אהרן ברק ויצחק זמיר, בני 90 ו-95, יצאו בקול קורא, שבו הם נוזפים במפלגות האופוזיציה על שאינן מצהירות שייאבקו לאחר הבחירות לביצור עוצמתם של בתי משפט ויועצים משפטיים.
זמיר וברק
(צילום: גילי נחושתן)
אלמלא היו מנהיגיה הפעילים של תנועה חזקה ועשירה, המנהלת מזה עשרות שנים קמפיין דה-לגיטימציה של מוסדות המדינה הנבחרים, ראוי היה להימנע מעיסוק בברק ובזמיר, ולו רק מפאת גילם. אך אין מדובר בלוחות ובשברי לוחות המונחים בארון. מקריאת דבריהם ברור שהם מודעים למעמדם כרועים רוחניים של המחנה, המתבסם מכוחם החריג של משפטנים בישראל. לאחר שהובילו בשנות התשעים שינוי משטרי שכונה על ידם "המהפיכה המשפטית|, נישאו על גב חרדות דמוגרפיות ותרבותיות של ציבור שלם, זכו לעוצמה פוליטית אדירה, ועד היום ממשיכים ומכהנים כיושבי הראש בפועל של משמרות המהפיכה ההיא. בדומה לאדמו"רים החסידיים וגדולי הדור הליטאים, דבריהם מתקבלים בקרב צאן מרעיתם ללא ביקורת והם נושאים באחריות מלאה לדרך שאותה הובילו.
דרכם המשפטית של ברק, זמיר וסיעתם הייתה פתלתלה ומרובת סתירות. הם מפתחי הרעיון שהכנסת מינתה את עצמה, כביכול (בהחלטה בקריאה אחת, ללא חוק), כאסיפה מכוננת מתמדת, המכוננת חוקה ומחוקקת חוקים, שתוקפם תלוי בחוקה, באותה פרוצדורה, באותו רוב, וללא מגבלת זמן. לרעיון הזה אין אח ורע, במדינות דמוקרטיות ובלתי דמוקרטיות כאחד, משום שהוא מפר לא רק את עיקרי הדמוקרטיה, אלא את כללי הלוגיקה. ממעגליות לוגית ניתן להנביע כל מסקנה, ובפרט - בהינתנה יכל מי שיש לו סמכות להכריע בשאלות משפטיות לקבוע כמעט כל הסדר שהוא רוצה.
הם קבעו שחוק יסוד שמתקבל ברוב כלשהו עשוי לשמש בהמשך בסיס לפסילת חוקים על ידי כל בעל סמכות שיפוטית מגדול ועד קטון. אמנם, אין מסמך המעניק לבתי משפט סמכות לביקורת שיפוטית על חקיקה, אך מעצם קיומה של חקיקה בת שני רבדים משתמע שהבכיר בהם גובר על הזוטר, וביצוע תפקיד שיפוטי מחייב את כל השופטים, הרשמים והדיינים, בין אם הם רוצים בכך ובין אם לאו, להצהיר על הסתירה.
מאוחר יותר, הם הסתמכו על האבסורד במצב המשפטי שהם עצמם יצרו כדי לסגור את מעגל החשיבה וטענו: "אבל אם אותו גוף כותב חוקה וחוק באותו הליך, נוצר מצב לא הגיוני: די בכך שחוק יכונה חוק יסוד כדי לשייכו למשפט החוקתי. ואם כך, אנחנו רשאים לפסול גם אקטים של האסיפה המכוננת, זאת שעצם קיומה (ולא דבר חקיקה כלשהו) העניק לנו את סמכות הביקורת השיפוטית".
בית המשפט הכריז שהוא עומד מעל לאסיפה המכוננת
בסמוך, לאחר הטבח במערב הנגב הושלם המהלך: בית המשפט הכריז שהוא עומד מעל לאסיפה המכוננת על סמך עקרונות יסוד שהוא רשאי לנסח בעצמו בכל עת מבלי להסתמך על טקסט הנתון מראש. מיותר לציין, שאין אף שיטה משפטית, במדינה המוכרת כדמוקרטית, שבה בית משפט בלתי נבחר רשאי לפסול את המסמכים המשפטיים הבכירים ביותר בשיטה ללא אסמכתא בטקסט מזוהה מראש שהתקבל על ידי העם. יש דמוקרטיות עם חוקה המאפשרת ביטול חוקים או בלעדיה (כמו בריטניה), אך אין בית משפט שכותב חוקה בעצמו באופן רציף.
