מביך לכתוב זאת, אך זו המסקנה העגומה העולה מאינסוף הפרשנויות, התחזיות והניתוחים שליוו עד כה את המלחמה באיראן ואת הסכם הספקת האש העכשווי: המתיימרים לדעת לא יודעים הרבה והיודעים הרבה שומרים על שתיקה. ה"מקורות" המצוטטים בשפע נגועים גם באמינות נמוכה וגם בהטיה אישית מקדימה. יש להם המון דעות נחרצות על המלחמה ותוצאותיה הנשענות על גרגירים פזורים של עובדות חלקיות, והכל צבוע מראש בהשקפות פוליטיות. תהיינה התוצאות האובייקטיביות של המלחמה והפסקת האש אשר תהיינה, שונאי טראמפ (וביבי) יכריזו על תבוסה מכאיבה, אוהדי טראמפ (וביבי) יכריזו על ניצחון ברור. ושום נימוק מהשטח לא ישכנע לא את אלה ולא את אלה.
1 צפייה בגלריה
(צילום: Maxwell Orlosky / US DEPARTMENT OF DEFENSE / AFP, REUTERS / Kevin Lamarque, AP Photo / Evan Vucci)
זאת ועוד. אוהבי טראמפ המהללים את הניצחון יטענו בלהט שנשיא ארה"ב יזם לבדו את המלחמה, פעל תוך שכנוע פנימי עמוק לסכנות של איראן גרעינית ולא הושפע כלל מראש ממשלת ישראל נתניהו שהיסס, זיגזג והפריע. מולם נמצא את מי שמסכמים את המלחמה ככישלון וכדי להציל את הכבוד של אמריקה ושל נשיאה מושיטים אצבע מאשימה כלפי נתניהו. הוא ההרפתקן שגרר את טראמפ לתוך הכאוס המלחמתי, פיתה אותו במצגות שווא שחצניות ואחראי לסופה הכושל. ההדלפות מהדיונים הסודיים ומשיחות בין מנהיגים היו ויהיו חלקיות, מקוטעות, מעוותות ואמורות לשרת את מטרותיו הפוליטיות או האישיות של המדליף.
והאמת? לך דע. זו תתגלה בעוד עשרות שנים, כשתוסר הסודיות מהמסמכים הרשמיים. והיא תהה שונה מהותית מהתיאורים והתחקירים הנ״ל. וגם אז הדעות ימשיכו להאפיל על העובדות וההערכות ישתנו עם השנים. האמת על המהלכים שקדמו למלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, לדוגמה, עדיין שנויה במחלוקת, על אף שחרור מחשאיות של דיוני הממשלה דאז. מלחמת לבנון הראשונה נראתה תחילה כניצחון ישראלי מפואר עד שהסתיימה לאחר שנים בנסיגה מבוהלת ומחפירה של צה״ל מלבנון. מלחמת לבנון השנייה שנתפסה בסיומה כתבוסה ישראלית מבישה התגלתה בהמשך כהישג מדיני וביטחוני כביר – עד שההישג הוחמץ וחיזבאללה השתקם צבאית ומדינית. שושלת אסאד נחשבה למנצחת במלחמת האזרחים בסוריה - עד שקרסה ביום אחד כארמון מחול יבש.
יש לכן לקחת במלוא הספק את החומרים המתפרסמים באחרונה על הדיונים שקדמו להסכם הפסקת האש הזמני ועל השלכותיו. האם המשטר באיראן שרד? מתנגדי המלחמה יאמרו, המשטר שרד ונהיה אף יותר קיצוני, תומכיה יצביעו על החיסול ההמוני של הצמרת השלטונית בטהרן ויאמרו, המשטר נפל והשליטים הנוכחיים יותר גמישים ומחוברים למציאות. האם סוכלה לתמיד ההרפתקאה הגרעינית של איראן? מתנגדי המלחמה יאמרו, מה פתאום, נשארו להם מאות קילוגרמים של אוראניום באיכות גבוהה ודחף עז לרוץ לנשק גרעיני.
סבר פלוצקרצילום: יאיר שגיאתומכי המלחמה יאמרו, המלאי הגרעיני של איראן חוסל ברובו ושאריותיו קבורות עמוק מתחת עיי הריסות (הוצאתו תחייב מאמץ בינלאומי מפוקח) יחד עם מדעני הגרעין המובילים; מאות מיליארדי הדולרים שהושקעו במיזם גרעיני ירדו לטמיון. האם היכולות הצבאיות והתעשייתיות של איראן נפגעו ללא תקנה? תומכי המלחמה יצביעו על חיסול למעשה של חיל האוויר, חיל הים והתעשיות הצבאיות של איראן ועל ירידה חדה בדיוק, כמות ואיכות שיגורי הטילים, מתנגדיה יצביעו על היכולות של איראן לשגר טילים לישראל ולמדינות המפרץ השכונות עד הרגע האחרון ואף מעבר לו.
ההיסטוריה של מלחמות בכל זאת מלמדת אותנו דבר מה חשוב: ניסיונות לצבוע תבוסה כניצחון אינם בני-קיימא. היקיצה מהאשליה מגיעה מוקדם מהצפוי והיא מובילה כמעט תמיד לשינוי עמוק במשטר. לפעמים במחאת המונים, לפעמים בהפיכת חצר ולפעמים בבחירות בקלפיות.
