אילנה גריצ'ווסקי, בת זוגו של מתן צנגאוקר שמוחזק כבר 691 ימים בשבי חמאס ברצועת עזה, נשאה אחר הצהריים (רביעי) נאום מצמרר בפני מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק - שבו שחזרה את רגעי חטיפתה ב-7 באוקטובר, את ההתעללות שעברה בידי המחבלים ואת 55 ימי השבי בין בתים, מנהרות ודירות מזוהמות. היא דיברה על תחושת הנטישה מצד ארגוני זכויות האדם, על הסטנדרט הכפול של העולם כלפי עדויות נשים שנאנסו והושפלו, ועל הבטחתה לחטופים: "לעשות הכול כדי להביא אותם הביתה". ynet העביר את הנאום בשידור ישיר.
עדותה המצמררת של אילנה גריצ'ווסקי
(צילום: UN)
4 צפייה בגלריה
"לקחו את האנושיות שלי, חתיכה אחר חתיכה". גריצ'ווסקי בהצהרה לפני העדות, לצד השגריר דנון
(צילום: UN)
"אדוני הנשיא, חברי מועצת הביטחון, שגרירים - אני עומדת כאן היום לא רק כדי להרים את קולי, אלא גם בשם אלה שעדיין מוחזקים בשבי ובשם אלה שנרצחו באכזריות והושתקו לעד", פתחה את עדותה. היא סיפרה על ילדותה במקסיקו, בבית יהודי שורשי, ועל זיכרונותיה מלימודי זכויות אדם והמעורבות בארגונים בינלאומיים כמו האו"ם, יוניסף והצלב האדום. "אבל כשנזקקתי להם יותר מכל - הם לא היו שם", אמרה. "בגיל 16 עליתי לבדי לישראל כדי להרגיש בטוחה. בניר עוז הקמתי עם מתן בית, מאפייה וחממה - עד ש-7 באוקטובר שבר הכול".
בפתח עדותה, גריצ'ווסקי שחזרה את רגעי החטיפה - כשהיא אוחזת בתמונתו של הבן הזוג מתן: "תפסו אותי בשיער, היכו אותי, ניסו לצלם אותי, התחננתי שלא יאנסו אותי ושלא ירצחו אותי. זרקו אותי על אופנוע, בדרך החלו להתעלל בי מינית עד שהתעלפתי. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי חצי עירומה מוקפת מחבלים". היא סיפרה כי סבלה מלסת ואגן שבורים, נזק לאוזן וכווייה ברגל, וכי אחד המחבלים אמר לה שלא תשתחרר לעולם, "שאני יפה, שאנחנו נתחתן ונביא ילדים".
היא שחזרה כיצד הוסתרה לפני כן בחדר ביטחון, כשמתן מחזיק את הדלת בכל כוחו, בעוד היא מנסה להרגיע את כלבם נוני - עד שלא הצליחו עוד. בהמשך הסתתרה בבית שכנים, גדי ויהודית חגי, שנרצחו באותו יום ונגררו לעזה. לאחר מכן הועברה שוב ושוב בין בתים, מנהרות ודירות מזוהמות. "בילינו 40 יום כמעט בלי אוכל ומים, בלי תרופות, תחת טרור פסיכולוגי מתמשך".
הצהרתה של גריצ'ווסקי, לפני העדות: "לקחו את האנושיות שלי"
(צילום: UN)
על התנאים הקשים בשבי סיפרה: "ירדתי 12 קילו, לא קיבלתי תרופות למרות שסבלתי ממחלות רקע. הם קבעו מתי נדבר, מתי נישן, מתי נלך לשירותים. כל גרגר חומוס היה אחרי שהם לקחו לעצמם את הבשר והאורז". לדבריה, ארבעה ימים לפני שחרורה הובלה לבית החולים נאסר ומשם למנהרה, שם ראתה חטופים נוספים ובהם איתן הורן ודוד קוניו - וגילתה שגם מתן מוחזק בעזה. "התחננתי לראות אותו, הם אמרו 'אחר כך'. אבל 'אחר כך' לא הגיע. בסוף נאלצתי לעזוב עם חור בלב". היא הוסיפה כי הובטחו לה שחרורים שקריים, נאלצה להתפשט מחשש למכשירי מעקב והולכה שולל שוב ושוב - עד ששוחררה לאחר 55 ימים.