כפי שהזהירו אותם מראש רבים, כגון נשיא בית המשפט העליון לנדוי, שר המשפטים פרידמן ואחרים, הם המיטו על מדינת ישראל אסון משטרי, ודחפו אף את המערכת הפוליטית לקיצוניות נגדי
כפי שהזהירו אותם מראש רבים, כגון נשיא בית המשפט העליון לנדוי, שר המשפטים פרידמן ואחרים, הם המיטו על מדינת ישראל אסון משטרי, ודחפו אף את המערכת הפוליטית לקיצוניות נגדית. במקום לעודד כתיבת חוקה ליברלית, שהקואליציה של מפא"י והחזית הדתית סיכלה בימי קום המדינה, הם ביססו עריצות נאורה של שופטים.
כעת, בצד הקריאה הכללית בסגנון "עורו ישנים", השניים מצביעים על מספר חוקים ספציפיים שהם תובעים ממפלגות האופוזיציה להתחייב לבטל. בין השאר, הם מורים לבטל את החוק הקובע כי שופטי בית המשפט העליון ימונו בשליטת הכנסת, תוך מתן כוח זהה לקואליציה ולאופוזיציה, תוך שהם מתעלמים מן הכלל הרחב בדמוקרטיות מערביות כי מינוי שופטים המוסמכים לבטל חוקים נעשה בשליטת המערכת הפוליטית באיזונים שבתוכה. הם גם דורשים לאשש בחוק את קביעתם, המנוגדת לדין בכל המדינות הדמוקרטיות, שלפיה יועץ משפטי בלתי פוליטי עשוי לחייב את מליאת הממשלה בהחלטותיה ללא הליך שיפוטי.
רון שפיראהרדיקליזם המשטרי של ברק וזמיר איננו מנותק ממידותיהם האישיות. בנו של ברק, בעל ציונים לא גבוהים כסטודנט, התקבל להתמחות בבית המשפט העליון, אצל זמיר, מחליפו של ברק בתפקיד יועמ"ש. בנו של זמיר, עולם קטן, התקבל גם הוא להתמחות בבית המשפט העליון, אצל ברק, דווקא. אשתו של ברק סיימה בגיל מאוחר לימודי משפטים בפקולטה שהוא וזמיר היו הדיקנים שלה. בהיותה בת 42, באותה שנה שבה מונה ברק כשופט בבית המשפט העליון, עברה את בחינות הלשכה והתחילה לעבוד בבית המשפט העליון, כעוזרת הנשיא, שאף הוא פרופסור באותה פקולטה. בתוך 12 שנים ממועד קבלת הרשיון כבר מונתה כשופטת ו-5 שנים מאוחר יותר קודמה לבית הדין הארצי לעבודה. קריירה מטאורית ללא ספק. ויש עוד דוגמאות נוספות, רבות מאד.
הדבר המפתיע איננו הגילויים הללו. טהרנות מוסרית המופנית רק כלפי הזולת היא תופעה אנושית מובנת, ובית המשפט העליון הרי איננו שונה בהרבה מנמל אשדוד או מן הספרייה הלאומית. מה שמפתיע הוא שמאות השופטים והפרופסורים הנאמנים לדרכם אינם מביעים עמדה בנושא הזה, כבר עשרות שנים. לא זו בלבד שלא נשמעה מהם במרוצת השנים ביקורת, אפילו אמירות המסתייגות מן המעשים אך טוענות שאין הם רלבנטיים להערכת עמדותיהם של ברק וזמיר לא שמענו. עד כדי כך מוחלטת שליטתם של ברק וזמיר בחסידיהם, עד שאיש מהם לא מעז לומר אפילו "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", או אולי להכחיש שמדובר במעשים פסולים. הס מלהזכיר.
פרופסור רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
