ישראל היא מקום שבו הכל קורה אחרי: אחרי המלחמה, אחרי הבחירות, אחרי החגים ועכשיו מתברר שיש גם "אחרי הפריימריז בליכוד". אולי אז, למשל, שר הביטחון לא ירגיש צורך להתיז את ראשו של אלוף מכהן בגלל כמה פאנליסטים נוטפי קצף מהשפתיים והקהל העצבני שלהם באולפן הטלוויזיה. אם כן, לא נותר אלא להודיע לכל מי שהביטחון הלאומי נוגע בו, כלומר כולם, ובהם לוחמים ולוחמות וההורים שלהם ששכחו איך ישנים בלילה: "השכל הישר יצא להפסקת פריימריז והוא צפוי לשוב מיד אחריה. תחזיקו מעמד ותשתדלו להישאר בחיים, אין עוד הרבה זמן". הפריימריז בליכוד, אם כן, הפך למין שפעת עונתית: אין הרבה מה לעשות מלבד להצטייד בהרבה חבילות טישיו, מרק עוף צח וסדרה גרועה בנטפליקס. תצאו מזה כמו חדשים.
ועידת ההייטק הביטחוני של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף לשכת המהנדסים
ועידת ההייטק הביטחוני של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף לשכת המהנדסים
(צילום: סנטרל הפקות)
אבל כמו טירופים אחרים שהשתרשו במדינה שחולמת על "אור לגויים" ומידרדרת לכדי רפובליקת בננות עם חיל אוויר, ההסתכלות על התנהלותו המחפירה של ישראל כ"ץ מבעד למשקפי הפריימריז משטיחה את הנזק העצום שאנשים כמותו גורמים לפני, אחרי ותוך כדי הבחירות הפנימיות בליכוד. הערות בסגנון "הפריימריז חייבים כבר להיגמר למען הביטחון המדינה", הן לא בדיחה אלא כניעה בפני תופעה מטורללת: אם ישראל כ"ץ מוכן למכור את אלוף פיקוד מרכז ובעצם את מה שנשאר מהממלכתיות בצה"ל רק כדי שמישהו מערוץ 14 יפסיק לצעוק לו באוזן, זה בכלל לא רלוונטי מהן הנסיבות הפוליטיות שלו – מדובר באדם חלש ומופקר; אחד שלא אמור לעסוק אפילו במסמך העדפות הקפה של פורום מטכ"ל, וכל שכן לחלק שם הנחיות (רובן לא בסמכותו, אבל ככה זה כשהאגו בגודל טייסת של אף-35).
ואם מוקדי הכוח בליכוד בוחרים מנצלים את הפריימריז כדי לסחוף את המפלגה עוד יותר עמוק למחוזות הכהניזם, אז אלו הם פניה של המפלגה לא פחות ולא יותר מהאופן שבו האגף הפרוגרסיבי משקף את פניה של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, למשל. אם רוב הציבור בישראל דורש מהמיינסטרים במפלגות ימין ובעיקר שמאל בעולם להתנער מהשוליים ולאכוף עליהם את מרותו, מדוע בכירים ובכירות בליכוד זוכים להגנת "אי שפיות מחמת פריימריז"? איך התנהלות נפשעת עקב לחץ פוליטי ותקשורתי (ערוץ 14 לא פראייר במימוש האג'נדה של בעליו) לא הופכת לדגל אדום, ועוד בקרב בעלי תפקידים הנוגעים באופן ישיר לביטחון המדינה?

הערות בסגנון "הפריימריז חייבים כבר להיגמר למען הביטחון המדינה", הן לא בדיחה אלא כניעה בפני תופעה מטורללת: אם ישראל כ"ץ מוכן למכור את אלוף פיקוד מרכז ובעצם את מה שנשאר מהממלכתיות בצה"ל רק כדי שמישהו מערוץ 14 יפסיק לצעוק לו באוזן, זה בכלל לא רלוונטי מהן הנסיבות הפוליטיות שלו – מדובר באדם חלש ומופקר

בכלל, הפיכת "שיקולי פריימריז" לחזות כל העוולות וההתלהמויות של בכירים ובכירות בליכוד הם עלבון לאינטליגנציה: אולי ישראל כ"ץ, כמו הבוחרים והבוחרות שהוא קורץ להם, באמת מאמין שצריך לעשות הכל כדי להקל על בחור שמואשם בקשירת אזיקון על איבר מינו של פלסטיני? אולי לדעתו ממש חשוב לאפשר לטרור היהודי בגדה המערבית לפרוח ללא חשש צווים מנהליים? למה להחליט בשבילו שהוא פועל מתוך שיקול תועלתני בלבד ולא מתוך אידיאולוגיה שתואמת את בסיס התמיכה שלו?
הרי אם הטענה היא שכ"ץ בסך הכל פועל כ"ימין פופוליסטי", אז אחת משתי האופציות נכונה: או שיש די והותר קהל לסחורה הרקובה שהוא מציע, או שהקהל הזה לא כל כך גדול אך מספיק קולני וחזק כדי לכופף שר ביטחון. שני המקרים אמורים לעורר במחנה ובמפלגה שאט נפש מוחלט לצד דחף לאו בר כיבוש להתנער הן מהאדם והן מהקהל. עובדה שזאת הציפייה הנצחית של הימין מהשמאל, ובטח מהמפלגות הערביות. אבל בליכוד? שטויות: נדבר אחרי הפריימריז.