היא הוסיפה פנייה ישירה לחברי המועצה: "אנשים רואים את פניי וחושבים שאני חופשייה. אבל טראומה לא נעלמת עם השחרור. בכל אזעקה אני חוזרת לשם, לגיהינום. ההבדל הוא שלי יש חדר ביטחון - ולמתן אין". היא האשימה את העולם בסטנדרט כפול: "למה קרטלים במקסיקו נחשבים פושעים וטרוריסטים, ואילו חמאס - שאנס נשים, שרף ילדים וחטף קשישים - לא מגונה באותה דרך? למה הכאב שלנו מוטל בספק?". גריצ'ווסקי קראה למועצת הביטחון לדרוש את שחרור החטופים באופן מיידי: "לא מחר, לא בעתיד הרחוק - אלא עכשיו. תחזירו אותם הביתה. שוחררתי אחרי 55 יום, אבל נשמתי נשארה שם. עד שישובו - אף אחד מאיתנו אינו באמת חופשי".
"לקחו ממני את האנושיות חתיכה אחר חתיכה"
עוד לפני העדות, כשלצידה שגריר ישראל לאו"ם דני דנון, גריצ'ווסקי נשאה הצהרה שבה הציגה את סיפור חייה: "נולדתי במקסיקו ועליתי לישראל בגיל 16, לבד וללא משפחתי. לפני כמה שנים עברתי לקיבוץ ניר עוז, קרוב לגבול עם עזה, שם בניתי בית עם בן זוגי מתן צנגאוקר. חיינו היו פשוטים ורגילים, מלאים בתוכניות - עד ש-7 באוקטובר שינה הכול. ב-6:30 בבוקר, כשעוד ישנו בבית, התעוררנו לאזעקות, אך הפעם זה לא היה עוד 'רק אזעקות' - אלא מתקפה. מחבלים חמושים חדרו לביתנו במטרה להרוס הכול. אני נחטפתי לעזה והוחזקתי שם 55 ימים".
היא תיארה את השבי הקשה שעברה: "מעולם לא ידעתי למה לצפות - חקירות לילה, מעבר מבית אזרחי אחד לאחר או לבית חולים. שימשתי שוב ושוב מגן אנושי. ביליתי זמן במנהרות - האוויר היה דחוס, לא היה אור, וההליכה כמעט בלתי אפשרית. לקחו ממני את האנושיות חתיכה אחר חתיכה. בכל מעבר אמרו לי שאני חוזרת הביתה, אך שמרו אותנו בחיים רק כדי לנצל אותנו עוד יותר. רעבתי, צמתי, לא הצלחתי לשמור מזון בגוף. לא ידעתי אם יום או לילה, אם אשרוד או אמות. ברגעים הללו התפתחו אצלי טראומות עמוקות, תחושה שהחיים אינם שלי, שהגוף מנותק מהנשמה".
היא הוסיפה: "כדי שאני אוכל להחלים, כדי שכל המשוחררים יוכלו להחלים - רק כשהחטופים יחזרו נוכל להתחיל לרפא את מה שנשבר. אני העדות לכך שזה אפשרי - ושהמאמץ חייב להימשך. אסור לתת להם לחכות יותר, אין להם זמן. עלינו להחזיר אותם בעסקה כוללת. העם בישראל רוצה שהמלחמה תסתיים. אני כאן לא רק בשבילי, אלא בשביל כל אישה וגבר שלא שבו, בשביל כל קול שלא נשמע - ובשביל ה-50 שעדיין בעזה ובני משפחותיהם. מתן, תישאר חזק, אל תאבד תקווה. אמא שלך, אחותך, נוני הכלב שלנו ואני - כולנו מחכים לך. אני נלחמת בשבילך".
