם האנשים שאינם מסוגלים להבין שהמלחמה הזאת מתנהלת דווקא היטב - לא רק לישראל, אלא גם לארה"ב ואולי אפילו לעם האיראני הסובל. התמונה האסטרטגית חיובית בהרבה מהנרטיב המקוון. האפשרויות של איראן הולכות ומצטמצמות - כולן משאירות את ישראל בעמדה טובה יותר, בין אם זה שינוי משטר בטהרן, הסדר במעורבות אמריקנית, או הפסקת אש בדומה להסכם עם החות'ים".
לדבריה, "בוושינגטון לא הייתם מנחשים זאת. שבועיים לאחר תחילת המלחמה אני רואה אנליסטים רציניים לכאורה ממהרים להסיק אסון. בכירים לשעבר, חוקרי מכוני חשיבה, אנשי מקצוע בעלי תארים - כולם אמורים להבין כיצד לקרוא עימות. אבל תוך ימים ספורים הם כבר כתבו את ההספד: ביצות, הידרדרות, כישלון. והנרטיב הזה ממשיך עד היום.
"השמאל הבינלאומי-ליברלי והימין הבדלני - שני מחנות שלא הסכימו כמעט על דבר במשך עשרות שנים - מצאו פתאום את עצמם בדעה אחת: מרוץ להכריז על כישלון עוד לפני שהמלחמה באמת החלה", היא טוענת.
"ליבה של המלחמה האלטרנטיבית היא לא מחסור במידע - אלא שהצלחת המלחמה סותרת את ההנחות המוקדמות של אנשים, ולכן הם יוצרים לעצמם מלחמה חלופית: אחת שבה תל אביב בוערת, וושינגטון לא שמעה מעודה על מצרי הורמוז, והכול נידון לכישלון. זו הגרסה היחידה שהם מסוגלים להכיל מבחינה נפשית.
"יש צורך שמזין מציאות חלופית - חדה, צבעונית, ויראלית - הרבה מעבר לכל מה שהאויב היה מסוגל לייצר. ובינתיים, במלחמה האמיתית, אני שוב יוצאת בבוקר למרפסת", מסכמת. "צוותי הבנייה כבר בעבודה. ילדיי מתחברים לשיעוריהם. ישראל, חבולה ועייפה, ממשיכה לבנות את עתידה לעצמה, ולמזרח התיכון כולו".