גריצ'ווסקי, ששוחררה בעסקת נובמבר 2023 לאחר יותר מ-50 ימים בשבי חמאס, צפויה לדבר בפני הדיפלומטים על מסכת הייסורים שעברה - ועל מאבקה להשבת כל החטופים בהסכם כולל ומיידי. מחוץ לדיון בניו יורק התאספו תומכים שבאו להביע הזדהות עם משפחות החטופים ועם הקריאה להפסקת הלחימה.
עדות קשה על תקיפה מינית והתעללות
בחודש מרץ חשפה גריצ'ווסקי בריאיון ל"ניו יורק טיימס" את מה שעברה מאז נחטפה. היא סיפרה כי איבדה את הכרתה במהלך חציית הגבול לעזה על אופנוע המחבלים, וכשהתעוררה מצאה עצמה חצי עירומה על רצפת בניין, מוקפת שבעה מחבלים. חולצתה הייתה מורמת מעל החזה ומכנסיה משוכים מטה. "לא ידעתי מה קרה בזמן שהתעלפתי", סיפרה, "אבל אמרתי להם שאני במחזור - וזה כנראה הציל אותי מאונס מלא". לדבריה, המחבלים הכו אותה, גרמו לה כווייה כשהצמידו את רגלה לאגזוז האופנוע, ולפחות אחד מהם נגע בה מינית.
במשך יותר מחודשיים הועברה מבית לבית, בבתי חולים ואף במנהרות. היא תיארה כיצד אחד המחבלים חיבק אותה, כיוון לעברה אקדח והצהיר כי גם אם תהיה עסקה - "לא תשתחררי, כי אני רוצה להתחתן איתך ולעשות איתך ילדים". לדבריה, אחרים הציגו עצמם כ"מורה למתמטיקה" או "עורך דין", בזמן שגנבו ממנה את תכשיטיה.
טקס ה"חתונה" של אילנה ומתן בכיכר החטופים
(צילום: מטה המשפחות להחזרת החטופים)
7 באוקטובר: הפרידה ממתן
גריצ'ווסקי ובן הזוג מתן חיו בקיבוץ ניר עוז, שם הכירו בחווה לגידול קנאביס רפואי. ב-7 באוקטובר, כשמחבלי חמאס חדרו ליישוב שבו נרצח או נחטף אחד מכל ארבעה תושבים, בני הזוג קפצו מחלון הממ"ד כשהדלת עמדה להיפרץ. אילנה רצה לכיוון אחד ומתן לשני - ומאז לא ראתה אותו. היא הוכתה ונחטפה לעזה, והוא נלקח בשבי.
מאז שחרורה בנובמבר 2023, היא חיה עם היעדרו ועם תחושת האשמה: "אני לא באמת זמינה לשיקום שלי, לא לגוף ולא לנשמה. אני חיה עם השאלה 'למה אני ולא הם'. אין לי תשובה. אבל אם אני בחוץ - סימן שאלוהים רצה שארים את קולי כדי לעזור לאלה שעדיין בחיים, להשיג את החופש שלהם, ולהחזיר את החללים לקבורה ראויה".
ביום ראשון שעבר, במסגרת העצרת המרכזית ביום המחאה למען החטופים, פורסם קטע מסרטון שצולם בעזה ובו נראה צנגאוקר. על פי ההערכות, הסרטון צולם לפני כמה חודשים, בזמן שהוחזק לצד החטוף עידן אלכסנדר. בסרטון פונה מתן לאחותו נטלי ("טאטו"), לאחותו הקטנה שני ולבת זוגו אילנה: "טאטו, שני, אילנה, אני מתגעגע אליכן. בעזרת השם נתראה בקרוב. כל המכרים שלי, כל החברים - צאו, תעשו רעש כמו שרק אתם יודעים ובעזרת השם נתראה בקרוב".
מוקדם יותר באותו יום, במיצג כואב ומרגש בכיכר החטופים, "התחתנה" אילנה עם מתן - כשהאם עינב עם הינומה בצבע שחור - ואת מוטות החופה החזיקו ג'ון פולין (אביו של הירש גולדברג שנרצח בשבי), מישל אילוז (אביו של גיא אילוז שגופתו מוחזקת בשבי), איציק הורן (אביו של החטוף איתן הורן) ויהודה כהן (אביו של החטוף נמרוד כהן).
